בניסיון לעצור את ההגירה השלילית של צעירים ומשפחות, נולד הבר הקהילתי בקרית אליעזר, שכונה עם אוכלוסייה מגוונת ופוטנציאל אדיר אך ללא מקומות מפגש בערב. "זה לא עניין של בילוי, זה עניין של הישארות בעיר", אומרת טלי רז מנהלת תוכנית הזירה, "בלי עוגנים קהילתיים, אנשים פשוט לא מפתחים מחויבות למקום"
בקרית אליעזר מתגוררים כ־17 אלף תושבים. שכונה גדולה, מישורית יחסית, קרובה לים ולהר, עם טיילת פעילה, כיכר מרכזית ותנועה ערה כמעט בכל שעה. ובכל זאת, כשמגיע הערב, מתגלה חלל ברור: אין בר שכונתי, אין בית קפה קהילתי, אין מקום שהוא פשוט להיות בו. לא יעד לבילוי חד פעמי, אלא מרחב קבוע שמייצר היכרות, שגרה ושייכות.
טלי רז היא מנהלת תוכנית הזירה בעיריית חיפה, תוכנית אשר הושקה בחודש ינואר 2025 והיא יוזמה לחדשנות עירונית המובלת על ידי קרן בלומברג, משרד הפנים ושותפים נוספים ומטרתה הקמת צוות חדשנות עירוני המתמקד בהגירת משפחות צעירות לעיר, פיתוח אסטרטגיות ארוכות טווח, ושיפור המרחב הציבורי. רז מסבירה שהיוזמה להקמת בר-בית קפה שיתופי צמחה מתוך תהליך עומק עירוני, "העירייה מזהה כבר שנים מאזן הגירה שלילי, בעיקר בקרב משפחות צעירות בגילאי 30 עד 44", היא אומרת, "המחקר שערכנו הראה שהסיבות לעזיבה אינן מתמצות בדיור או בתעסוקה. אלו גורמים חשובים, אבל מה שמכריע בסופו של דבר הוא איכות החיים היומיומית: תרבות, מרחב ציבורי, תחושת קהילה. לדבריה, הנתונים חזרו על עצמם, "משפחות צעירות רוצות עיר שיש בה חיים גם אחרי שעות העבודה, עיר שמרגישה אנושית ולא רק פונקציונלית".
במסגרת המחקר, שכלל סקרים רחבים, ראיונות עומק ומפגשים קבועים עם תושבי השכונה, עלה שוב ושוב אותו צורך. "בקרית אליעזר יש אוכלוסייה צעירה, מגוונת, עם פוטנציאל אדיר", אומרת רז, "אבל כמעט ואין בה מקומות מפגש בערב. זה לא עניין של בילוי, זה עניין של הישארות בעיר. בלי עוגנים קהילתיים, אנשים פשוט לא מפתחים מחויבות למקום".
"התאהבתי בטיילת מאירהוף"
אחד האנשים שלקחו את הנתונים האלה והפכו אותם ליוזמה ממשית הוא איתמר כהן גדול, סטודנט בן 25, ירושלמי במקור, שעבר לקרית אליעזר מתוך בחירה, "גרתי קודם בהדר, עשיתי שם גם שנת שירות, אבל חיפשנו שינוי", הוא מספר, "חבר גר כאן, התאהבנו בטיילת מאירהוף, בקרבה לים ולבת גלים. זה הרגיש מקום עם פוטנציאל גדול אבל גם עם חוסר מאוד ברור".
למה דווקא בר שיתופי?
"בר רגיל הוא הימור. יזם פותח מקום, לא בטוח שהוא מתאים לשכונה, אולי זה עובד ואולי נסגר. פה יש קיצור דרך. מראש המקום משקף את הרצון של התושבים. זה לא עסק שמנסים עליו מזל, זה מקום שנבנה יחד".
לדבריו, החזון רחב בהרבה מאלכוהול, "אנחנו מדברים על שכונתיות. מקום שמכירים אותך בו, שאתה יכול לשבת בחוץ קרוב לבית, בלי להרגיש אורח. זה סלון שכונתי, זו כיכר עיר. מקום שלא באים אליו רק כדי לשתות, אלא כדי לפגוש, לעבוד עם לפטופ, לשמוע מוזיקה, להיות".
