הנתונים המדאיגים אודות פערי המיגון והיעדר פתרונות פינוי-בינוי בשכונת הדר עלו אמש (שלישי) בדיון מיוחד ומהיר שנערך בוועדת הפנים של הכנסת. כלל הנוכחים הסכימו על הצורך המיידי בפתרון, וכי נדרש סיוע של המדינה. בסיום הדיון סוכם על הקמת צוות ייעודי שיכלול את כלל הגורמים הרלוונטיים ויפעל לקידום הנושא
ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת קיימה אמש (שלישי) דיון מיוחד במצוקת המיגון והיעדר פתרונות פינוי-בינוי בשכונת הדר בחיפה. זה לא היה עוד דיון שגרתי בנושאי תכנון או ביטחון אזרחי, אלא עימות מורכב בין כמה תפיסות עומק: כיצד מגינים על תושבים בשכונה ותיקה ללא אמצעי מיגון מתאימים; מה תפקידה של המדינה במקומות שבהם השוק הפרטי לא פועל; והאם שימור עירוני הוא נכס או חסם בשעת חירום.
יו"ר הוועדה, ח"כ יצחק קרויזר, הציג את הבעיה ואמר: "הנתונים מדאיגים מאוד: 95 אחוז מהמבנים בשכונה ללא מיגון, 80 אחוז מהתושבים בשכונה מבוגרים וילדים בסוציו אקונומי נמוך. זו אוכלוסייה שלא יכולה להרשות לעצמה שיפוץ ובינוי, אלא היא צריכה סיוע שידחוף אותה מבחוץ. צריך לעבוד פה ביחד בכדי לתת פתרון למיגון וצורת חיים ראויה לתושבי השכונה".
כבר בתחילת הדיון ניכר הקונצנזוס סביב עצם הבעיה. ח"כ מאיר פרוש, מיוזמי הדיון, הציב מראה לפער שבין מרכז לפריפריה עירונית. "במרכז קל מאוד לעשות פינוי-בינוי, זה תמיד משתלם. כולם רוצים דירה חדשה, זה משתלם לדיירים וליזמים", אמר, "הבעיה מתחילה כשזה לא משתלם ליזמים. ואז הרשויות והמדינה חייבות להיכנס לתמונה. בהדר מדובר על כ-40 אלף תושבים שחשים איום קיומי בזמן מצב חירום, ואין פתרון כרגע".
דבריו לא נאמרו כרטוריקה פוליטית בלבד, הם שיקפו מציאות מוכרת לכל מי שמביט במפת ההתחדשות העירונית בישראל: שכונות חזקות מתחדשות בקצב מואץ, בעוד שכונות ותיקות, צפופות ובעלות אוכלוסייה מוחלשת נותרות מחוץ למעגל.
סביב אותו שולחן ישבו סגנית ראש עיריית חיפה ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה שרית גולן; חברי מועצת העיר אברימי שטרן; ומיכי אלפר, לשעבר יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה; נציגי הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית; נציגי משרד הרווחה; נציגת המועצה לשימור אתרי מורשת; נציגי לשכת עורכי הדין; וגורמים מקצועיים מתחום המיגון.
הנוכחות הרחבה המחישה שהדיון חורג הרבה מעבר לשכונה אחת. הדר הפכה לזירת מבחן לשאלה רחבה יותר: מה קורה כאשר ביטחון אזרחי, תכנון עירוני ושיקולים כלכליים מתנגשים ואין גוף אחד שמחזיק את המפתח.
"זו לא בעיה רק של המגזר החרדי, אלא של כל השכונה"
אברימי שטרן, חבר מועצת העיר ובעצמו תושב הדר, הביא את הקול מהשטח. "חשבתי בהתחלה שזו בעיה של הקהל שלי", אמר, "אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא עניין מגזרי. הדר היא שכונה של כ-40 אלף תושבים – חרדים, חילונים, ערבים, עולים חדשים. המבנים ישנים, כמעט בלי מיגון, וההתחדשות הבניינית לא נותנת מענה אמיתי".
שטרן חזר שוב ושוב לנקודת הזמן של המלחמה האחרונה. "ראינו בניין בן 90 שנה שנפגע, ובנס יצאה ממנו משפחה בלי נפגעים. זה לא יכול להמשיך להתבסס על ניסים", אמר. מבחינתו, ההתעקשות על פתרונות נקודתיים היא החמצה, "רק פינוי-בינוי או התערבות המדינה יכולים להציל את הדר".
