בביאנלה בוונציה שתתקיים בחודש מאי 2026 ייצגו את ישראל שלושה חיפאים: האמן בלו סימיון פיינרו עם המיצג "שושנת האין" ולצדו שני האוצרים אביטל בר־שי וד"ר סורין הלר. "לא היה תקדים דומה בעבר בחיפה וזה הזמן למקד את חיפה כעיר מובילה ולהעביר תקציבים לקדם את זה", אומר פיינרו

חגית הורנשטיין פרסום: 09:12 - 10/12/25
בלו-סימיון פיינרו, אמן ואוצר הביאנלה בהוואנה, קובה | צילום: יח
בלו-סימיון פיינרו, אמן ואוצר הביאנלה בהוואנה, קובה | צילום: יח"צ

ההודעה שהגיעה שלשום (ראשון) ממשרד התרבות והספורט, על בחירתו של הפרויקט "שושנת האין״ (Rose of nothingness), כמי שייצג את המדינה בביתן הישראלי בביאנלה לאמנות ה-61 בוונציה, תפסה את האמן החיפאי הבינלאומי בלו סימיון פיינרו שאחראי לה, לא מוכן.

פיינרו, איך הגבת?

״התרגשתי. מאוד אפילו. אני שמח במיוחד לייצג את ישראל בזמנים המורכבים האלה, כשהיחס לישראל ולישראלים יוצרים, אמנים, אנשי אקדמיה קשה כל כך. דווקא מתוך המורכבות הזאת אני מרגיש אחריות גדולה״. 

המיצב "שושנת האין" אותו הציע פיינרו שזכה השנה בפרס ישראל לאמנות,  הוא למעשה בריכה האוספת אליה טיפות מים ממערך טפטפות התלוי מעליה. מחזוריות הטפטוף, הצליל, האור והתנועה יוצרים מופע מדיטטבי שבו נוכחים גם רבדים של עצב קיומי, זיכרון, קינה ופגיעות. 

״המיצב הפיוטי נוגע בשאלות של רוח, חומר וזמן״, נכתב בהצעה, ״הטפטפת היא המצאה ישראלית שיצרה מהפכה עולמית בתחום החקלאות, ובכך מרחיבה את המיצב לשיח בינלאומי העוסק באקולוגיה וחדשנות״. 

פיינרו: ״אני חושב שאוכל לנסות להתמודד עם פרויקט שיש בו משמעות עמוקה, פרויקט שנוגע בחיים שלנו כאן: בשאלות של זהות, קיום, שבר ותיקון. למה אנחנו כאן, במקום הזה, ומה אנחנו יכולים להציע לעולם מתוכו. חשוב לי שהקהל, לאו דווקא ישראלי, יחוש מסר פשוט ונוגע: רצון לחיות, רצון לחיבור״.

"חלום קטן שלי שהמיצב יצליח לגעת, לפתוח, לייצר רגע של נשימה משותפת"

בשנה שעברה נבחרה האמנית רות פתיר לייצג את ישראל אולם בסופו של דבר החליטו להותיר את הביתן הישראלי סגור למבקרים "עד להשגת הסכם להחזרת החטופים ולהפסקת אש".

בכלל לא היה ברור אם ישראל תשתתף השנה בביאנלה בוונציה.

״נכון, כי הביתן הקבוע של ישראל נמצא בשיפוצים והיה סגור בזמן הביאנלה לאדריכלות שהתקיימה השנה. רק באוגוסט האחרון הודיעו משרדי החוץ והתרבות על מציאת ביתן חלופי. הייתי שם, אני יודע בדיוק איפה הוא נמצא, ליד הביתנים של ערב הסעודית, טורקיה והאמירתים״. 

ואיך לדעתך תתקבל שם?

״בביאנלה, שהיא במה עולמית של רעיונות ורגישויות, יש חשיבות מיוחדת ליכולת לדבר בשפה לא־ישירה, שפה של דימוי, של חוויה, של מרחב. דרך החוויה אפשר להגיע גם לרובד המוסרי: להקשבה הדדית, לפגיעוּת, להכרה באחר. זה חלום קטן שלי שהמיצב יצליח לגעת, לפתוח, לייצר רגע של נשימה משותפת. ואם יישאר אצל מישהו מבקר זרע זעיר של מחשבה או רגש שמקרב, אז עשיתי את שלי״.