כהן גדול מתאר גם התאמה תרבותית מודעת, "יש בשכונה הרבה דוברי רוסית, אוכלוסייה מגוונת מאוד. דיברנו על אירועי תרבות והופעות מותאמים לקהל המקומי. לא להביא קונספט מבחוץ, אלא לגדל משהו שמתאים למה שיש כאן באמת".
הדוגמה הקרובה והברורה ביותר למהלך כזה נמצאת ממש מעבר לכביש, בשכונת בת גלים הסמוכה. בר גלים, הבר הקהילתי שפועל בשכונה כבר מעל עשור הפך עם הזמן ממיזם צנוע למוקד שכונתי פעיל, כזה שמושך לא רק תושבים אלא גם מבקרים משכונות אחרות בעיר. המקום, שפועל מתוך הקהילה ומשלב אירועי תרבות ומפגשים קבועים, נתפס בתוכנית הזירה כדוגמה לאופן שבו מרחב קהילתי עקבי יכול לחזק תחושת שייכות וליצור חיים עירוניים פעילים. עבור יוזמי הבר בקרית אליעזר בר גלים אינו מודל להעתקה אלא השראה, הוכחה לכך שמקום אחד, קבוע, שמופעל מתוך השכונה, מסוגל לשנות דינמיקה ולהפוך אזור מגורים למקום שאנשים בוחרים להישאר בו.
בין יוזמה אזרחית למדיניות עירונית
טלי רז מדגישה שהעירייה רואה ביוזמה הזו חלק מתפיסה רחבה יותר, "אנחנו לא מחפשים לייצר ברים, אנחנו מחפשים לייצר קהילה. המודל של בר או בית קפה שיתופי הוא כלי, לא מטרה". לדבריה, העירייה בחרה במודע לא להוביל את המהלך מלמעלה, "התפקיד שלנו הוא ללוות, לחבר לגורמים, לתת תקציב הקמה ולא לחסום. זה שינוי תפיסתי: העיר לא מכתיבה פתרון, אלא מאפשרת לתושבים להוביל".
הגישה הזו, היא מציינת, נשענת גם על ניסיון קודם, "בירושלים פועלים מספר ברים שיתופיים כבר שנים ובבת גלים ראינו איך יוזמה קהילתית אחת יכולה לשנות דינמיקה שלמה של שכונה. כשיש מקום קבוע למפגש, אנשים מפתחים אחריות, מחויבות, ותחושת בית".
איך מקימים מקום כזה בפועל? הדרך, כך מתברר, מורכבת ולא קצרה. "יש ועד מנהל זמני שמוביל כרגע את התהליך", מסביר כהן גדול, "אנחנו עובדים על תקנון, על מודל ניהולי, על שאלות כמו פתיחה בשבת, סוגי האלכוהול, מחירים. הכל נעשה בשקיפות ובשיתוף. במקביל מתקיימים חוגי בית וגיוס אורגני דרך הקהילה, בלי קמפיינים ובלי פרסום אגרסיבי".
נכון לעכשיו, כ־40 תושבים כבר הביעו עניין ראשוני, "המטרה היא להגיע למסה קריטית של אנשים שאומרים 'זה לא רק רעיון יפה, אלא אנחנו רוצים להיות חלק'", אומר כהן גדול ומסביר את המודל הכלכלי המבוסס על מניות קהילתיות, "המניה נותנת זכות להשפיע, לבחור ולהיבחר. אפשר גם להשקיע סכום נוסף שמוחזר עם ריבית סמלית, אבל זה לא המנוע. המנוע הוא אידיאולוגי".
רז מחזקת את הדברים מנקודת מבט עירונית, "בסוף, אם המקום הזה יצליח, זה לא יהיה כי העירייה הקימה אותו, אלא כי התושבים רצו אותו מספיק כדי להחזיק אותו יחד". והוא מסכם את זה בפשטות: "אני כאן, אני צעיר, ואני רוצה להישאר. אם יהיה לי מקום שמרגיש כמו בית, זה כבר משנה הכל".
