כ־210 אלף אזרחים פונו מבתיהם בשלושת החודשים הראשונים למלחמה, 56,535 מהם תושבי הצפון. לחיפה הייתה תוכנית חירום לקליטת מפונים, אך היא לא התאימה לפינוי ארצי ממושך. דוח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מפרט את הכשלים: "מצאנו אי־סדר מוחלט בפינוי היישובים"
מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר וההסלמה בצפון אילצו עשרות אלפי תושבים לעזוב את בתיהם בתוך ימים. כ־56,535 תושבים התפנו מהרשויות בצפון, ובשלושת החודשים הראשונים למלחמה פונו והתפנו כ־210 אלף אזרחים מהצפון ומהדרום גם יחד. חיפה נמנתה בין הערים הקולטות, אכלסה אלפי משפחות בבתי המלון ובמתקני האירוח בעיר, וסיפקה להן שירותי חינוך, רווחה, בריאות ותשתיות עירוניות בהיקף חסר תקדים.
"מתקפת הטרור חשפה את מחדל ההיערכות"
בלב הביקורת עומדות תוכניות הממשלה לפינוי אוכלוסייה, והמבקר קובע כי עם פרוץ המלחמה לא היו למדינת ישראל תוכניות אופרטיביות מוסכמות ומאושרות על ידי משרדי הממשלה לפינוי של אוכלוסייה – לא להתפנות עצמית של תושבים, לא לשהייה מתמשכת של תושבים מפונים מחוץ לביתם ולא לפינוי של ערים, כפי שבוצע בפועל במלחמת חרבות ברזל. בפועל, בשלושת החודשים הראשונים למלחמה פונו והתפנו מבתיהם כ־210 אלף בני אדם מהצפון והדרום.
לעיריית חיפה הייתה ערב המלחמה תוכנית מענה לתרחיש של קליטת אוכלוסייה מפונה, כחלק מתיק החירום העירוני. עם זאת, בביקורת נמצא כי תוכניות המענה התייחסו לפינוי מקומי למתקני קליטה עירוניים ולזמן קצר בלבד, ולא לפינוי ארצי ממושך למלונות ברחבי הארץ. משכך, התוכניות לא היו רלוונטיות למימוש בפועל במהלך מלחמת חרבות ברזל.
בהיעדר תוכנית היערכות של משרד הרווחה למיפוי המפונים הזקוקים לסיוע, חיפה, כמו רשויות קולטות נוספות, הקימה באופן עצמאי מערך למיפוי ולסיוע, ללא הכנה מוקדמת.
שירותים בסיסיים סופקו בעיקר מתרומות ומתנדבים
רבים מהמפונים נעקרו מבתיהם בהפתעה מוחלטת, בלי ציוד, מזון ותרופות. חלקם הגיעו ללא ארנק, מסמכים בסיסיים או טלפון נייד. לכן נדרש סיוע ראשוני מיידי של מזון, ביגוד, ציוד היגיינה ושירותי כביסה, ולעיתים גם סיוע בסיסי בגישה לשירותים דיגיטליים.
בביקורת עלה כי ברשויות הקולטות, ובהן חיפה, חלק ניכר מהשירותים הבסיסיים ניתנו באמצעות תרומות ומתנדבים בתיווך הרשויות ולא באמצעות גורמים ממשלתיים. בחיפה הייתה התגייסות רחבה של מתנדבים שהיו חלק מרכזי במתן המענה הרשותי למפונים.
את תחושת ההישענות על תרומות ועל יוזמות מקומיות תיאר אחד המשתתפים בקבוצת מיקוד שערך משרד מבקר המדינה, מפונה מקיבוץ בארי: ״אם לא היה לנו את התרומות, את החברות שעוזרות לנו, היינו קורסים, קורסים פיזית. אין מדינה, המדינה לא קיימת…״.
סיוע של 5 שקלים ביום למפונה
גם ברמת הקליטה של המפונים במתקני אירוח התגלו פערים חמורים. מפונים הגיעו לרשויות הקולטות ללא היוועצות מוקדמת, ונקלטו התושבים בעיקר בידי בתי המלון ולא בידי הרשות המקומית. השיבוץ נעשה במקרים רבים לפי זמינות ולא לפי מתווה סדור, ובמקרים מסוימים ללא שמירה על שלמות קהילתית.
