כשהיתה ילדה ושיחקה כדורגל בשכונה, לאחר כל גול שהבקיעה, היתה עדן טפירו מורידה את החולצה, כי ככה הבנים חוגגים. ואז הגיע הבלבול, כשהגוף החל להשתנות. בגיל 31 ולאחר שהביאה לעולם שלושה ילדים, היא עברה ניתוח להסרת החזה ומאז חייה השתנו לגמרי. גם הילדים מאושרים בשבילה
בקומה ב-12 בבניין חדש בטירת הכרמל, במרפסת המשקיפה לנוף, יושבת עדן טפירו, בת 35, אמא לשלושה ילדים, מספרת בקול בטוח איך במשך שנים חיה בתוך פער עמוק בין הגוף לבין התחושה הפנימית, "אני בת, זו ההגדרה" היא משיבה לשאלתי איך לפנות אליה, "אני לא מגדירה את עצמי כאישה. יש המון מילים שאני לא אוהבת שמשתמשים בהן איתי – אישה, בחורה, כל הדברים האלה לא קשורים אליי בשום צורה. אני בת ביולוגית, נולדתי בת, אני מקבלת את זה ואני שלמה עם זה, אבל במהות שלי, במגדר שלי, אני לגמרי גבר. זה מה שמבלבל אנשים".
לא רק ההגדרות מבלבלות, גם הנראות. טפירו נטולת חזה, מלאת קעקועים, פלג גוף עליון שרירי וסטייל שכל גבר היה מקנא בו, "מאז שהייתי ממש קטנה הרגשתי ככה. כששאלו אותי בתור ילדה מה את רוצה להיות כשתגדלי, אמרתי בן. כשכולם אמרו רופא או עורך דין אני אמרתי בן. בשכונה הייתי משחקת כדורגל, וכשהייתי מבקיעה גול הייתי מורידה חולצה. הייתי בטוחה שאני בן עד גיל מסוים. ואז הגוף התחיל להשתנות, התחילו סממנים נשיים, ושם התבלבלתי. זה בא לי משום מקום. מחזור, חזה, דברים שהם מאוד נשיים שהרגשתי שאני נלחמת בהם".
לאורך שנים ניסתה טפירו להסתיר את הגוף, "מאוד סבלתי מהחזה", היא מודה בפתיחות נדירה, "הייתי קושרת אותו בתחבושות, שמה משטחים, זה כבר היה אפילו על סף הלא בריאותי. אף פעם לא הסתכלתי על עצמי במראה באופן מלא. גם חיי המין שלי נראו אחרת. ידעתי שהאיבר הזה נולד איתי בטעות, שהוא לא קשור אליי בשום צורה".
מתי החלטת לעשות את הניתוח?
"את הניתוח עשיתי בגיל 31, אחרי שנולדו שלושת הילדים. החלטתי שאני עושה את המהלך שכל החיים רציתי. הלכתי למנתח והסברתי שאני תמיד הרגשתי גבר, שאני לא רוצה את החזה. אחרי הניתוח נולדתי מחדש. ממש נולד לי פלג גוף עליון שיכולתי להסתכל עליו, ללכת לים, לבריכה, ליהנות מזה. בפעם הראשונה עמדתי מול המראה ואהבתי את מה שאני רואה".
"אפילו שק הדמעות נגמר לי. אני רוצה לבכות ולא מצליחה"
על הזהות הגברית שלה היא מדברת גם במישור הרגשי והמחשבתי, במיוחד מאז שהחלה טיפול בטסטוסטרון, "מיד אחרי הניתוח התחלתי לקחת טסטוסטרון, וזה משנה המון דברים, הכי הרבה זה משנה את המוח. משהו מבפנים משתנה. כל ההתנהגות וכל המחשבה".
לדבריה, השינוי הזה גם השפיע על האופן שבו היא מגיבה לעולם, "אם פעם לא הייתי יכולה להניח לדברים והייתי צריכה להתווכח על כל דבר ולהגיד את המילה האחרונה, היום אני יותר נינוחה. אני מרגישה שאני פועלת היום יותר מחשיבה גברית ופחות נשית, אפילו שק הדמעות נגמר לי. אני רוצה לבכות ולא מצליחה".
