מאחורי הפוסט שהעלה דאגה אצל הלקוחות של המסעדה התאילנדית הקטנה מרחוב החלוץ בהדר עומדת מציאות יומיומית מורכבת, שבה תחושת חוסר ביטחון פוגשת ניסיון לנהל עסק קטן בלב רחוב סואן. זהו סיפור של זוג שביקש לבנות מקום קטן ואותנטי והם לא מתכוונים לוותר. "המקום קטן, חמוד, מספיק לנו", אומרת יסמין הלבבי, "אנחנו רוצים להישאר כאן"
פוסט שעלה בימים האחרונים בעמוד הפייסבוק של המסעדה התאילנדית Thai Kitchen מרחוב החלוץ בהדר עורר תשומת לב בקרב הלקוחות. בפוסט נכתב: "שלום לקוחות יקרים ואהובים, בשל המצב הלא ודאי ובשל הפרעות מצד אנשים לא טובים במהלך חודש רמדאן, היו גורמים שהגיעו לאזור המסעדה ויצרו אי נעימות והפרעה ללקוחות שבאו לסעוד אצלנו. לכן ייתכן שניאלץ לסגור מוקדם מהרגיל או לסגור בימים מסוימים בהתאם למצב, עד שהדברים ירגעו וישתפרו. כדי להיות בטוחים, אנו מבקשים מהלקוחות להתקשר מראש ולבדוק את שעות הפתיחה והסגירה של המסעדה".
מאחורי ההודעה הזו עומדת מציאות יומיומית מורכבת יותר, שבה תחושת חוסר ביטחון פוגשת ניסיון לנהל עסק קטן בלב רחוב סואן. לדברי יסמין הלבבי, בעלת המקום, מדובר בעיקר בנערים שמגיעים לעיתים לאזור, מרעישים ולעיתים מציקים ללקוחות, "היו ימים שילדים הגיעו, עשו רעש וזרקו דברים, והלקוחות הרגישו לא בנוח. אני לא חושבת שהם באים דווקא נגדנו, בשבילי אלה ילדים, אבל כשזה קורה ליד אנשים שבאו לאכול, זה מפריע לעבודה".
ההודעה בפייסבוק התייחסה במפורש לתקופת חודש הרמדאן, שבמהלכו לדבריה, הורגשה מתיחות גבוהה יותר ברחוב, "אני לא מפחדת", היא אומרת, "אני יותר מ-20 שנה בארץ, יודעת מה יש במדינה. אבל בחודש הזה הרגשתי שצריך להיות יותר זהירים, גם בשביל הלקוחות".
פנית למשטרה או לפיקוח העירוני?
"כשצריך אנחנו מזמינים משטרה, ובדרך כלל הם מגיעים מהר ושואלים אם הכל בסדר. מבחינתי זה נותן ביטחון, אבל לפעמים זה חוזר שוב. אני לא מפחדת, אני רק חושבת על הלקוחות שלי. אם הם לא מרגישים נוח, זה כבר מפריע לי".
לדבריה, גם שכנים ולקוחות קבועים ניסו לעיתים להרגיע את המצב, וחלקם אף נשארו לשבת למרות ההפרעות כדי לחזק את המקום, "יש אנשים שמבינים אותנו ומנסים לעזור, וזה מחזק".
"שמענו שרחוב החלוץ קשה, לא ידענו עד כמה"
מאחורי הסיפור הזה מסתתר חלום אישי. הלבבי, שעלתה מתאילנד לפני יותר מ-20 שנה, מספרת שהמסעדה נולדה קודם כל מתוך רצון לחיים משפחתיים. בן זוגה, אפינן, שף שעבד שנים ארוכות במסעדות בארץ, היה לדבריה שקוע בעבודה מסביב לשעון, "הוא עבד 14 שעות ביום, ולא היה לנו זמן ביחד. אמרתי לו – איפה החיים, איפה המשפחה? אז החלטנו לפתוח מקום קטן משלנו".
כך נפתחה לפני פחות משנה המסעדה ברחוב החלוץ. הם בחרו במודע במקום קטן, כזה שיוכלו לנהל לבד, בלי צוות גדול ובלי לחץ של עסק רחב מדי, "רצינו משהו חמוד, משפחתי, מקום שאפשר להיות בו ביחד".
הכרתם את רחוב החלוץ?
"לא הכרנו את הרחוב קודם. שמענו שהוא קצת קשה, אבל לא חשבנו עד כמה. בלילה יש רעש ואנשים שונים, אבל אנחנו מנסים להמשיך כל יום ולהסתכל קדימה". לצד הקשיים, היא מוסיפה, הרחוב גם מפתיע לטובה, עם קהילה מקומית שמתחילה להיווצר ולקוחות שמרגישים חלק מהמקום.
הבחירה השנייה שלהם הייתה קולינרית. בזמן שמסעדות תאילנדיות רבות מתאימות את עצמן לטעם המקומי, הלבבי ובן זוגה החליטו להיצמד למקור, "אנחנו לא מחליפים מתכונים. אם זה תאילנדי, זה צריך להיות טעם אמיתי של תאילנד. אנחנו מביאים חומרי גלם משם, גם אם זה יותר יקר, כי רצינו להביא את תאילנד לפה".
האותנטיות הביאה את הביקורות המפרגנות ואת הקהל, "אנשים באים, חוזרים, מפרגנים. אנחנו לא עושים פרסום גדול, רק משתפים ברשתות, והכל מפה לאוזן", עם זאת, ההצלחה מביאה גם אתגרים, "לפעמים מחכים חצי שעה וזה קשה לי, כי אני רוצה לתת מקום לכולם".
למרות הקשיים, הלבבי לא נשמעת כמי שמתכוונת לוותר. “אני פה יותר מחצי מהחיים שלי. הילדים שלי פה. אם קשה, לומדים ומתקדמים", ובסופו של דבר, היא אומרת, המטרה המרכזית דווקא הושגה, "אני ובן זוגי יותר ביחד עכשיו, לפעמים אפילו יותר מדי", היא צוחקת, "אבל זה מה שרצינו, לעבוד יחד ולבנות משהו משלנו".
מאחורי הפוסט שהעלה דאגה אצל הלקוחות עומד סיפור של זוג שביקש לבנות מקום קטן ואותנטי, להתמודד עם מציאות רחוב מורכבת, ולהמשיך לבשל, "המקום קטן, חמוד, מספיק לנו", מסכמת הלבבי, "אנחנו רוצים להישאר כאן".