כך תיאר זאת מפונה מקרית שמונה בקבוצת מיקוד שערך משרד מבקר המדינה: ״תושבים כבר קיבלו הודעות לאן כל אחד הולך וזה היה כאוס אחד גדול, כי אם אני קיבלתי מלון X הבן שלי קיבל Y והבת שלי קיבלה Z, כשכולנו משפחה גרעינית אחת… אנחנו בעצם פירורים בארץ".
במקביל, משרד הפנים העמיד לרשויות הקולטות סיוע של חמישה שקלים ליום מפונה – סכום שאינו משקף את היקף ההוצאות הנדרש להפעלת שירותי רווחה, חינוך ולוגיסטיקה, ואינו נבחן שוב גם לאחר שהתברר שאינו סביר.
מערכת החינוך קרסה תחת היקף הפינוי
כ־48 אלף תלמידים פונו ממחוזות הצפון והדרום עם פרוץ המלחמה. בינואר 2024 לא היה למשרד החינוך מידע אם כ־39 אחוז מהתלמידים המפונים באותו החודש היו משובצים במסגרות חינוך, ולגבי אלפי תלמידים נוספים לא היה למשרד כלל מידע על מקום הימצאם. באפריל–מאי 2024 לא היה בידי המשרד מידע מהימן על מקומות הלימוד של כ־25 אחוז מהתלמידים המפונים מהרשויות בצפון.
כל 14 הרשויות הקולטות שנבדקו, ובהן חיפה, פתחו מסגרות חינוך ייעודיות לילדי המפונים ופעלו לשילובם במערכת הקיימת. עם זאת, שעות הלימוד היו מצומצמות מאוד, ולעיתים התקיימו הלימודים במתחמים מאולתרים. חשוב להדגיש: הרשויות הללו עשו רבות אבל בהיעדר היערכות מוקדמת, תקציבים ותקנים לא יכלו לספק מענים חינוכיים רחבים יותר.
בקבוצות מיקוד שערך משרד מבקר המדינה אמר אחד המשתתפים: "רק לאחר כחודשיים המערכות התחילו לעבוד, בצורה מקרטעת. בתקופה הראשונה לא ניתן היה לתת מענים בגלל המון סיבות. לא היו צוותים, לא היו תקציבים, לא היה ברור ממשרד החינוך איך הדברים פועלים. המון אי־ודאות, מי אחראי״. משתתף נוסף הוסיף: ״יש עקירה של ילדים ממקום למקום, וגם המטפלות שם מתחלפות… לא קיימת יציבות בתחום החינוך".
המבקר אנגלמן התייחס לממצאים בדוח וקבע כי בהיעדר הגדרה ברורה של תפקידי רשות מקומית מפונה, כל רשות מפונה פעלה מול תושביה לפי יכולתה והבנתה. העדר הרלוונטיות של התכניות הצה"ליות והממשלתיות השפיעו באופן ניכר גם על השלטון המקומי. לדבריו, "נפגעה יכולת הרשויות המקומיות המפונות לעמוד לרשות תושביהן, שעה שהם נתונים לאיום בטחוני ונאלצים להפסיק את שגרת חייהם המוכרת: תושבי קרית שמונה פונו לכ-300 מתקני אירוח. הדבר גרם להיעדר יכולת לספק מענה לתושבים, עד כדי גרימת סבל מיותר והגברת החרדה ואי-הוודאות. על רה"מ, שרי הממשלה וצה"ל ללמוד את פרטי הדוח ולתקן את הליקויים בהקדם. מדינת ישראל חייבת להיערך למצבים של פינוי עשרות אלפי אזרחים, בפרט לאור המצב הביטחוני הקיים. יש לוודא כי לרשויות הקולטות יהיו בעת חירום תקציבים לשימוש מיידי, גמישות ניהולית מלאה, משאבים וכוח האדם המקצועי הדרוש".
