איך חניה שגרתית ברחוב בכרמל הצרפתי, הפכה לסאגה מתמשכת של דוחות, פקחים, ערעורים, איומים בגרירה ופרשנות מוזרה של החוק. זהו סיפור שבמרכזו שאלה אחת: מתי רכב תקין הופך, בעיני המערכת, לבעיה. באשיר זרייק: "אני רק רציתי להחנות רכב כחוק וגיליתי שזה לא תמיד מספיק"
באשיר זרייק החיפאי לא תכנן להפוך את הרכב שלו למוקד של מאבק עירוני. לדבריו, מדובר ברכב פרטי, תקין, עם טסט וביטוח בתוקף, שאינו משמש אותו על בסיס יומיומי. אלא שבמהלך ספטמבר האחרון, כך הוא מתאר, חניה שגרתית ברחוב בכרמל הצרפתי הפכה לסאגה מתמשכת של דוחות, פקחים, ערעורים ואיומים בגרירה, סיפור שבמרכזו שאלה אחת: מתי רכב תקין הופך, בעיני המערכת, לבעיה.
"אחי שוכר דירה בז’בוטינסקי, ואני גר אצלו תקופה", הוא מספר, "זה רחוב צר, עם תנועה די פראית. לפני כמה חודשים פגעו לי ברכב כשהוא חנה שם, אז החלטתי להזיז אותו בערך 100 מטר לרחוב דוד מרכוס, ליד הבניינים החדשים. אין שם מצוקת חניה, זו חניה אפורה, לא כחול־לבן, לא חניה פרטית, לא משהו חריג".
השאלה המרכזית מבחינתו הייתה פשוטה: על סמך מה?
הבעיה החלה ב־17 בספטמבר, אז מצא פתק על הרכב מטעם ועד הבית של אחד הבניינים. "בפתק נכתב שאני תופס חניה בצורה לא שוויונית ויוצר מצוקה. זה הצחיק אותי, כי בפועל אין שם מצוקת חניה בכלל, לכל דייר יש חניות תת־קרקעיות".
כמה ימים לאחר מכן, כך הוא מתאר, המעורבות הפכה לרשמית, "ב־21 בספטמבר התקשר אליי פקח, בלי להזדהות בשם, דיבר בצורה מאיימת. שאל ‘מה זה הרכב הזה’, ואמר שייתן לי דוח. עניתי שיש לי טסט בתוקף, יש לי ביטוח, ושאלתי על מה דוח?”, זמן קצר לאחר השיחה הודבקה על הרכב מדבקה המתריעה על פינוי גרוטאה, "פינוי גרוטאה, כן. על רכב תקין לגמרי".
השאלה המרכזית מבחינתו הייתה פשוטה: על סמך מה? "אמרו לי שיש חוק שאסור להשאיר רכב יותר משלושה ימים באותו מקום. בדקתי את החוק, חוק העזר העירוני, סעיף 39(א)(1). הוא מדבר על רכב שהתבלה, התקלקל, בלתי שימושי או בלי רישיון. הרכב שלי לא עונה לאף אחד מהקריטריונים האלה".
הוויכוח, לדבריו, הפך לפרשני, "הם טענו ש’בלתי שימושי’ זה רכב שלא בשימוש כרגע. אני אומר ש'בלתי שימושי' זה רכב שיצא מכלל שימוש. זה גם לפי השפה וגם לפי תקנות התעבורה. אבל מבחינתם, אם מישהו מתלונן, נשלח דוח".
"זה רחוב יוקרתי, זה לא מתאים למרקם"
בשלב הזה, זרייק, 29, החל לפנות לגורמים בעירייה, "תוך פחות משעה שלחתי מייל לפניות הציבור וצירפתי רישיון רכב ותמונות. ביקשתי שיסבירו לי לפי החוק אם אני באמת עובר עבירה. לא קיבלתי תשובה, חוץ מהודעה אוטומטית". הוא מספר כי שלח פניות נוספות, ביקר פיזית בלשכת פניות הציבור ואף פנה ללשכת ראש העיר ולמבקר העירייה, "יש לי קרוב ל־15 פניות מתועדות. כולם מתנערים".
במקביל, החלו להגיע דוחות, "קיבלתי שני דוחות בסך 730 שקלים כל אחד. הדוח הראשון בכלל נשלח בדואר ולא הושאר על הרכב, כך שגיליתי עליו רק שבועות אחרי. בינתיים נסעתי עם הרכב מדי פעם, אבל לא כל שלושה ימים כי זה רכב שלא משמש אותי ביומיום".
למה אתה חושב שמדובר ברדיפה אישית?
"זה רכב אספנות, רכב מגורים, והוא בולט לעין. יש ברחוב רכב אחר בלי רישיון שחונה קבוע, פניתי לעירייה עליו 10 פעמים ולא טיפלו. אבל לי אמרו בהקלטה: ‘אנחנו באים רק בשביל הרכב שלך'".
לטענתו, אחד המפגשים עם נציג ועד הבית חידד את התחושה הזו, "הוא אמר לי במפורש: 'זה רחוב יוקרתי, זה לא מתאים למרקם'. אמרו דברים כמו ‘חשבנו שזה מישהו מהכפרים’. הכל מצולם ומוקלט".
אתה מתכוון לשלם את הדו"חות?
"הגשתי בקשה להישפט על הדוח הראשון, יש לי משפט בפברואר. את הדוחות אני לא מתכוון לשלם. אני מוכן לשלם פי 10 לעורכי דין אבל לא לשלם על משהו שאני לא עברתי עליו חוקית".
מעבר לכסף, הוא אומר, יש כאן עיקרון, "מה אמור לעשות אדם שטס לחו״ל ואין לו חניה פרטית? לפי הפרשנות הזו, אסור לו להשאיר רכב ברחוב. זה לא הגיוני”. לדבריו, התחושה היא שהרכב עצמו הדליק נורה אדומה, "זה רכב מגורים, אוטו־קראוון. זה רכב פרטי לכל דבר, עם רישיון רגיל. יש כאלה עשרות בחיפה, אבל עצם זה שהוא נראה אחרת, הפך אותו לבעיה".
בסופו של דבר, הוא אומר, זו כבר לא רק החניה שלו, "זה סיפור על איך פרשנות אחת של חוק, בלי שיקול דעת, יכולה לשנות למישהו את החיים. אני רק רציתי להחנות רכב כחוק וגיליתי שזה לא תמיד מספיק".
מעיריית חיפה נמסר: "עיריית חיפה מכבדת את ההליך המשפטי שננקט על ידי הפונה אשר הגיש בקשה להישפט ובהתאם לכך תגיב העירייה לכל טענותיו כמקובל במסגרת ההליך המשפטי בלבד״.
