מאז שנת 2020 מתלוננים תושבי הרחוב ביישוב על חוסר בתשתיות ניקוז מסודרות, כביש צר ללא מדרכות והצפות בחורף וזאת על רקע פיתוח מואץ של השכונות החדשות. הם טוענים ששילמו היטלי פיתוח והשבחה, אך לא מבינים לאן נעלם הכסף. "זה מרגיש כמו עבודה בעיניים", אומרת תושבת שמלינה על חוסר שקיפות
רחוב הבנים בעתלית אינו נראה חריג למי שעובר בו במהירות. שורת בתים פרטיים, צמחייה, שגרה שכונתית. אבל מי שמתגורר בו, או מי שמנסה לגדל בו ילדים, פוגש מציאות אחרת לגמרי: רחוב ללא מדרכה, ללא תשתיות ניקוז מסודרות, עם כביש צר המשמש גם הולכי רגל, ילדים ורכבים כבדים של בנייה מתמשכת. בחורף הרחוב מוצף, בקיץ שדה הראייה בצמתים מוגבל, והסכנה לדברי התושבים היא יומיומית.
הסיפור של רחוב הבנים אינו חדש. הוא מתועד במסמכים, בפניות, בפגישות ובסיורים שנערכו לאורך יותר מ-5 שנים. אך בשנים האחרונות, על רקע פיתוח מואץ של שכונות חדשות בעתלית, הפך הרחוב הוותיק לסמל של פער: בין גביית כספי היטלים לפיתוח שמתקיים בפועל.
"התחלנו להתלונן כבר ב־2020, לא אתמול"
עו״ד מיכל וייס אינה מתגוררת בפועל ברחוב הבנים, אך הקרקע שבבעלותה גובלת בו והיא מתעתדת לבנות שם בית. את היטלי הפיתוח וההשבחה היא כבר שילמה, "אני ועוד שכנה שלי, אורית מכבי, כבר ב־2020 התחלנו לפעול", היא מספרת, "זה התחיל מסיפור מאוד פשוט, אין מדרכה ברחוב. ילד יוצא עם אופניים, כמעט דורסים אותו. יש כל הזמן בנייה, משאיות, ואין שוליים בטוחים".
לדבריה, מהר מאוד התברר שמדובר בבעיה רחבה יותר, "פנינו ליו״ר עתלית דאז, נפגשנו איתו, הוא הבטיח לקדם את העניין. זה היה בקורונה, בזום, עם כל צוות ההנדסה של חוף הכרמל. התחילו לדבר על תוכניות, שלחו מכתבים על חריגות של מבנים שבגללן לא ניתן לשפץ את הרחוב, אפילו לי שלחו מכתב על חריגה של 30 סנטימטר של במבוק, ואני הזזתי. אבל אנשים שחרגו ארבעה מטרים? שם לא קרה כלום".
מבחינתה, זה היה הרגע שבו התהליך התחיל להיתקע, "אמרו לנו 'עוד רגע, עוד מעט'. עברו שנתיים-שלוש, ופתאום שקט. שום דבר לא מתקדם".
היטלי פיתוח והשבחה נגבו, אז איפה הכסף?
אחד הצירים המרכזיים בשאלה למה הרחוב אינו משופץ הוא נושא הכסף. תושבי הרחוב טוענים שהיטלי פיתוח, סלילה והשבחה נגבו בפועל אך לא חזרו לרחוב עצמו. גם כאן, עו״ד וייס מדברת מתוך חוויה אישית.
"אני שילמתי היטלי פיתוח, קיבלתי קבלות. אבל אז אתה שואל: כמה כסף יש בקופה שמיועדת לרחוב הבנים ופתאום התשובות מתחילות להתערפל. פעם אומרים שיש ‘כסף צבוע’, פעם אומרים שאין דבר כזה. פעם מדברים על חוסר של 9-8 מיליון, אבל לא יודעים להסביר כמה כן יש".
כשהיא ניסתה לקבל תשובות מגורמי הכספים במועצה, התמונה לא התבהרה, "אמרו לי 'אין קופה ייעודית לרחוב הבנים. הכל נכנס לקרן פיתוח כללית של עתלית'. ואז אתה שואל את עצמך, אם זה כסף כללי, איך אפשר להגיד שחסר 9-8 מיליון לרחוב ספציפי? על סמך מה? זה מרגיש כמו עבודה בעיניים".
עו״ד וייס מדגישה שאינה טוענת להפרה חוקית, אלא לחוסר שקיפות, "אני לא אומרת שמישהו גנב כסף. אני אומרת דבר פשוט: תראו לנו מספרים. תגידו כמה נגבה, כמה הוקצה, כמה חסר. בלי זה אי אפשר להתקדם".
"זה לא רחוב יוקרה, אנחנו מבקשים את הבסיס”
עמית מורנו, תושב הרחוב ואב לילדה בת 7, הגיע לסיפור מנקודת מבט אחרת לגמרי, מנקודת היומיום. פוסט שפרסם בקבוצת פייסבוק מקומית הוביל אותי להתלוות אליו לסיור פיזי ברחוב שבו הפער בין מסמכים למציאות בולט לעין.
