שתי תושבות השכונה, אמהות לילדים, מספרות על מצבים מסוכנים באופן יומיומי של מדרכות חסומות על ידי רכבים חונים והולכי רגל שנאלצים לרדת לכביש, גם נכים על כסאות גלגלים. "ברחוב שהוא סואן עם שדה ראייה מוגבל ומהירות נסיעה גבוהה, זו סכנת חיים", הן אומרות, "העירייה צריכה לייצר פתרון". העירייה: "נמשיך לפעול באופן עקבי ונחוש לאכיפת החוק ולשמירה על בטיחות הולכי הרגל במרחב הציבורי"
רחוב אלנבי הוא אחד הצירים הארוכים והמרכזיים בקרית אליעזר. הוא חוצה את השכונה לאורכה, מחבר בין רחובות פנימיים, משמש דרך גישה למוסדות חינוך, תחנות תחבורה ומרכזים שכונתיים ובעיקר, אמור להיות רחוב יומיומי להליכה. בפועל, עבור תושבות ותושבים רבים המתגוררים לאורכו, ההליכה בו הפכה למסוכנת: מדרכות חסומות דרך קבע על ידי רכבים חונים, והולכי רגל נאלצים שוב ושוב לרדת אל הכביש.
"זה לא קטע אחד בעייתי וזה לא מקרה חריג", אומרת נעמה פייגין־לנדאו, תושבת השכונה בשלוש השנים האחרונות, "לאורך רחוב אלנבי יש מקטעים שלמים שבהם המדרכה חסומה. כשזה קורה, אין שום ברירה אלא לרדת לכביש, וברחוב שהוא סואן עם שדה ראייה מוגבל ומהירות נסיעה גבוהה, זו סכנת חיים".
לדבריה, מדובר בבעיה יומיומית שמחריפה בשעות הערב והלילה, אך אינה נעלמת גם במהלך היום, "בערב יש יותר רכבים כי אנשים חוזרים הביתה ואין להם איפה לחנות, אבל גם ביום יש חסימות לסירוגין. זה מחייב הולכי רגל ביניהם הורים, ילדים, וקשישים לרדת לכביש, וזה לא אמור להיות ככה".
"לאישה בכסא גלגלים אין איך להתחמק"
הסכנה, מדגישה פייגין-לנדאו, אינה תיאורטית, "אני רואה כמעט מדי יום אישה שנעה בכיסא גלגלים לאורך כל רחוב אלנבי, והרבה מאוד מהדרך שלה היא על הכביש עצמו. אין לה שום יכולת להתחמק. אם מגיע רכב במהירות, הנהג לא בהכרח יראה אותה בזמן. זה פשוט מזעזע".
המצב חמור במיוחד כשמדובר בהורים לילדים קטנים, "אם אני הולכת עם עגלה או עם ילדים, אין לי איפה ללכת. צריך להגיד בצורה ברורה – זה לא בסדר שהולך רגל יורד לכביש, ובטח לא ברחוב כזה".
"אני יוצאת עם עגלה, ונאלצת לסכן את החיים שלנו"
נעמי אניג'ר, אם לשתי ילדות קטנות ותושבת השכונה 5 שנים, מתארת מציאות דומה מנקודת מבט יומיומית. "אני מסתובבת עם ילדה בת 3 וחצי ותינוקת, וברחוב אלנבי פשוט חונים איפה שבא להם", היא אומרת, "אין מעבר. אני נאלצת לרדת לכביש עם העגלה ולסכן את החיים שלנו".
לדבריה, החסימות חוזרות בעיקר בשעות הבוקר ואחר הצהריים, בדיוק כשהיא מלווה את בתה לגן, "הגן נמצא באלנבי, וללכת לשם ברגל אמור להיות הדבר הכי טבעי. בפועל, אני צריכה לרדת לכביש ולא תמיד אפשר אפילו לעבור לצד השני. יש מקומות שגם הירידה עצמה חסומה".
באחד המקרים, מספרת אניג'ר, היא נאלצה לרדת לשטח עפר עם העגלה, "אם הייתי עם שתי הילדות יחד לא הייתי מצליחה לעבור בכלל. זה היה מסוכן מאוד".
יש מצוקת חניה, אין פתרון
שתי התושבות מדגישות שהבעיה אינה מנותקת ממצוקת החניה של תושבי הרחוב. אלנבי הוא רחוב ארוך, עם בנייני מגורים צפופים ולדבריהן אין בו חניונים זמינים וצמודים. חניה ברחובות סמוכים מחייבת לעיתים הליכה משמעותית, לעיתים בעלייה או בירידה, "לתושבים עצמם אין פתרון", אומרת פייגין-לנדאו, "העירייה צריכה לייצר פתרון".
בין ההצעות שעלו בשיח השכונתי: ביטול אחד מנתיבי הנסיעה ברחוב והפיכתו לנתיב חניה מוסדר. "זה יכול לתת מענה לפחות לכמות הרכבים שחונים היום על המדרכות", היא אומרת ,"אבל גם פתרון כזה לא מבטל את הצורך באכיפה רציפה וברורה".
"אין רתיעה, רוב דוחות החנייה מתבטלים"
לדברי התושבות, פניות למוקד העירוני אכן מובילות לעיתים להגעת פקחים ולמתן דוחות, אך תחושת ההרתעה נמוכה, "יש תחושה שהרבה דוחות מתבטלים", אומרת אניג'ר, "ואז אנשים פשוט ממשיכים לחנות איך שנוח להם". פייגין-לנדאו מוסיפה כי אכיפה שמתבססת על דיווחי תושבים בלבד אינה מספקת, "אם העיר באמת רוצה לעודד הליכתיות ולתת עדיפות להולך הרגל, זה חייב להיות הפוך".
מעיריית חיפה נמסר: "האכיפה כנגד חניה על מדרכות מתבצעת הן באופן יזום והן בעקבות פניות תושבים למוקד העירוני. למרות פעולות האכיפה והדוחות הניתנים, עדיין ישנם נהגים הממשיכים להחנות על המדרכה תוך סיכון הולכי הרגל, כפי שעולה מהצילומים המצורפים. עיריית חיפה תמשיך לפעול באופן עקבי ונחוש לאכיפת החוק ולשמירה על בטיחות הולכי הרגל במרחב הציבורי. דוחות חנייה אינם מבוטלים בשל מצוקת חנייה אלא רק בהחלטת תובע מוסמך ובהתאם לעילות שבדין כפי שנעשה בכל רחבי העיר.
"בתוך כך, פועלת העירייה כל העת למציאת פתרונות להקלה על מצוקת החניה באזור אלנבי שנבנה בתקופת המנדט, ללא תכנון מוקדם לנפחי התנועה ולכמות כלי הרכב הקיימים כיום. לצד זאת, השקיעה העירייה מאמצים ומשאבים רבים בשדרוג הרחוב, לרבות הקמת מעגלי תנועה (לריסון התנועה) הוספת תאורה וסלילה מחדש של הכביש והמדרכות במקטעי העבודה".
