דווקא בגלל שהנחל נמצא בין שטח פרטי לציבורי הוא הופך לשטח אפור ואינו יכול להיות פח האשפה של אף אחד, אומרת דינה יוגב, פעילה סביבתית וחלק מקבוצת ואדי לוטם. היא מתריעה על עודפי חפירה הגולשים לשטח ציבורי טבעי ומהווים סימפטום לבעיה עמוקה יותר ומבקשת מהגורמים השונים לשנות תפיסה
בזמן שעבודות בנייה מתקדמות ברחוב עובדיה 37א', מדרון ירוק שהיה חלק מנחל עובדיה, אחד מערוצי הטבע העירוניים של חיפה, כוסה בעפר לבן. לא בטון, לא יציקה, אלא עודפי חפירה שנדחפו מטה אל הוואדי. מהחלונות ממול זה נראה ברור: החומר גלש מעבר לגבולות המגרש הפרטי ונשפך לשטח ציבורי טבעי. עבור תושבים שגרים על קו הוואדי, זה לא רק מפגע נקודתי, אלא סימפטום לבעיה עמוקה הרבה יותר.
דינה יוגב, פעילה סביבתית וחברתית וחלק מקבוצת נחל לוטם, מתארת איך הדברים נראים מהשטח, "אנחנו קבוצה של אנשים, שרובנו גרים סביב נחל לוטם, אבל לא כולם. איכשהו הדברים התגלגלו לזה שנתנו את המילה שנעשה את המיטב שלנו לשמור על הוואדי, להבין את התהליכים ולהבין את הבעיות. המטרה היא שנחל לוטם יהיה דוגמא ראשונה, ואחר כך יהיה אפשר לשכפל את זה לכל הוואדיות של חיפה".
האירוע הנוכחי, היא מדגישה, אינו חריג, "זה לא הפעם הראשונה שכשבונים בניין שופכים את עודפי העפר לוואדי. זה לא פשוט לבנות במדרון כזה. לקבלן יש אינטרס לבנות מהר, טוב ובזול. אם יותר קל לדחוף את העודפים למטה, ולא להוציא אותם לרחוב למעלה, שזה מסובך ודורש מחשבה והשקעה, אז עושים את הדרך הכי קצרה".
ואדיות חיפה כשטח הפקר
אבל כאן נכנסת השאלה הגדולה: מי אמור לעצור את זה? יוגב מצטרפת לשאלה, "מי הגורם שמפקח על תהליכי הכשרת השטח לבניין? האם זו העירייה, איזו מחלקה, האם יש מנגנון שמנטר מה קורה בוואדיות? ברחובות יש פיקוח, אבל מה שקורה בוואדי שהוא אזור בלתי נראה. אף אחד לא באמת לוקח עליו אחריות יומיומית", היא אומרת.
לדבריה, דווקא בגלל שהנחל נמצא בין פרטי לציבורי, הוא הופך לשטח אפור, “האירוע ברחוב עובדיה התגלה כי תושבים ראו אותו מהחלון. הם התחילו לנסות להביא את זה לידיעת גורמי העירייה וגילינו דרך זה שאין מנגנון שמנטר מה קורה בוואדיות. זה קשור גם לדליפות ביוב אדירות, שגם שם אין ניטור סדיר".
מה הנזק של שפיכת עודפי עפר לוואדי?
"קודם כל, הוא לא שטח פרטי, זה שטח ציבורי. שטח ציבורי טבעי הוא משאב נדיר, והוא לא יכול להיות פח האשפה של אף אחד. מעבר לזה, הקרקע הטבעית לוקח לה שנים להתייצב. עצים נפגעים, בעלי חיים נפגעים, וכל מה שנמצא שם באופן טבעי פשוט נהרס מאוד מהר".
היא מוסיפה ממד נוסף, פחות מוכר לציבור הרחב, "באזורים המופרים האלה מתפתחת תופעה מאוד חריפה של צמחים פולשים. במקום אלון, אלה ולוטם, מופיעים מינים שמתפשטים מהר, ואנחנו עוד לא יודעים מה יהיו ההשלכות שלהם על שאר הוואדיות. היום אתה רואה אדמה לבנה, אבל מחר תראה מערכת אקולוגית אחרת לגמרי".
פניתם לעירייה?
"אתה מתקשר למוקד 106, ואין רובריקה כזאת. אומרים לך שזה לא שייך למוקד, מפנים אותך לאגף הפיקוח על הבנייה. אתה מתקשר, אין מענה, או שהמשרד עובד רק בשעות מסוימות. בינתיים העבודות ממשיכות".
גם כשהפנייה נקלטת, אין לאזרח דרך לדעת מה קרה לה, "אין פידבק. לא סטטוס, לא תמונה, לא תשובה. אתה מזמין חבילה ורואה כל שלב שלה, פה אין שום מערכת מעקב".
ומה עם פנייה ישירה ליזם? יוגב מסבירה למה זה לא הפתרון, "אני אזרחית. אני לא באותו מגרש כמו יזם. זה לא אמור לעבוד דרך קשרים אישיים. לא ייתכן שראשי עיר או סגנים יצטרכו להתערב בכל אירוע כזה כדי שמשהו יזוז".
מכאן מגיעה ההצעה העקרונית של קבוצת נחל לוטם: לראות בוואדיות אזור בפני עצמו, "בעולם האקולוגי קוראים לזה אזור הספר העירוני, הקו בין העיר לבר. שם אין בעל בית אחד. אנחנו חושבות שצריך גוף שמתכלל את הכל: פיקוח, תחזוקה, אקולוגיה, חינוך ושיתוף תושבים. הוואדיות הן המתנה של חיפה, וכרגע הן נשארות בלי עיניים שיפקחו עליהן".
בסופו של דבר, יוגב מבקשת לשנות תפיסה, "זה לא מאבק בקבלנים ולא האשמה. זה חיבור מחדש בין אדם לטבע, ובין אזרחים למערכת העירונית. נחל לוטם הוא לא בעיה, הוא הזדמנות. השאלה היא אם העיר תבחר לראות אותו כך".
תגובת עיריית חיפה: "עיריית חיפה מודעת לעבודות המבוצעות במגרש ברחוב עובדיה 37א’. המגרש גודר מכל צדדיו, ובקטע הגובל בוואדי הוקם קיר ייעודי למניעת גלישת עפר ופסולת אל הוואדי, כפי שניתן לראות גם בתיעוד שהועבר. כל עודפי ההריסות מצויים בתוך תחום המגרש בלבד ולא בשטח ציבורי. פקחי האגף לפיקוח על הבנייה נמצאים בקשר שוטף עם הקבלן המבצע ומפקחים מקרוב על העבודות, על מנת לוודא עמידה בהיתרים ובדרישות ולמנוע כל פגיעה בסביבה העירונית והטבעית".
