עיריית חיפה והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית בשיתוף משרד התחבורה, מקדמת "תוכנית אב לתחבורה במרחב החוף חיפה", כדי לתמוך בפיתוח מתוכנן של מרחב שכונות החוף והגידול הדרמטי באוכלוסייה. אך אליה וקוץ בה. המסמך השאפתני והמרשים, נשען על הנחת יסוד שאיננה מבוססת במציאות התשתיתית של ישראל. עומר מוזר עוזר לראות את התמונה המלאה
בימים האחרונים פרסמה עיריית חיפה את תוכנית האב לשכונות החוף, מסמך שאפתני, מקצועי ומרשים, שמנסה לשרטט מחדש את עתידם של נוה דוד, שער העלייה, עין הים, קרית שפרינצק, רמת שאול, קרית אליעזר, קרית אליהו ובת גלים. התוכנית מציגה חזון שבו שד' ההגנה, הכביש הארוך והעמוס במכוניות המלווה את השכונות במשך עשרות שנים, מפסיקה להיות דרך תנועה מהירה והופכת לשדרה עירונית של ממש: עם מדרכות רחבות, חזיתות פעילות, מסחר מקומי, שבילי אופניים וחיבור ישיר לים.
על פי העירייה, מטרת התוכנית היא לתקן עיוות תכנוני של עשרות שנים ששכונות החוף מתפקדות כרצועה מופרדת ומנותקת בין הר לים. התוכנית מבקשת לשנות זאת מן היסוד, ולייצר רצף עירוני חדש שבו השכונות מתחברות גם זו לזו וגם לחוף, באמצעות רחובות חוצים, מסדרונות ירוקים ושדרה מרכזית שתרכז הליכה ברגל, תחבורה ציבורית ופעילות יומיומית. העירייה גם צופה גידול דרמטי באוכלוסייה, מ־44 אלף תושבים כיום ליותר מ־110 אלף בעתיד, ומייעדת את דרך ההגנה כעמוד השדרה שעליו הגידול הזה יתבסס.
הפער בין חזון עירוני לתשתית לאומית
אבל מתחת לכל היופי התכנוני הזה, מתגלה בעיה אחת יסודית: תוכנית האב נשענת על הנחת יסוד שאיננה מבוססת במציאות התשתיתית של ישראל. במסמכי התוכנית, במסמך המדיניות לדרך ההגנה ובתוכנית האב לתחבורה מופיעה שוב ושוב אמירה מרכזית: התוכנית מתבססת על שינוי משמעותי בתוואי מסילת החוף: העתקה, שיקוע או מנהור של המסילה. זוהי הנחת היסוד המאפשרת את החיבור לים, את פתיחת מסדרונות הנוף ואת הפיכת דרך ההגנה לשדרה עירונית רציפה.
אלא שהמציאות הלאומית מציירת תמונה הפוכה. המדינה מקדמת בשנים האחרונות את תת״ל 65א’, תוכנית תשתית לאומית רחבת היקף המתייחסת למסילת החוף. במסמכי התוכנית הממשלתית, המפורסמים באתר הרשמי של Gov.il, מצוין במפורש כי מדובר בתוכנית המרחיבה את המסילה הקיימת על פני הקרקע, בתוספת מסילות לא במנהור ולא בהעתקה של התוואי. תוואי מסילות החוף שמפרידות בין שכונות החוף לים יישאר ואף יתחזק, כפי שאפשר לראות בעמודי החשמל לצד המסילות מדרום לעיר. זו אינה פרשנות, זו קביעה תכנונית רשמית של מדינת ישראל.
גם במישור המשפטי, ההנחה העירונית אינה מגובה בהחלטה מחייבת. בפסק דין של בג״ץ משנת 2024 נקבע כי חלופות המנהור לאורך חופי חיפה ייבחנו במסגרת תוכנית תת״ל 65ב’, אך אין כל החלטת ממשלה המקדמת מנהור בפועל. המשמעות ברורה: המדינה הסכימה לבדוק חלופות, לא לממש אותן. כל עוד לא התקבלה החלטה ממשלתית מחייבת, שינוי בתוואי המסילה נותר בגדר אפשרות תיאורטית, לא תרחיש עבודה.
