המתח הזה, בין חופש הביטוי לבין אחריות ציבורית אינו חדש, אך כעת הוא מתחדד. דרישה פוליטית לבטל כנס אקדמי מציבה את האוניברסיטאות בנקודת מבחן: האם הן גוף ממלכתי הכפוף לרוח השלטון, או מוסד עצמאי שמגן על חופש המחשבה גם כשהוא מעורר אי נחת | טור אישי מאת עומר מוזר
דרישת ביטול הכנס "עזה: עדות, מחקר, מחאה”, שאמור להתקיים מחר (רביעי, 21 בינואר), באוניברסיטת חיפה, אינה עוסקת רק בתוכן האירוע עצמו אלא בשאלה רחבה הרבה יותר: האם גם בתקופה של מלחמה, האקדמיה בישראל רשאית להיות מרחב חופשי לדיון, ביקורת ומחלוקת.
הכנס, שמאורגן על ידי פרויקט עיניים על עזה, צפוי להתקיים בבית הסטודנט, כולל מושבים אקדמיים, שולחנות עגולים ועדויות אזרחיות והוא פתוח לציבור. עצם קיומו באוניברסיטה ציבורית עורר תגובה חריפה מצד שר החינוך ויו״ר המועצה להשכלה גבוהה, יואב קיש שפנה לנשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ' גור אלרואי, בדרישה לבטל את האירוע לאלתר.
במכתבו הגדיר השר את הכנס כ"אירוע חמור ובלתי מתקבל על הדעת", וטען כי הוא עושה שימוש במונחים קיצוניים כמו "ג’נוסייד בעזה" ו"אלימות חסרת רסן" המיוחסים למדינת ישראל ולצה״ל. לדבריו, מתן במה לאירוע כזה חורג מגבולות החופש האקדמי, פוגע בחיילי צה״ל ומשפחותיהם ומערער את אמון הציבור במערכת ההשכלה הגבוהה, במיוחד בשעה שאלפי סטודנטים משרתים במילואים.
אלא שדווקא בעיתוי הרגיש הזה עולה השאלה האם ביטול כנס בשל עמדותיו הוא צעד ראוי. חופש אקדמי אינו נבחן כאשר הדיון נוח, קונצנזואלי או פופולרי, הוא נבחן כאשר הדברים קשים, מקוממים ומעוררי מחלוקת. אוניברסיטאות נועדו להיות מרחבים שבהם ניתן להשמיע גם עמדות ביקורתיות, כל עוד הן מוצגות במסגרת של דיון, מחקר ושיח אזרחי, ולא כהסתה לאלימות.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהתרעומת שמעורר הכנס בציבור הרחב. השימוש במונחים קשים, העיתוי, בעיצומה של מלחמה בעצימות נמוכה, והעובדה שמדובר במוסד ציבורי הנתמך מכספי המדינה, מעוררים רגשות עזים וכאב אמיתי בקרב משפחות חיילים וסטודנטים במילואים. עבור רבים, עצם קיום הכנס נתפס כפגיעה, גם אם כוונת המארגנים היא לעורר דיון ולא להכתים.
המתח הזה, בין חופש הביטוי לבין אחריות ציבורית אינו חדש, אך כעת הוא מתחדד. דרישה פוליטית לבטל כנס אקדמי מציבה את האוניברסיטאות בנקודת מבחן: האם הן גוף ממלכתי הכפוף לרוח השלטון, או מוסד עצמאי שמגן על חופש המחשבה גם כשהוא מעורר אי נחת.
נכון לעכשיו, אוניברסיטת חיפה טרם הודיעה אם תיענה לדרישת השר. כך או כך, הדיון סביב הכנס כבר חרג מגבולות האולם שבו הוא אמור להתקיים. הוא הפך לשאלה עקרונית על דמותה של האקדמיה בישראל ועל יכולתה להכיל מחלוקת עמוקה מבלי לוותר על חופש הביטוי, וגם מבלי להתעלם מהכאב והזעם שהוא מעורר.
מאוניברסיטת חיפה לא נמסרה תגובה.
