הוא התחיל להתעניין בריקוד בעקבות ניטשה שכתב שהוא לא יכול להאמין באל שלא יודע לרקוד. ואז הוא החל ללמוד סלסה ואז פריסטייל והיום הוא יוצא למסיבות לבדו, פשוט כדי לרקוד. עו"ד גלעד זבילינסקי: "אני מאוד רגיש, אבל אוהב לבטא את הרגש באקשן. איפשהו נוצרתי בשביל לתעל את האנרגיה שלי דרך ריקוד"
בבקרים מסוימים הוא נראה כמו עוד חיפאי שיורד לים עם גלשן, במהלך היום הוא עורך דין שמופיע בבתי משפט, אבל בלילות הרחבה היא המקום שבו גלעד זבילנסקי מרגיש הכי חי, "בימי שישי הדבר הראשון שאני עושה זה לרדת לים. אם יש גלים אני גולש. אם אין גלים אני חותר. לפחות שעה, שעה וחצי במים. ואז אני חוזר לארוחת צוהריים ומיד יורד למסיבה".
עבור זבילנסקי, 41, ריקוד הוא לא תחביב חולף או בריחה, הוא עולם שלם. הוא מדבר עליו כמו על פילוסופיה, כמו על שפה שדרכה הוא מבין את עצמו ואת האחרים. "התחלתי להתעניין בריקוד בתואר הראשון, כשקראתי את ניטשה", הוא מספר, "ניטשה כתב שהוא לא יכול להאמין באל שלא יודע לרקוד. הבנתי שבריקוד יש משהו שהוא הרבה יותר אבסולוטי, שיש שם מפתח לכל מיני ארכיטיפים".
זבילינסקי החל ללמוד שיעורי סלסה, לאחר מכן הגיעו שיעורי פריסטייל, והיום הוא לומד אצל ליפז, מורה לריקוד שהכיר לפני 8 שנים אשר מלמדת פריסטייל בשיטה שפיתחה. "אני לומד אצלה בימי שלישי. לקחתי אז שיעורים בסיסיים רק כדי שאעבור מזוגות לפריסטייל. מאז זה הבית שלי", הוא מספר.
כשזבילנסקי מתאר את החוויה שלו ברחבה, הוא לא מדבר על צעדים או טכניקה. הוא מדבר על אנרגיה, "המטרה שלי במסיבה היא למצוא את הספוט", הוא מסביר, "כמו גולש שמחפש ספוט פנוי לגלוש ממנו. אני מרכיב את האלמנטים שלי על המוזיקה, לוקח את האנרגיה של המקום ושל האנשים ומייצר סופרנובה של המון אנרגיה ביחד".
גם את הרגעים שהוא זוכר לטובה, כמו למשל המסיבה הכי טובה שהיה בה, הוא מסרב לדרג: "המטרה היא שבכל מסיבה תחשוב שזו הראשונה והאחרונה הכי טובה. אתה לא מבקש מהדי ג’יי לשנות כלום, כמו שלא מבקשים מהים גל אחר. הווירטואוזיות היא לקחת את מה שיש ולהפיק ממנו את הכי טוב".
"אני ממקסם את מה שאפשר לקבל מהמציאות"
זבילנסקי מגדיר את עצמו כמי שתמיד היה אחר, גם לפני שנכנס לעולם הריקוד. אבל הריקוד, לדבריו, שינה את חייו החברתיים, "פעם הייתי אִינְטְרוֹבֶרְט (מופנם; ע"מ), מקסימום חנון שאוהב לכתוב ולרכב על אופניים. כשעברתי מפילוסופיה לייעוץ פילוסופי ומשם לעריכת דין פרצתי את כל הקירות. נהייתי אֶקְסְטְרוֹבֶרְט (מוחצן; ע"מ)".
ועדיין, הוא מספר שהוא יוצא למסיבות לבד, "החברים הם כמו דגים בים, אני פוגש אותם כשהם במים. לא מביא אותם מהבית. זה עושה את הבדידות לכיפית, וזה ממכר". וכשמנסים להבין איך זה עובד לצד קריירה משפטית, הוא צוחק, "שלשום הייתי בדיון ועורכת הדין של הצד השני אמרה לי 'תרקוד', אמרתי לה שמחר אני רוקד".
אתה שותה, מעשן, או לוקח חומרים במסיבה?
"אני לא שותה אפילו קפה", הוא מבהיר, "אני ממקסם את מה שאפשר לקבל מהמציאות. זה יציב, אני יכול לייצר את זה בלי תלות בשום דבר", הוא אומר ומשיב על איך נוצר החיבור לריקוד ותנועה, "אני מאוד רגיש, אבל אוהב לבטא את הרגש באקשן. איפשהו נוצרתי בשביל לתעל את האנרגיה שלי דרך ריקוד. זה מאפשר לערב רגש ומאמץ פיזי, כמו ספורט, אבל עם הרבה יותר רגש".
אחרי יותר מעשור של ריקוד פריסטייל, יש לו חלום אחד: "למצוא זמן לתרגילי גמישות של ליפז ולהגדיל את הגמישות. אז יהיו לי כוחות על חדשים. המטרה היא לא לעשות שפגט, אלא לשנות את האיכות של כל המכלול. בעיקר מבפנים".
מתוך סדרת הרשת "חיפאים בדקה", בעמוד האינסטגרם של "רדיו חיפה".
