מה הדבר שהפך שתי קבוצות כל כך שונות באופיין, בשפתן ובתרבותן – נשים מהמגזר הערבי והרוסי – למשהו אחד שחוגג את השונות הזו? אוכל. ולמה זה קורה דווקא בהדר? בגלל ערבוב תרבויות טבעי, מרקם אנושי שמאפשר מפגש בלתי אמצעי לפעמים אפילו בלי מילים. לאחר שנה של מפגשים קהילתיים נולד הספר שמציג חיבורים אנושיים
יש רגעים קטנים שמסבירים שכונה שלמה. ערב אחד של שולחנות ארוכים בחצר צבעונית, נשים מבוגרות שמקפידות להעביר צלחות מיד ליד, ריחות של מקלובה וקובה באוויר, ושיחות שמתנהלות למרות פערי השפה, או אולי בזכותם. זה בדיוק מה שמבקשות קבוצות הוותיקות של הדר לחגוג בשבוע הבא, כשהן ישיקו את ספר המתכונים הקהילתי שלהן. פרויקט שנולד מתוך שנה של מפגשים, טיולים, התנדבות ובעיקר, חיבורים אנושיים.
"הבנו שהשפה שהיא הכי מחברת היא השפה של האוכל, כי זו השפה של הלב", אומרת נועה עובדיה, רכזת תוכנית חיבורים בקהילת הדר, שחיברה בין הקבוצות הערביות והרוסיות שפועלות בשכונה מעל 15 שנה, כל אחת בדרכה. הדברים נשמעים אולי קיטשיים, אבל התמונות מהמפגשים – שולחנות מלאים, חיוכים רחבים, נשים שמלמדות זו את זו להכין עלי גפן ופירשוקי – מוכיחות עד כמה המשפט הזה מדויק.
הספר החדש כולל 24 מתכונים מסורתיים. מצד אחד, בלוצ’קה, סלט אוליבייה, רולדת בשר עם פטריות ולביבות תפוחי אדמה. מצד שני, עלי גפן בשתי גרסאות, טאבולה, קובה מטוגנת, פריקה, מקלובה ואפילו מנת כבש ממולא. "אלו מתכונים אותנטיים של הנשים הוותיקות", אומרת עובדיה, כשהיא מדפדפת בקובץ המוכן להדפסה. 50 עמודים בכריכה רכה והוא אוסף של טעמים, ריחות וסיפורים שנרקמו מתוך עבודה משותפת של כמעט שנה.
מי שמביט בתיעוד המפגשים מבין עד כמה האוכל היה נקודת המפנה. הכול התחיל בפיקניק פשוט שבו הנשים מהקבוצה הערבית הביאו עלי גפן, ומתנדבת מהקבוצה הרוסית עצרה ואמרה: "וואי, איך מכינים את זה? זה ממש טעים". משם הגיע מפגש שבו הנשים ערביות לימדו את הנשים רוסיות להכין את המאכל, וכך נולד הרעיון להוציא ספר של ממש, "רצינו לעשות משהו משותף, משהו שנותן במה לגאווה השכונתית", מספרת עובדיה.
אז מי בעצם עומדות מאחורי הפרויקט?
"בעיקר נשים בגיל השלישי. בקבוצה הערבית יש נשים שנפגשות מעל 15 שנה, שהתחילו כאימהות והיום הן כבר סבתות והובילה אותן הודא אבו קחאס. בקבוצה הדוברת רוסית יש עולים ותיקים שנפגשים בקביעות, לומדים עברית ומתנדבים בגני ילדים ובקהילה ואותם הובילה אלה איטל".
במהלך השנה הן יצאו לטיולים משותפים, התנדבו עם גמלאים עריריים, מילאו סלי מזון בחגים, חילקו ורדים לניצולי שואה וליוו ילדים בגנים, "זה היה פרויקט מיוחד", אומרת עובדיה, "משהו שהפך שתי קבוצות כל כך שונות, גם באופי וגם תרבותית, למשהו אחד שחוגג את השונות הזאת".
האם אוכל באמת מצליח לגשר על פערי שפה?
"כן, כי מי לא אוהב לאכול? אוכל זה תרבות, זה מפגש, וזו גם גאווה. גם כשאין שפה משותפת, יש טעם משותף".
באחת התמונות מהטיולים הן עומדות על טיילת הים, נשים ממגזרים שונים, צעירות יותר ומבוגרות, מטפחות לצד מעילים בצבעים בהירים, והחיוך המשותף שלהן מסביר בדיוק למה זה קורה דווקא בהדר. זוהי שכונה שרבים מגדירים כמיקרוקוסמוס עירוני: ערבוב תרבויות טבעי, מרקם אנושי שמאפשר מפגש בלתי אמצעי בין אנשים שלא בהכרח היו פוגשים זה את זה במקומות אחרים. "זה היופי של הדר", מסכמת עובדיה, "המקום הזה יודע לחבר בין תרבויות בדרך טבעית, לפעמים אפילו בלי מילים".
האחראיות על הפרויקט, נועה עובדיה שהיא רכזת בינוי קהילה של קהילת הדר, קרן הדר שהיא ראש מדור במחלקה לשירותים חברתיים הדר עיר של רווחה ולבנת פרידמן שהיא רכזת מתנדבים במחלקה שריכזה את הקבוצה, מזמינות את הציבור לערב ההשקה ביום רביעי, 3 בדצמבר, שעה 16:00, במרכז גישור, רחוב ח'ורי 3, ואדי ניסנאס.
את הספר ניתן יהיה להשיג לאחר ההשקה במתנ"ס הדר ביתינו, רחוב ירושלים 29, חיפה. כל ההכנסות יחזרו להמשך פעילותה של הקבוצה.