"רמזור מטופל", אחת העבודות של האמן בלו סימיון פיינרו בחיפה | צילום: אלבום פרטי

"אי האמון והייאוש מייצרים אדמה רגשית שהאמנות לא יכולה להתעלם ממנה"

ההצעה של פיינרו גברה על ארבעה צוותים אחרים. בהלימה לנושא הביאנלה "בסולמות מינוריים" שתיפתח בחודש מאי 2026, המיצב שלו מבקש מהצופה האטה, שהייה, התבוננות והקשבה.

״הממד של תיקון וריפוי הוא בעיניי לב המשימה״, הוא אומר, ״לא רק ריפוי אישי, אלא ריפוי חברתי, אפילו ריפוי של תפיסות שלנו על עצמנו ושל אחרים עלינו. כאמן, אני מרגיש שיש לי תפקיד: לא רק לשקף מציאות, אלא לפתוח חרך של אור, מקום שבו אפשר לדמיין חיים אחרים, פחות מקוטבים, פחות פצועים". 

אחד הדברים שמפחידים אותו כאזרח הוא עומק הקרע והקיטוב בחברה שלנו, "הפערים, אי האמון, הייאוש כל אלה מייצרים אדמה רגשית שהאמנות לא יכולה להתעלם ממנה. אם אני יכול לתרום משהו, ולו קטן, דרך האמנות זו בעיניי הצלחה. אפילו רגע של ריכוך, של הפתחות, של הזדהות אנושית הוא בעל ערך עצום. אני מחפש כל הזמן את הנוסחה לאמנות שמחברת. לאמנות שלא רק מרשימה מבחינה צורנית או רעיונית, אלא כזו שנוגעת בלב, שלרגע קצר מוציאה את הצופה ממקומו המוכר ומעבירה אותו למרחב פנימי אחר. אמנות מרגשת ודווקא מתוך הרגש מאפשרת חיבור. אני מאמין שאמנות יכולה להיות גשר בין אנשים, בין זיכרונות, בין כאבים, בין תרבויות״. 

אי אפשר להתעלם מהחיפאיות של המשלחת לוונציה.

״הפעם תהיה נציגות ישראל בביאנלה בוונציה על טהרת החיפאים, אירוע יוצא דופן ותקדימי בנוף התרבותי הישראלי. לראשונה בתולדות השתתפותה של ישראל בביאנלה, כל צוות היוצרים והאוצרים המייצג את המדינה מגיע מחיפה – עיר שיש בה ריכוז מרשים של יצירה אמנותית, מחקר, מוסדות תרבות ומגוון קולות אוצרותיים. לצידי, האוצרים ד״ר סורין הלר, אוצר במוזיאון הכט ומייסד המוזיאון ליהודי גרמניה במוסד זה ואביטל בר־שי. ד״ר הלר מביא עמו ניסיון אוצרותי רב־שנים, חשיבה מחקרית ויכולת לחבר בין תכנים היסטוריים לבין יצירה עכשווית. בר־שי היא אמנית, אדריכלית ואוצרת, המשמשת השנה כאוצרת־שותפה של הביאנלה, תפקיד בעל משמעות רבה בהובלת הקו האוצרותי של התערוכה. בר־שי מביאה גישה חדשנית המשלבת מרחב, חומר וצורה עם מחשבה חברתית ותרבותית".

אתם הופכים את חיפה למרכז יצירה ישראלי רב עוצמה. האם הנהלת העיר מתנהגת בהתאם?

"לא היה תקדים דומה בעבר בחיפה וזה הזמן למקד את חיפה כעיר מובילה בתחום האמנות בישראל ובעולם. הנהלת העיר צריכה להרים את הכפפה ןלזהות את ההזדמנות למנף את חיפה כעיר החשובה והמרכזית שהאמנות והתרבות היא מרכז מעינייה ותומכת ומעבירה תקציבים לקדם את זה".

אביטל בר-שי, אוצרת הביאנלה בהוואנה, קובה | צילום: יח
אביטל בר-שי, אוצרת | צילום: יח"צ