"בחיפה יש נטייה לחשוב בקטן, אבל העיר לא צריכה עוד פרויקט של גזירת סרט. היא צריכה חזון", אומר האדר' החיפאי ארי נשיב, שחזונו להפוך את קו הרכס לשדרה עירונית אחת רציפה נולד כבר ב-2010, "לחיפה יש אנרגיה נדירה. אם יהיה מי שידע לחבר את כל זה, נראה הגירה חיובית של צעירים. זה לא חלום רחוק, זה משהו שאפשר להתחיל ממנו כבר מחר"
מה אם במקום עוד כבישים, עוד פקקים ועוד חיפוש חניה אינסופי, קו הרכס של חיפה היה הופך לשדרה עירונית אחת רציפה, עם רכבת קלה, הולכי רגל, תרבות ומסחר? זו בדיוק התזה שמציג האדריכל החיפאי ארי נשיב, שבמשך שנים מחזיק חזון ברור לעיר: להפוך את מה שנראה היום כציר תחבורה עמוס למרחב עירוני חי, כזה שמחבר בין אוניברסיטת חיפה לסטלה מאריס ומחזיר את האנשים לרחוב.
נשיב, 48, נשוי לאביטל ואב לחמש בנות, פועל כיום מסטודיו קטן באזור חריש אך מרבית עבודתו עדיין קשורה לחיפה, "אני יליד העיר, הלב שלי פה”, הוא אומר, "חיפה הוציאה כל כך הרבה אדריכלים, אבל איכשהו מבחינה אדריכלית היא גם עיר מפוספסת. יש פה דיסוננס. יש את כל הנתונים הטבעיים הכי טובים בארץ, אבל חסר הוויז’ן שידחוף את זה קדימה".
החזון נולד כבר ב־2010 במסגרת תחרות פלייסמייקינג שהגיש יחד עם האדריכלית סברין זייטמן, "ביקשו לבחור מתחם בעיר ולהציע תרבות עירונית חדשה. בחרתי להתמקד במתחם גן האם. דמיינתי שדרה עירונית חגיגית שמוליכה אנשים ברגל, עם תערוכות מתחלפות, מקום שבו הולכי הרגל חוזרים להיות במרכז. הרעיון הגדול יותר היה לחבר בין הכרמלית לרכבת הקלה שתעבור על קו הרכס כולו".
לדבריו, הציר, שאורכו 7.5 ק"מ בין סטלה מאריס לאוניברסיטת חיפה אינו צריך רק פתרון תחבורתי אלא תפיסה עירונית שלמה, "אם מסתכלים על מפת הטופוגרפיה של חיפה, קו הרכס הוא עמוד השדרה של העיר. הוא מחבר שכונות כמו רמת בגין, אשכול, אחוזה, שמבור ועוד; מרכזים כמו כיכר ספר, מרכז הכרמל, מרכז מסחרי דניה; מוסדות תרבות כמו הסינמטק והאודיטוריום; בתי ספר ומסחר. היום העירייה מקדמת תוכניות שמוסיפות מאות יחידות דיור על הקו הזה, וזה אומר גם עוד אלפי רכבים. אם לא ניצור אלטרנטיבה אמיתית, הכול ייחסם עוד יותר".
אתה בעצם מציע לשנות את הדרך בה חיפאים נעים בעיר.
"כן. זה ציר שאפשר להפוך אותו למוטה תחבורה ציבורית. להוריד את התלות ברכב הפרטי, לייצר שאטלים שמחברים את השכונות לקו הרכס, ומשם רכבת קלה שמאפשרת תנועה רציפה. לא חייבים הכול מעל הקרקע, אפשר גם קטעים תת קרקעיים. זה קיים בהרבה ערים בעולם. הרעיון הוא להפוך את הדרך עצמה לחוויה, לא רק מעבר מנקודה לנקודה".
נשיב מדבר בהתלהבות על האפשרות להפוך את הרחובות המוכרים למקום חי באמת, "היום אתה עובר בשד' מוריה או בשד' אבא חושי ורואה רחובות עם פוטנציאל עצום אבל בלי תוכן. אפשר לייצר שפת רחוב אחידה, אזורי מיתון תנועה, מקטעים שבהם הולכי רגל נמצאים במרכז, חזיתות מסחריות ואירועים תרבותיים. זה לא משהו מסובך. זה עניין של החלטה".
יש דוגמאות בעולם או בארץ שאתה מסתכל עליהן?
"תסתכל על רחוב יפו בירושלים. בהתחלה הסוחרים סבלו, אבל היום זה מרחב עירוני חי מאוד. גם שד' ירושלים ביפו עברו שינוי דרמטי. ברגע שיש רכבת קלה שמתחברת להליכתיות ולמסחר, הערך של הרחוב משתנה לגמרי. חיפה יכולה לעשות את זה אפילו טוב יותר, כי יש לה נוף וטבע שאין כמעט בשום עיר אחרת".
גן האם כמקרה בוחן
אחד המוקדים המרכזיים בחזון של נשיב הוא גן האם, שלדבריו מגלם את הפער בין הפוטנציאל למציאות, "תחשוב על זה רגע: קו רכס עם נוף לשני הכיוונים, גן חיות, אמפי פתוח, מלון, מרכז מסחרי, כרמלית. זה אמור להיות מקום שוקק, אבל בפועל הוא ריק יחסית. זה מקום מפוספס בגלל תכנון שמעדיף רכב פרטי על מרחב ציבורי".
תאר לנו את התסריט הכי ורוד שלך.
"תייר שמגיע לחיפה יכול להתחיל בדרך העצמאות בעיר התחתית ולטייל שם, לעלות לגן האם, לעצור לקפה, לעשות קניות במרכז הכרמל, להמשיך לאורך השדרה, להגיע לאוניברסיטה, לעשות טיול בחורשת הארבעים ולחזור חזרה. זה מסלול שאין בשום מקום אחר בארץ. העיר עצמה צריכה להיות האטרקציה".
אז למה זה לא קורה?
"כי צריך מישהו שיאמין בזה ברמה הלאומית. זה לא פרויקט זול, אבל זה פרויקט שמייצר מקומות עבודה ומשנה את העיר לטווח ארוך. אנשים תמיד אומרים שחיפאים לא יוותרו על הרכב הפרטי, אבל גם במקומות אחרים אמרו את זה. ברגע שאתה מאפשר חלופה אמיתית, אנשים משנים הרגלים".
נשיב מספר שהציג את הרעיון גם לגורמים בעירייה, אך התגובות היו זהירות. "יש נטייה לחשוב בקטן. אבל חיפה לא צריכה עוד פרויקטים של גזירת סרט. היא צריכה חזון. כשמאפשרים לדברים לקרות נכון, הם קורים מעצמם. תראה מה קרה בעיר התחתית או בבת גלים. ברגע שיש כיוון, צעירים מגיעים".
בסוף השיחה הוא חוזר שוב לנקודת המוצא, "לחיפה יש אנרגיה נדירה. ים, טבע, טופוגרפיה, קוסמופוליטיות. אם יהיה מי שידע לחבר את כל זה לשדרה אחת חיה, אני בטוח שנראה הגירה חיובית של צעירים לעיר. זה לא חלום רחוק, זה משהו שאפשר להתחיל ממנו כבר מחר".