"זה הבית שלי", הוא אומר תוך כדי הליכה, "תראה איך יוצאים מפה. בגשם הכל מוצף. הילדה שלי צריכה לקפוץ מעל שלוליות, הולכת על הכביש. זה לא אמור להיות ככה", מורנו מדגיש שהוא אינו מחפש מאבק פוליטי, "אנחנו לא מבקשים טיילת, לא כיכר – מדרכה. ניקוז. תאורה. דברים בסיסיים. אחרי 6-5 שנים, זה לא אמור להיות מסובך".
הוא גם מתייחס להבדל בין עתלית הוותיקה לשכונות החדשות, "ברור שזוגות צעירים מעדיפים שכונות חדשות עם תשתיות מוכנות. אבל יש גם אנשים שבאים לפה משיקול כלכלי. ואז אתה מגלה שאתה גר ברחוב שהמערכת פשוט שכחה".
יו"ר ועד עתלית לשעבר: "זו לא תקלה, זה דפוס"
משה בן סימון, שכיהן בעבר כיו״ר ועד עתלית, מעניק לסיפור פרשנות רחבה יותר. בעיניו, רחוב הבנים אינו מקרה חריג אלא סימפטום, "במועצה יש אנשי מקצוע שזה תפקידם", הוא אומר, "המערכת יודעת לעבוד, כשהיא רוצה. הבעיה פה לא הנדסית. היא ניהולית ופוליטית".
לדבריו, הדפוס חוזר על עצמו: "כל פעם יש סיבה אחרת. פעם אין תכנון, פעם יש פלישות שצריך לטפל, פעם רוצים לחבר את הרחוב לרחוב המחתרות, פעם אין כסף. בסוף, אין החלטת ביצוע". בן סימון מעלה נקודה רגישה במיוחד: "היישוב עתלית נמצא בדיונים בוועדה הגיאוגרפית של משרד הפנים בנושא היפרדות עתלית מהמועצה והפיכתו ליישוב עצמאי ולכן המועצה כרגע פועלת בשיטת מצליח ומחכה לראות מה יהיו ההמלצות של הוועדה ולכן היא מצמצמת למינימום האפשרי את ההשקעות שלה בעתלית ואם הוועדה הגיאוגרפית של משרד הפנים לא תיתן מענה לרחובות הוותיקים ביישוב, הם יישארו ככה עוד שנים רבות".
הוא מדגיש שאין כאן טענה לקונספירציה, אלא להבנת יחסי כוח, "כשישוב סמי עירוני נמצא בתוך מועצה אזורית, יש תיעדוף. פרויקטים בקיבוצים ובמושבים מקבלים פיתוח מהיר, ולכן רחובות ותיקים ביישוב עתלית נדחקים. זה לא קורה במקרה".
בתוך כל זה, יש גם סיפור קטן שמסמל עבור התושבים את התחושה הכללית: גן ילדים אשר מהווה שטח ציבורי ברחוב הבנים שלדברי תושבים אינו מתוחזק, סגור, ומשמש בפועל כמחסן פרטי של גורם פרטי. כמה תושבים טוענים שהדבר ידוע ומוכר, אך אינו מטופל.
המתח בין עתלית הוותיקה לשכונות החדשות
הרקע הרחב לסיפור הוא השינוי הדמוגרפי בעתלית. בשנים האחרונות נבנו שכונות חדשות שבהם מתבצע פיתוח מהיטלי פיתוח השמורים בחשבון ייעודי תחת מנהלת עצמאית מהיום הראשון. במקביל, רחובות ותיקים כמו רחוב הבנים, הזית, המחתרות ונוה משה ממתינים שנים לפיתוח בסיסי. "זה יוצר תסכול" אומר מורנו, "אתה רואה איך זה יכול להיות ואז חוזר לרחוב שלך", בן סימון מוסיף: "רחוב הבנים הוא מקרה מבחן. אם אחרי שנים רבות של פניות, גבייה ומסמכים אין מדרכה, אז הבעיה היא לא ברחוב. היא במערכת שמתקשה להפוך הבטחות לביצוע".
תגובת דוברות מועצת חוף הכרמל: "המועצה פועלת לשדרוג כלל תשתיות היישוב הוותיק בעתלית, בשיתוף עם הנהלת היישוב. בעתלית מושקעים כספים רבים לשדרוג התשתיות, לדוגמה הכביש הראשי ביישוב, כביש 7110 ששודרג בעלות של כ-17 מיליון שקל. במקביל, ממשיכה המועצה להשקיע בפיתוח היישוב – רק השנה נפתחו ביישוב שני בתי ספר חדשים בהשקעה של כ-30 מיליון שקל והושלם שלב א' בפיתוח התשתיות בפארק ההייטק בכניסה ליישוב. המועצה תמשיך לעשות ככל שביכולתה על מנת לקדם שדרוג התשתיות בכל היישוב הוותיק בעתלית".