בדבריו עלתה תפיסה ברורה: הדר אינה מבקשת הטבה, אלא שוויון. אם המדינה יודעת להיכנס כגורם מתערב הערים אחרות היא יכולה וצריכה לעשות זאת גם כאן.
"צוואר הבקבוק הוא הכלכליות"
שרית גולן, סגנית ראש העיר, לא ניסתה לייפות את המציאות אך ביקשה להרחיב את נקודת המבט. לדבריה, הדר אינה שכונה רגילה. מדובר במרקם עירוני צפוף, עם מאות מבנים לשימור, סגנונות בנייה מגוונים והיסטוריה שמעצבת את זהות חיפה כולה. "פינוי-בינוי קלאסי, עם מכפילים של פי חמישה או שישה, יוביל בהכרח לבנייה מגדלית שתפגע בלב השכונה", אמרה.
עם זאת, גולן הדגישה שהעירייה אינה קופאת על שמריה. לדבריה, מקודמים היתרים לממ"דים היכן שניתן, מאושרים שיפורי מיגון במבנים לשימור, ומתקדמות תוכניות להתחדשות בניינית ואף מתחמי פינוי-בינוי באזורים מסוימים, בעיקר בשולי השכונה. "צוואר הבקבוק הוא הכלכליות", סיכמה, "ובנקודה הזו אנחנו צריכים את המדינה".
הפער בין העמדה העירונית לעמדת התושבים אינו בשאלת הבעיה אלא בשאלת הקצב וההיקף. העירייה פועלת בתוך מסגרת תכנונית קיימת, שטרן ואלפר דורשים שינוי של כללי המשחק.
שימור כבחירה מדינתית
אל חומרי הרקע של הוועדה צורף נייר עמדה של גילה לבני זמיר, חברת דירקטוריון בקהילת הדר, שביקשה למסגר את הדיון לא רק כהנדסי או ביטחוני, אלא כבחירה ערכית. לטענתה, הדר אינה 'מאגר קרקע' לפתרונות מהירים, אלא מרקם עירוני היסטורי שהוא נכס תרבותי וחברתי לחיפה כולה.
לדבריה, שימור אינו עמדה פוליטית אלא כלי מדינתי, וכי ניתן לקדם מיגון והתחדשות מבלי למחוק זהות עירונית. האזהרה שלה נגעה בנקודה רגישה בדיון – פתרון חירום שמבוסס על הריסה רחבה עלול לייצר נזק בלתי הפיך גם אם הוא פותר בעיה נקודתית.
מיכי אלפר לעומת זאת הציג עמדה מנוגדת: "הבניינים האלה לא מתאימים לתנאי מגורים של המאה ה-21", אמר, "שימור בהיקפים כאלה הוא ניתוק מהמציאות. אי אפשר להשאיר שכונה שלמה שבורה, מוזנחת ובלי מיגון בשם אידיאולוגיה".
מנגד, נציגת המועצה לשימור אתרי מורשת טענה כי ניתן לשלב חיזוק ומיגון גם במבנים לשימור, תוך שמירה על האוכלוסייה הקיימת. המחלוקת לא נסובה רק סביב בניינים אלא סביב תפיסת עיר: עיר שמחדשת באמצעות מחיקה, או עיר שמתקנת את עצמה מבפנים.
פתרונות חלקיים והיעדר הכרעה
במהלך הדיון הוצגו גם פתרונות ביניים, ובראשם שיפורי מיגון מאושרים על ידי פיקוד העורף שניתן ליישם בתוך שבועות, אך גם תומכיהם הודו כי מדובר בפתרון חלקי בלבד, שאינו מטפל במצבם הפיזי של המבנים.
נציגי לשכת עורכי הדין הציעו הקמת צוות בין משרדי ייעודי ומנגנון של ניוד זכויות, שיאפשר ליזמים לקבל תמריצים באזורים אחרים בעיר בתמורה להתחדשות בהדר, בניסיון לגשר בין כלכלה, תכנון וביטחון. בסיכום הדיון קבע יו"ר הוועדה כי היקף חוסר המיגון, בשילוב אוכלוסייה מבוגרת וצעירה ודירוג סוציו אקונומי נמוך, מחייב פעולה. אך מעבר לקריאה להמשך עבודה משותפת, לא התקבלה החלטה אופרטיבית מחייבת.
