לקראת ישיבה שתתקיים בשבוע הבא בוועדת הפנים של הכנסת בנושא מצוקת המיגון והיעדר פתרונות פינוי-בינוי בהדר, נשאלת שאלה עקרונית: האם שימור אדריכלי וביטחון אישי הם ערכים סותרים או שני יסודות שחייבים ללכת יחד. עבור התושבים הדילמה אינה תיאורטית, היא יומיומית
ביום רביעי הבא צפויה להתקיים בכנסת ישיבה של ועדת הפנים במסגרת דיון מהיר, שתעסוק במצוקת המיגון ובהיעדר פתרונות פינוי-בינוי ברובע הדר בחיפה. הדיון יתקיים בעקבות הצעה שהונחה על סדר היום העוסקת בפער ההולך ומתרחב בין מצבם הפיזי של מבני המגורים הוותיקים בשכונה, רובם ללא ממ״דים, לבין הצורך הבסיסי בביטחון אישי לתושבים ובהם משפחות מרובות ילדים וקשישים.
חבר מועצת העיר אברהם שטרן מסיעת אגודת ישראל, יזם את הפנייה לח”כ מאיר פרוש, וזה העלה את הנושא לדיון בוועדת הפנים אליו הוזמנו נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים, בהם משרד הבינוי והשיכון, משרד הפנים, משרד האוצר, משרד הביטחון, משרד הרווחה והביטחון החברתי, מטה התכנון הלאומי, מנהל התכנון, פיקוד העורף, עיריית חיפה, הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, והוא צפוי להציף מחדש את אחת הדילמות המורכבות בעיר: כיצד משלבים בין שימור מרקם אדריכלי היסטורי לבין הצורך במיגון אזרחי במציאות ביטחונית מתמשכת.
רובע הדר הכרמל הוא הלב ההיסטורי והאדריכלי של חיפה, ומייצג מורשת אורבנית מהחשובות בישראל. רבים מהמבנים בו נבנו בשנות ה־30 וה־40 של המאה הקודמת, בתקופת המודרניזם הבינלאומי, הבאוהאוס, אותה שפה אדריכלית שביססה את "העיר הלבנה" בתל אביב כאתר מורשת עולמי.
גם בהדר ניתן למצוא מתחמי מגורים ומבני ציבור בסגנון זה ורבים מהם הוגדרו כמבנים לשימור. אלא שההתחדשות העירונית בהדר אינה יכולה, ואף אינה אמורה, להיראות כמו בשכונות אחרות. אין כאן מתחמים גדולים להריסה כוללת, אלא מרקם עדין של מבנים נמוכים ובעלי ערך היסטורי, שבו כל שינוי נבחן בזכוכית מגדלת. בתוך המורכבות הזו חיות היום עשרות אלפי משפחות, רבות מהן ללא כל מיגון בסיסי.
"יש אפליה בחיפה כלפי הציבור החרדי"
שמעון כהן, תושב חרדי מתגורר ברחוב ארלוזורוב בבניין שעוד שנה ימלאו לו 100 שנים. "אין בכלל ממ״ד, לא בדירה ולא בבניין", הוא מספר. כשנשאל היכן נמצא המרחב המוגן הקרוב, הוא משיב: "המרחב הכי קרוב זה במוזיאון הרמן שטרוק, משהו כמו 300 מטר. אני, לבד, אולי יכול לעשות את זה בריצה אם הכל מסתדר. אבל עם שבעה ילדים, אין סיכוי בחיים להגיע לשם".
איך הסתדרתם בלי ממ"ד בתקופת מלחמת 12 הימים?
"התחושות היו ועדיין קשות. אני ברוך השם בסדר, אבל המשפחה סביבי ממש לא חזרה לעצמה. כל פיצוץ קטן ברחוב מחזיר אחורה. הילדים שלי עדיין מתקשים להירדם בלילות וכל פעם ששומעים שאולי שוב מתקרבת מתיחות, הם נלחצים".
האם ניסית לפעול מול הרשויות כדי לבנות ממ״ד?
"בהתחלה דחו אותי לגמרי. אחרי שנה, ממש לפני המלחמה האחרונה, הציעו לי ממ״ד בגודל מטר על שניים וחצי. זה לא פתרון. לא כלכלית ולא משפחתית. בגלל השימור אמרו לי לבנות רק משהו קטן, שלא יפגע בנוף העירוני".
