כ-200 אנשים, בהם ילדים רבים, ליוו לפני שעה קלה את צבות הים, טל ורז, במסען את הים בחוף בת גלים. הצבות ניצלו ממוות, לאחר שטל רז, תושבת בת גלים ופעילה סביבתית, העבירה אותן למרכז הארצי להצלת צבי ים אחרי שהסתבכו בחוטי דיג וקרסים היו נעוצות בפיהן. לאחר חצי שנה, הוחזרו היום השתיים, שנקראו על שם מי שהצילה אותן, אל הים
בשעת אחר הצהריים היום (שני), מול הים הפתוח של חוף בת גלים, נפרשה סצנה שלא רואים כל יום: עשרות משפחות, ילדים ומבוגרים, עמדו מאחורי גדר חיץ זמנית, בשקט מתוח, ועקבו אחרי הרגע שבו שתי צבות ים חומות, טל ורז שמן, חזרו אל המים.
אחרי חודשים של שיקום במרכז הארצי להצלת צבי ים, השתיים שוחררו חזרה לטבע, לא כאירוע סגור, אלא כאירוע קהילתי פתוח, שהפך את ההצלה לסיפור ציבורי. האירוע התקיים ביוזמת רשות הטבע והגנים והמרכז הארצי להצלת צבי ים, ובמרכזו עמדו שתי צבות שנפגעו מהסתבכויות בחוטי דיג וקרסים.
טל רז, תושבת בת גלים ופעילה סביבתית, שהייתה מעורבת ישירות בהצלת הצבות מתארת כיצד פגשה את הצבה לראשונה בלב הים, “פגשתי אותה בסוף יולי. בהתחלה זה היה קרוב לחוף ואז הגענו כבר ל־300 מטר מהחוף. ניסיתי להבין מה אני עושה ואיך אני מוציאה אותה, ואז לקחתי החלטה שאני צוללת, תופסת אותה ושוחה איתה ישר לחוף”.
לדבריה, הצבה הייתה מסובכת בחוטי דיג, עם קרס בתוך הפה, והמצב הפיזי שלה היה קשה, "הסנפיר שלה היה ממש נפוח, והיא נאלצה לעבור כריתה של הגפה. היא משתחררת היום עם שלוש גפיים והיא תסתדר, כי צבי ים יכולים להסתדר גם כך”.
כמה שבועות לאחר מכן רז נתקלת בצבה נוספת, “נכנסתי עם אבא שלי לים, ובזמן השחייה נתקלתי בחוטי דיג. התחלתי לאסוף אותם כמו שאני עושה תמיד, הלכתי בעקבות החוטים וככה פגשתי אותה. היא בלעה את הפיתיון, הקרס היה בתוך הפה. זה היה שלב מוקדם, רגע לפני הסתבכות מלאה”.
מבחינתה, השחרור הוא סגירת מעגל, “זו זכות גדולה בכלל להוציא אותן, ועכשיו לראות אותן משתחררות חזרה לים, בתקווה שלא יחוו שוב את האתגרים האלה”.
הענקת שמות לצבות ניתנת על שם האדם שהציל אותן, עד כמה זה מרגש שיש צבות על שמך?
“לחשוב על צבות עם השם שלך שממשיכות לחיות את החיים שלהן זה מרגש וזה נותן תחושת משמעות ותקווה שלא יהיו עוד מקרים כאלה".
במרכז הארצי להצלת צבי ים ליוו את הצבות במשך חודשים. גיא איבגי, המטפל הראשי במרכז, מספר על התהליך הארוך שמתרחש הרחק מעיני הציבור, “אחת הגיעה אלינו ביולי ואחת באוגוסט. שיקום של צב תלוי בפגיעה שלו אין לזה חוקיות. בודקים איך הוא אוכל, מסיים טיפול אנטיביוטי, ואיך הפציעות מחלימות”.
לדבריו, הקשר עם הצבים הוא בלתי נמנע. “אין דבר כזה צב שאתה מטפל בו תקופה ארוכה ולא נקשר אליו. אתה יומיום איתו, בודק אם אכל, מה מצבו, הוא ממש כמו ילד”. כשהוא נשאל איך מרגיש הרגע שבו הצבה חוזרת לים, איבגי לא מהסס, "זה רגע מאושר. רק שמחה והברכה הכי טובה שאני יכול לתת להן זה שהן לא יחזרו”. בעיניו, גם הנוכחות הרחבה של הקהל היא חלק מהמשמעות. “היו פה בערך 200 אנשים. יש סקרנות, רצון להיות חלק מהרגע הזה, גם אם צבי ים הם לא חלק מהיומיום שלהם".
