לפני כמה חודשים הוא ראה פרסומת, נרשם והתאהב. כך הגיע איזי רוזוב להיות סטנדאפיסט ומאז הוא בעננים: "זה מצחיק. הקהל צוחק, אז אני צוחק עם הקהל. זו הרגשה ממש נפלאה. לא חשבתי להיות סטנדאפיסט, ופתאום מצאתי את עצמי על במה". והוא מדגיש שאינו צוחק על זקנה של אחרים, רק על עצמו
בגיל שבו רוב האנשים כבר צמצמו פעילות, איזי רוזוב רק מתחיל. בן 81 פלוס, מרצה ותיק, יועץ מערכות מידע לשעבר ובחודשים האחרונים גם סטנדאפיסט. לא כגימיק ולא כהתרפקות נוסטלגית, אלא כבחירה מודעת: לעלות לבמה, לצחוק על הזקנה שתפסה אותו, ולהישאר חי כל עוד אפשר, "אני מציג את עצמי כבן 30 שחי בגוף בן 81", הוא אומר, ומיד מוסיף את המשפט שמלווה את כל הסיפור שלו, "כל עוד אני חי – אני חי".
רוזוב לא מתנצל על הגיל אבל גם לא מתייפייף. הוא מדבר עליו כמו שהוא: עם רעד בידיים, עם קושי לקום מהכורסא, ועם הומור חד שמוציא את העוקץ מהפחד, "אני צוחק עליי. על הזיכרון שלי, על הרעד בידיים שלי. כשאני מנסה להשחיל חוט במחט אני דוקר את עצמי כל הזמן. אני נראה כאילו אני לומד דיקור סיני ומתאמן על עצמי", הוא מספר, ומבהיר, "אני עושה צחוק מהזקנה שלי. זקנה של אחרים, לא. שלי, כן".
איך בכלל הגעת לסטנדאפ בגיל כזה?
"זה התחיל בכלל מקורס שרציתי לקחת כדי לשפר את העמידה שלי מול קהל בהרצאות. ראיתי פרסומת, נרשמתי והתאהבתי. זה כיף, זה מצחיק. הקהל צוחק, אז אני צוחק עם הקהל. זו הרגשה ממש נפלאה. לא חשבתי להיות סטנדאפיסט, ופתאום מצאתי את עצמי על במה".
הכניסה לעולם הסטנדאפ הייתה מהירה מהצפוי. תוך חודשים ספורים הוא כבר עמד על במות של ערבים פתוחים, 7-6 דקות בכל פעם, ולעיתים מוזמן גם להופעות מלאות, חריג לגמרי למי שרק התחיל.
החומרים שלו נטועים ביומיום, בפרטים הקטנים שמוכרים כמעט לכל אחד, אבל בגיל 81 מקבלים עוצמה אחרת, "אני מספר שאני קם מהכיסא, הולך לחדר השני ולא זוכר למה. אז למדתי שצריך לכתוב. אבל כשיש לך ידיים רועדות, כל מילה נכתבת 3 פעמים. ועד שאני גומר את המילה הראשונה, אני כבר שוכח מה רציתי לכתוב".
אחת הבדיחות החזקות שלו מתארת חיפוש נואש אחרי הטלפון בבית שמסתיים בכך שהוא מחייג לעצמו, רק כדי לגלות שהקו תפוס, "הקהל מתגלגל מצחוק”, הוא אומר, "ואם הם לא יגיבו טוב, אני אגיד להם: חבר’ה, רחמים על הזקן".
זה בעיניך דבר מצחיק?
“זקנה של אחרים, לא. זקנה שלי, כן. אני מרגיש אותה בגוף, בקושי לקום, במגבלות הפיזיות, אבל אני חי את החיים. אני הולך לחדר כושר 4 פעמים בשבוע, רוקד ריקודים סלוניים, לוקח שיעורי פיתוח קול. כל עוד אני חי, אני חי".
הרקע שלו רחוק מלהיות שגרתי. הוא נולד בסיביר להורים שברחו מפולין בזמן מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ אחרי המלחמה, גדל בתל אביב, למד בפנימייה באנגליה, היה חלק ממשפחת טקסטיל גדולה, הקים יחד עם שותפים את מגזין הרכב "אוטו", היה נהג מרוצים, יבואן BMW, עבר נפילה כלכלית, הפך ליועץ מערכות מידע ועבד עד לפני זמן קצר, "אני תמיד הייתי פרילנסר, עובר מפרויקט לפרויקט. גמרתי פרויקט, ומאז אני מחפש ולא מוצא. אז כרגע אני יועץ מערכות מידע מובטל", הוא אומר בחיוך.
הסטנדאפ, מבחינתו, הוא לא סיכום אלא המשך, "אני לא מחפש את הדבר הבא, זה פשוט בא לי. אם יבוא משהו שימצא חן בעיניי, למה לא? גם בגיל 81". והקהל? צעירים, מבוגרים, כולם. "אני יכול להופיע בפני גיל תיכון ועד לוויות", הוא אומר בלי למצמץ.
מתוך סדרת הרשת "חיפאים בדקה", בעמוד האינסטגרם של "רדיו חיפה".