העלות של בניית ממ"ד כזה היא כ־200 אלף שקל, אך הוא טוען שזה לא עניין של כסף, "הייתי משיג את ההלוואות במקרה הצורך כדי להשקיע בביטחון. אבל מה שמציעים לא באמת מאפשר לחיות, ואת מה שאני צריך למשפחה אין אפשרות להוציא היתר".
עבור כהן הסוגייה אינה רק תכנונית אלא גם חברתית, "התחושה בציבור שלנו, הציבור החרדי, היא שזה לא באמת שימור", הוא אומר, "אלא דרך לעצור את ההתפתחות שלנו בשכונה. בכל עיר אחרת שימור מתמקד בכמה בניינים מאוד מסוימים עם ערך ציבורי מובהק. כאן לוקחים שכונה שלמה ואומרים שכולה שימור", כשנשאל אם הוא מרגיש אפליה כלפי חרדים בחיפה, הוא משיב ללא היסוס: "כן. אני לא צריך להוכיח. זה קיים".
"יש משפחות שמעדיפות להישאר ולחיות עם הפחד"
יוסף גרינשטיין, תושב חרדי נוסף המתגורר סמוך לרחוב הרצל ואב לארבעה ילדים, מתאר מציאות דומה ומשחזר את רגעי האימה מהמלחמה, "ברגע שיש אזעקה אתה לא יכול להסתפק בחדר מדרגות אז אתה לוקח ארבעה ילדים קטנים באמצע הלילה, סוחב אותם על הידיים למרחב המוגן ברחוב תוך כדי שהילדים צורחים מתוך היסטריה". לדבריו, ההשפעה על הילדים קשה ומתמשכת, "הבן הגדול שלי ישן עם נעליים כדי שאם תהיה אזעקה הוא יוכל לרוץ".
משפחות בוחרות לא להגיע למקלט?
“כן. יש כאלו שמעדיפות להישאר בבית ולחיות עם הפחד, כי הריצה עצמה יוצרת חרדה קשה יותר אצל הילדים”.
המתח הזה, בין שימור לביטחון אישי, עומד במרכז הדיון הציבורי. ח״כ אריאל קלנר, החתום על המסמך שהועבר ליו״ר הכנסת, מגיב ואומר: "המתח שבין הצורך החיוני בבניית ממ״דים לבין שמירת מבנים המיועדים לשימור הוא אמיתי ומורכב, אך ניתן לפתור אותו באמצעות תכנון חכם וגמיש".
לדבריו, "פותחו בשנים האחרונות מודלים הנדסיים המאפשרים שילוב של ממ״ד כחלק אינטגרלי ממבנה קיים באמצעות בנייה אחורית, חיזוק תת קרקעי או התאמות נקודתיות שאינן פוגעות באופיו ההיסטורי של המבנה". קלנר הדגיש כי הוא מצטרף לפנייה, "גם כחיפאי שמכיר מקרוב את מצוקת השכונות הוותיקות", וציין כי גם הציבור החרדי זכאי להגנה שווה.
אביהו האן, סגן ראש העיר ויו״ר ועדת השימור העירונית, מצייר קו אידיאולוגי ברור: "הדר אינה שכונה שניתן להשטיח ולהקים מחדש. זהו מרקם היסטורי ייחודי, חלק מהזהות העירונית של חיפה. במבנים שאין בהם ערכי שימור נבחנות אפשרויות של פינוי-בינוי. במבנים לשימור אנו מאפשרים הוספת ממ״דים ושדרוגי מיגון ובמבנים עם ערכי שימור מחמירים, פתרונות פנימיים שאינם פוגעים באיכות האדריכלית".
עם זאת, הוא מודה כי כמעט ואין יזמים שפונים לקדם מהלכים כאלה, ומדגיש: "לכן אנחנו מצפים שממשלת ישראל תתמוך במענקים ייעודיים שיאפשרו מיגון בלי לפגוע במורשת".
בסופו של דבר, הדר מציבה שאלה עקרונית: האם שימור אדריכלי וביטחון אישי הם ערכים סותרים או שני יסודות שחייבים ללכת יחד. עבור התושבים שחיים בין אזעקה לקיר אבן, הדילמה אינה תיאורטית. היא יומיומית.
