בית הספר הנביאים חונך מבנה חדש בנוסף למבנה הקיים ברחוב החלוץ בהדר, ומקבע עצמו רשמית כאחד הגופים המשמעותיים ביותר בנוף האמנות החיפאי. "זה לא פשוט להיות אמן בעיר הו, אבל זה הכי נכון. אנשים רוצים קהילה. רוצים משמעות. ויש פה קרקע חיה לזה", אומרת האמנית טליה בן אבו, אחת מהמייסדות
רחוב החלוץ לא ראה דבר כזה הרבה זמן. שני בניינים, שלוש קומות כל אחד, ארבע תערוכות, עשרות אמנים, 19 סטודיואים חדשים, סדנאות קרמיקה וצילום, מוזיקה, אוכל והרמת כוסית. אבל הרבה מעבר לחגיגה, האירוע הזה מסמן את הרגע שבו בית הספר הנביאים מקבע עצמו רשמית כאחד הגופים המשמעותיים ביותר בנוף האמנות החיפאי. אחרי שנים של עבודה מהשטח, הם פותחים מבנה חדש ומכריזים בקול ברור: חיפה היא עיר של אמנות חיה.
כדי להבין את גודל הרגע צריך לחזור להתחלה. הנביאים התחיל ב־2016 כחלום קטן בבניין ישן ברחוב הנביאים, כמה מורים לאמנות, רובם צעירים, שחיפשו דרך לשלב בין הוראה לבין יצירה, "היינו כולנו מלמדים אצלנו בבית", מספרת טליה בן אבו, אמנית הדפס ואחת מחמשת בעלי בית ספר בזמן שהיא מסיירת איתי במבנה החדש, "כל אחד בחדר אחר, בדירה אחרת. ואז אמרנו: למה שלא נאחד כוחות, למה שלא נייצר מקום שבו אנחנו יכולים גם ללמד וגם ליצור. זה נשמע פשוט, אבל זה שינה הכל", מה שהתחיל כסטודיו קטן, הפך בתוך שנים ספורות למוסד אמנות שהחל ברחוב הנביאים, עבר ב־2020 לבניין גדול יותר ברחוב יחיאל ועכשיו, אחרי שנה ארוכה של עבודה, הוא מתרחב שוב.
הסיור עם בן אבו במבנה החדש מגלה סטודיו חדש לקרמיקה, חללים משותפים וגם מרחב עבודה משותף שמתפקד כחממה עבור אמנים שיעבדו ויפרו אחד את השני, "מבחינתי סטודיו זה בסיס. זה כמו משרד. אמן צריך לצאת מהבית, להגיע למקום, לפגוש אנשים. אחרת אתה נתקע בתוך הראש שלך. אתה לבד. זה לא מחזיק לאורך זמן", היא הצביעה על חדר שעדיין לא הושלמה בו התאורה: “פה יהיו קורסים בהדפס, שם ציור, למעלה חדר חושך. אנחנו כל הזמן גדלים, כל הזמן מגיבים למה שאנשים צריכים".
התחושה מסיבוב במבנה החדש מראה שהכל עדיין בתנועה: דלתות נפתחות המגלות אמנים בעבודה, קבוצת נשים מבוגרות וצעירות בזמן שיעור ציור וחלל עבודה ששם אחת האמניות עצרה לרגע את עבודתה והסבירה למה בחרה ללמוד בבית הספר הנביאים, "זה לא רק חדר. זה אנשים. זה קהילה. זה עושה לי סדר בראש. אחרת אתה בבית ויש ואקום. פה יש חיים".
שחר סיון: "מה שאנחנו עושים פה זה מה שמייצר תרבות"
חצינו את הכביש כדי להיכנס לסטודיו של שחר סיון, אחד מהבעלים המייסדים, שהוא אחד האמנים הבולטים בחיפה ואחד הקולות הכי חדים בסצנה המקומית. "מקצוע האמנות הוא מקצוע בין הכיסאות", הוא אומר כמעט בלי לעצור, "הוא לא מתוגמל, הוא לא מובן, הוא לא נכנס לשום תקן, ואתה מצפה מאמן להתפרנס, להתבסס? זה לוקח 15-10 שנה רק להבין איפה אתה עומד. כל אמן צריך מרחב. צריך זמן. צריך קהילה. והסטודיו הוא הבסיס לזה".
בין עשרות פסלי עץ שגילף, ממשיך סיון לתאר: "אנשים אומרים ‘יש גלריות בחיפה’. אין. פשוט אין. אז מה עושים? עושים לבד. מה שאנחנו עושים פה זה מה שמייצר תרבות. לא מחכים לאיזה גוף גדול. לא מחכים שיגידו לנו כן. פשוט עושים". דבריו לא נשמעים כמו ביקורת, אלא כמו הצהרת דרך, הדרך שהנביאים מובילים בעיר כבר שנים.
בן אבו, חיפה היא עיר של אמנות?
"חיפה היא עיר של אמנים. תמיד הייתה. אנשים פה יוצרים מתוך מי שהם ומה שהם רואים בחוץ. עיר מורכבת, מגוונת, עם נוף שהוא כמו חומר גלם. זה מביא אמנות מעניינת. זה מושך אנשים. זה יוצר ריכוז", ואז, כמעט כאילו סיכמה את כל מה שנאמר עד כה, הוסיפה, "זה לא פשוט להיות אמן בעיר הזאת, אבל זה הכי נכון. אנשים רוצים קהילה. רוצים משמעות. ויש פה קרקע חיה לזה".
בית הספר כבר מתפרש על שני מבנים, יש בזה הצהרת כוח יפה לעיר.
"כן, יש בזה אמירה חזקה שהדבר הזה יכול לקרות בחיפה. שאנחנו לא צריכים לחכות לממסד, שאפשר לעשות לבד. זו הייתה שנה קשה למדינה, לאמנים, לכל מי שחי פה. ובתוך כל זה האמנות החזיקה את השפיות של כולם. המשכנו ללמד גם כשאנשים היו במקלטים, כי זה מה שאנשים היו צריכים".
האירוע הקרוב שיתקיים ביום שישי, 12 בדצמבר, ברחוב החלוץ 56 (יחיאל 3) והחלוץ 54 א', הוא לא עוד פתיחה של מבנה. זו חגיגה של מרחב אמנות חיפאי שמסתמן כגדול ביותר בעיר, מפגש בין עשרות יוצרים, ארבע תערוכות חדשות, סדנאות פעילות, מוזיקה, אוכל, וחצר אחת שתתמלא באנשים שמאמינים שאמנות חיה משמיעה קול, גם כשאף אחד לא מזמין אותה לדבר.
זו לא רק חגיגה של בניין. זו הצהרה של עיר. וזה באמת, האירוע המדובר של השנה.