איך הסברת לילדים על ההחלטה שלך?
"הסברתי להם שכל החיים הרגשתי שהחזה שלי לא תואם למי שאני, שהוא לא הרגיש לי נכון ולא הרגיש לי נוח, ושאף פעם לא הסתכלתי במראה ואהבתי את זה", היא מספרת ומוסיפה, "אמרתי להם שכשהגוף מרגיש לא טוב, עושים עם זה משהו. היום אני מרגישה מדהים, אני מאושרת ושמחה, והשאלה הראשונה שהבן שלי שאל אותי אחרי הניתוח הייתה: אמא, זה כאב לך? זה מה שהיה חשוב לו".
היא אמא לשלושה ילדים משתי נשים שונות, נמצאת בשנה וחצי האחרונות בזוגיות, "אני בן אדם ששם את הדברים על השולחן. הילדים שלי יודעים שהם גדלים עם שתי אימהות, וככה הם גם מציגים את זה. הם אומרים במילים שלהם: אמא אחת היא כמו בן, היא מתלבשת כמו בן, נראית כמו בן, מתנהגת כמו בן אבל היא אמא. ילדים מדברים פשוט. הם לא צריכים את כל ההגדרות הגדולות. הם מבינים דרך הלב".
טירת כרמל, שבה נולדת ובה את חיה, היא מקום מסורתי. הרימו גבות לגבייך?
"אני מרגישה שיש סקרנות, כן. זה מה שאני חווה כל יום, כל הזמן, בחוץ, ברשתות, בכל מקום", היא משיבה ומספרת על רגע אחד, בו בנה הגדול עבר מבית הספר האנתרופוסופי בבת גלים למערכת החינוך הממלכתית בטירת כרמל, "הוא היחידי בכיתה שיש לו שתי אמהות, ואז יש איזה ילד שנתפס על זה ומתחיל להתלבש עליו עם העניין הזה, אבל אני באמת לא מייחסת לזה חשיבות. ילדים תמיד ימצאו על מה ליפול. אני כאן בשבילם עם הביטחון הכי גדול שיכול להיות. שאלתי אותם, הייתם רוצים אמא ואבא? והם אמרו, מה פתאום, הכי כיף בעולם שיש לנו שתי אימהות".
טפירו גדלה בבית מסורתי, קידוש בשישי, שמירת שבת, אמונה באלוהים. עד היום היא מברכת בבוקר, מאמינה באלוהים אך עושה הבדלה ברורה בין אלוהים לבין הדת, "אני אגיד שאני מאוד מאמינה באלוהים, האמונה מבחינתי מגיעה מתוך חוויה פנימית עמוקה ולא מתוך המסגרת הדתית", היא משתפת. "אני חושבת שכל ההדתה והדיבור הדתי על הקהילה הגאה הוא נוראי. אומרים על אנשים כמוני שאנחנו מערערים את הדברים הכי בסיסיים, כמו מגדר, גבר או אישה, שחור או לבן ואז אני באה ואומרת שזה ספקטרום ובגלל זה קל להם לתייג אותנו כחולות נפש, כמחלה שצריך לטפל בה".
בסוף השיחה, טפירו חוזרת שוב אל התחושה שמחזיקה את כל הדרך שעברה, תחושת השלמות, "אני במקום הכי שלם שהייתי בו אי פעם בחיים. כל עוד לא פוגעים באף אחד, אני אומרת לכל אחד ולכל אחת לעשות כל מה שעושה להם טוב", היא מוסיפה, ומספרת שזה גם המסר שהיא מעבירה לילדיה לבחור בעצמם, להיות נאמנים למה שהם מרגישים מבפנים, ולא לפחד ללכת עם הלב, גם אם הוא כלוא בגוף המגדרי הלא נכון".
מתוך סדרת הרשת "חיפאים בדקה", בעמוד האינסטגרם של "רדיו חיפה".
