הדרגנוע הוא רכיב אחד בתוך מערכת גדולה. גם אם יהיה חיבור נקודתי בין הדר לעיר התחתית, הוא כשלעצמו לא ייצור שינוי מהותי, כך טוען האדריכל החיפאי עומרי זילכה ומוסיף: "שום אלמנט אחד לא יכול ליצור שינוי לבד". האם מדובר בבשורה או בעוד ניסוי עירוני שידעך? זילכה מעדיף להימנע מנבואות. ומה קליש רותם אומרת?
העבודות להקמת הדרגנוע שיחבר בין הדר לעיר התחתית כבר יצאו לדרך, ובעירייה מציגים אותו כמהלך שצפוי לשפר נגישות ולחזק את הקישוריות בין חלקי העיר.
לדברי האדריכל החיפאי עומרי זילכה בעל הבלוג "פינת רחוב", מדובר אמנם בצעד מבורך אך כזה שלא יוכל לבדו לייצר מהפכה עירונית, "המטרה שלנו אמורה להיות שכמה שיותר אנשים יסעו בתחבורה ציבורית, ילכו ברגל ויהיו כמה שפחות מכוניות על הכביש", הוא אומר, "בשביל זה צריך תחבורה ציבורית טובה ורשת הליכתית מאוד מאוד טובה ובערים עם טופוגרפיה כמו חיפה חייבים גם אמצעים משלימים כמו כרמלית, רכבלים, מעליות וגם דרגנועים. הדרגנוע הוא רכיב אחד בתוך מערכת גדולה".
לדבריו, התחושה הציבורית לעיתים מטעה, כאילו הקמת הדרגנוע תסיים את העבודה, "יש תחושה שאם נעשה דרגנוע ועוד המשך קטן, פתרנו את הבעיה. אבל גם אם יהיה חיבור נקודתי בין הדר לעיר התחתית, הוא כשלעצמו לא ייצור שינוי מהותי. כמו שהכרמלית היא אמצעי טוב ואייקון חיפאי, אבל היא מחברת בעיקר את מי שקרוב אליה. שום אלמנט אחד לא יכול ליצור שינוי לבד, צריך רשת של גם וגם וגם".
מה דעתך על המיקום בין מעלה השחרור לגן הזיכרון?
זילכה מודה כי מדובר בפשרה בין אידיאל ליישום, "היו המון הצעות למיקומים אחרים, למשל חיבור מאזור שוק תלפיות לרחוב הרצל, מקום עם הרבה מאוד תנועה שהיה יכול להיעזר בזה. אבל אז מתחילות שאלות של גודל, תחזוקה, יכולת הנדסית ומה צריך להרוס בדרך. בסוף בחרו מקום שיש בו תנועה, אולי לא הכי גדולה, אבל כזה שאפשר להוציא לפועל וללמוד ממנו. זה פיילוט, והוא אמור ללמד אותנו מה זה עושה לעיר".
דרגנוע לבדו לא יוצר תנועה, הרחוב צריך סיבה להגיע אליו, "כדי שיהיה טראפיק צריך גם תוכן ברחובות. גן הזיכרון הוא פארק נעים, אבל אין שם הרבה מוקדי משיכה. מצד שני, עצם הנוחות יכולה לגרום לאנשים ללכת שם יותר. לפעמים התשתית מייצרת שימוש חדש".
סמוך לדרגנוע נמצא אחד מגרמי המדרגות הכי יפים בעיר, עומר אל כיאם. הגרם יפגע או יהנה מהדרגנוע?
"אפשר להגיד שהדרגנוע יגנוב להם את התנועה, אבל אם העירייה תשפץ את המדרגות ותהפוך אותן למקום שנעים להיות בו, פתאום יהיו שתי אפשרויות. אפשר לרדת במדרגות ולעלות בנוחות בדרגנוע. היום זה מקום שאתה אפילו לא רוצה להיות בו, אבל אם ישקיעו בגרם, הוא יכול להפוך לאטרקציה בפני עצמה".
גם סוגיית התחזוקה מעסיקה לא מעט תושבים, במיוחד בעיר עם אקלים מאתגר ותשתיות שלא תמיד זוכות לטיפול מהיר. זילכה אינו מתעלם מהחשש, אך מציג עמדה מפוכחת, "זה קורה במקומות בעולם עם תנאים הרבה יותר קשים. הכול שאלה אם יש בעירייה גוף שמטפל בזה, שמתחזק ולא מחכה חודשים לתיקון. זה אלמנט מורכב יותר ממדרגות רגילות, אבל הוא נותן הרבה יותר, הוא מאפשר לאנשים ללכת. אם אתה על זה, זה יכול לעבוד".
בשורה או ניסוי עירוני שידעך?
מבחינתו, החשיבות האמיתית של הפרויקט היא בהקשר הרחב, "החיבור בין הדר לעיר התחתית הוא לב ליבה של העיר. יש שם מגורים, תעסוקה, מבני ציבור ובילוי ולכן חשוב לייצר ביניהם חיבורים נוחים. אם זה יהפוך לשמיש, יש עוד הרבה מקומות בעיר שאפשר לשלב בהם אמצעים כאלה, אפילו בתוך שכונות עם גרמי מדרגות ארוכים במיוחד".
ובכל זאת, האם מדובר בבשורה או בעוד ניסוי עירוני שידעך? זילכה מעדיף להימנע מנבואות, "אי אפשר להגיד עכשיו אם זו בשורה. הוא יכול להיות בשורה אם נגלה שהוא עודד אנשים להשאיר את הרכב וללכת ברגל, אפילו ברדיוס הקרוב שלו. כפיילוט הוא נהדר אבל רק בעוד כמה שנים נדע אם זה באמת שינה משהו".
לצד הדיון המקצועי, צריך לזכור גם את הרקע התכנוני, "תוכנית האב לדרגנועים התחילה בתקופת ראש העיר הקודמת, עינת קליש רותם, והיא הביאה הרבה דוגמאות ותקדימים מהעולם. צריך להבין שלמרות הביקורת על אותה קדנציה היא הביאה אג’נדה עירונית מובהקת ושינתה את הפרדיגמה של איך מסתכלים על העיר. אי אפשר כבר לחזור אחורה".
בסופו של דבר, זילכה מציע להסתכל על התמונה הגדולה ולא על הקרדיט, "אפשר להתווכח מי התחיל ומה קרה באיזה שלב, אבל זה פחות חשוב. העיקר שזה נעשה. אם הדרגנוע יהיה חלק מרשת עירונית אמיתית, שם נמצא השינוי".
עינת קליש רותם בתגובה: "יחד עם תוכניות מפורטות לדרגנועים, השארתי עוד אינספור תוכניות משמעותיות לעיר, שכולי תקווה שתאומצנה. דווקא עכשיו, אחרי שהותרנו בעבודה קשה שלנו שדה תעופה חי ובועט בעיר – אך מתבקש שתהיה גם סיבה לתיירים להישאר פה מעבר לכמה שעות. אני שמחה עבור חיפה ומייחלת ליום בו תושבי העיר חיפה יחזרו להיות גאים בעירם".