והפער הזה איננו טכני בלבד, הוא משנה את משמעותה של התוכנית כולה. החזון המרכזי של עיריית חיפה, זה שמופיע בכל הדמיה, בכל שרטוט ובכל פרק תכנוני, תלוי בפינוי, מנהור או שיקוע של תוואי המסילה. בלי זה, השדרה העירונית שנועדה לרדת אל הים נעצרת בקיר בטון. הרחובות החוצים שמצוירים במסמך המדיניות מסתיימים בגדר מסילה. מסדרונות הנוף אינם יכולים להיפתח. צומת דולפין, המוגדרת במסמכי העירייה כ"צוואר הבקבוק המרכזי של מערב חיפה", אינה יכולה לעבור שינוי מבני אמיתי. וכל פתרון תחבורתי שמבוסס על צמצום רכב פרטי והגברת התחבורה הציבורית הופך למוגבל מאוד כאשר המסילה ממשיכה לתפקד כתשתית עילית שחוסמת תנועה.
מה ניתן לבצע ומה יישאר על הנייר
כדי להיות מדויקים: לא כל התוכנית נשענת על פינוי המסילה. ישנם צעדים שניתן ליישם גם במצב הקיים: שיפור מדרכות, שבילי אופניים פנימיים, חזיתות מסחריות לאורך דרך ההגנה, עיבוי בינוי, התחדשות נקודתית בתוך השכונות ושיפור חוויית ההליכה. תהליכי פינוי־בינוי בשכונות עצמן אינם תלויים במסילה. גם שיפור חלקי של דרך ההגנה במקטעים שאינם פונים ישירות לחוף אפשרי.
אבל לב התוכנית, כ־60 עד 70 אחוז ממנה, אינו ניתן למימוש כל עוד המסילה נשארת במקומה. כל החלקים שמשנים את העיר באמת – החיבור לים, השדרה הרציפה, המרחב הציבורי האמיתי, המעברים החדשים, שינוי צומת דולפין, כולם תלויים בתנאי תכנוני שאיננו בשליטת העירייה ואינו מגובה בהחלטת ממשלה.
ולכן, הביקורת המרכזית איננה על השאפתנות. להיפך, חיפה זקוקה לחזון, אלא על הפער שבין החזון לבין התשתית שעליה הוא נשען. העירייה עשתה צעד חשוב בכך שהכינה סוף סוף מסמך אסטרטגי מקיף לשכונות החוף, אך כדי שהתושבים יאמינו בו, היא חייבת להציג לציבור גם את החלקים שאינם תלויים בה ובעיקר את השאלה הגדולה שמרחפת מעל הכול: מה יעלה בגורל מסילת החוף בחיפה?
ובנימה אישית, עד שלא תינתן תשובה ברורה לשאלה הזו, תוכנית האב לשכונות החוף תישאר מסמך מרשים, מבריק, אך כזה שמבוסס על יסוד רופף. חזון גדול שנשען על תשתית שלא זזה.
אגב, עיריית חיפה קוראת לתושבי שכונות החוף, לענות על שאלון בעקבות פרסום התוכנית, על מנת לסייע בשיפור התכנון התחבורתי באזור, שיעזור לה לדייק ולהבין את הצרכים השונים של תושבי העיר והמבקרים.
מעיריית חיפה נמסר: "התוכנית מקודמת על ידי עיריית חיפה והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, ומתוקצבת על ידי הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית בשיתוף משרד התחבורה. מטרתה לגבש מתווה תחבורתי מקיף לתמיכה בפיתוח המתוכנן של מרחב שכונות החוף.
"מדובר בתוכנית אב שתוצג בשבוע הבא למליאת הועדה המקומית. התוכנית מציגה המלצות לשיפור מערך התחבורה, כולל שבילים ושבילי אופניים, חיזוק שירותי התחבורה הציבורית ושיפור זרימת כלי הרכב. כמו כן, כוללת התוכנית התאמת תוכניות הפיתוח ושלבי היישום לצרכים, וכן הצעת פרויקטים תחבורתיים לביצוע בדגש על סדרי עדיפות ושלבים תכנוניים.
"לגבי מנהור הרכבת, התוכנית הרלוונטית היא תת"ל 65ב' המקודמת על ידי רכבת ישראל וכוללת מנהור בתוך העיר חיפה לרכבות הפרבריות והמהירות. התוכנית נמצאת בשלב הכנת תסקיר השפעה על הסביבה".
