תוך 48 שעות העיר שלנו איבדה שני עולמות. לא מספרים בסטטיסטיקה, אלא שני צעירים שכל עתידם היה לפניהם, וברגע אחד על הכביש, הכל נגמר
תוך 48 שעות העיר שלנו איבדה שני עולמות. לא מספרים בסטטיסטיקה, אלא שני צעירים שכל עתידם היה לפניהם, וברגע אחד על הכביש, הכל נגמר.
עמית מאיר ז"ל, רק בן 26. צעיר שרק התחיל לחלום. בשבת האחרונה הוא עלה על האופנוע לרכיבה של שגרה, של חופש, של רוח. הוא לא ידע שזו תהיה הרכיבה האחרונה. רגע אחד של תנועה בכביש גזל מאיתנו את החיוך שלו, השאיר משפחה וחברים מול חלל ששום דבר לא ימלא.
אסף כהן ז"ל, רק בן 30. איש מוזיקה וקולינריה, בעלה של מעיין ואבא לתאומים בני שנתיים וחצי שעדיין מחכים לו בבית. בבת אחת, המוזיקה השתתקה. הילדים שלו יגדלו לתוך סיפורים על אבא שהיה ואיננו, בגלל שניה אחת ארורה על הכביש.
הכתובת על הקיר, והיא כתובה בדם. הנתונים של שנת 2025 הם לא פחות ממכת מדינה שמחייבת כל אחד מאיתנו לעצור – 459 בני אדם נהרגו השנה ב-438 תאונות קטלניות. זו עלייה של 20% לעומת ממוצע השנים 2024-2022.
אלו לא רק מספרים. אלו כיסאות ריקים בערב שבת, אלו הורים שקוברים ילדים, אלו חיים שנגדעים בגלל חוסר זהירות או רגע של היסח דעת.
קידוש ערך החיים הוא לא סיסמה, אלא הוא האחריות שלנו. הוא ההבנה שמאחורי ההגה או הכידון, אנחנו מחזיקים לא רק את החיים שלנו, אלא את הלב של ההורים, בני הזוג והילדים שמחכים לנו בבית.
אנחנו חייבים לעצמנו, למשפחות שלנו ולזכרם של עמית ואסף לנהוג אחרת. להיות זהירים יותר, סבלניים יותר, ולהעריך כל רגע של "ביחד" כאילו הוא לא מובן מאליו. כי הוא באמת לא.
שנדע לשמור על הקיים, ועל החיים עצמם.
