במקום להאדיר את הישגי הנשים, יום האישה לעיתים מנציח את הפערים העצומים שעדיין קיימים ביניהן לבין הגברים – פערי משכורת, קידום תפיסות עולם ופערים בערך העצמי ובתחושת המסוגלות. ד"ר קרן אור חן נוהגת להדגיש שהערך העצמי ולא המגדרי מנהל את קבלת ההחלטות בחיינו: "אם נדע כמה אנו שוות, נבנה ביטחון ודימוי עצמי יציב, כולם יעריכו אותנו ואז נזדקק פחות לסמלי מחאה ונוכל לייצב את מעמדנו באומץ, תעוזה וביטחון" | טור אישי
יום האישה הבינלאומי, שנקרא במקור יום הפועלות הבינלאומי, מצוין ב-8 במרץ בכל שנה. מוקד החגיגות נע בין ציון כללי של כבוד ואהבה כלפי נשים לבין ציון ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים שלהן.
האירוע שהחל כאירוע פוליטי סוציאליסטי, השתלב בתרבות של מדינות רבות, בעיקר במזרח אירופה, משום שנקבע על ידי ברית המועצות כחג קומוניסטי. באזורים רבים האירוע איבד את גונו הפוליטי והפך לאירוע שבו גברים מביעים את אהבתם לנשים באופן הדומה במקצת לשילוב בין יום האם לבין יום האהבה. באזורים אחרים לעומת זאת, הגוון הפוליטי שנקבע על ידי האו"ם הוא הנותן את הטון, ומאבקי נשים ברחבי העולם נסקרים ונבחנים במטרה להעלות מודעות פוליטית וחברתית לזכויותיהן.
באופן אישי אני מוצאת שיום האישה לעיתים, במקום להאדיר את הישגי הנשים, מנציח את הפערים העצומים שעדיין קיימים בינינו לבין הגברים – פערי משכורת, קידום תפיסות עולם ופערים בערך העצמי ובתחושת המסוגלות שלנו ואני תמיד מבקשת לבחון אותי בזכות כישוריי וללא תיקון האבחנה בשל היותי אישה.
במשך שנים רבות הייתי צריכה להילחם בדעות קדומות ובסטיגמות מטלטלות בכל תקופה שחייתי בחיי. באוניברסיטה שנים התקדמתי בשל כישוריי והחוזקות שכל כך למדתי להעריך שקיימות אצלי, אבל זכיתי לביקורת שיפוטית על אופן הלבוש שלי, צורת החיים שלי ותמיד מאחורי גבי הניחו שהקידום שלי נעשה לא בזכות הכישורים, אלא בזכות המראה או הקרבה שלי לגברים בתפקידי מפתח באוניברסיטה. אישה מצליחה, שרחמנא ליצלן, יכולה להיות גם אינטליגנטית וגם בעלת מראה נעים, זוכה להתייחסות מזלזלת שפעמים רבות מעצימה רק את השפעת המראה ולא את היכולות והתכונות הפנימיות המקדמות והמיוחדות שלה.
כמה עצוב הוא שבתקרת הזכוכית של האקדמיה ובכלל נמצאות מעט נשים ואלו שנמצאות שם חווות כל יום רגשות אשם לא פשוטים שנובעים מהקונפליקט המשמעותי בחיינו – קריירה מול משפחה – וכל אחד מרשה לעצמו לבקר נשים, או על היותן קרייריסטיות, או על היותן נשות בית כשההבנה צריכה להיות שאם אתה מאושר, כל הסביבה שלך מאושרת.
אני מעולם לא נתתי לרוחות הרעות סביבי לדכא את תחושת העוצמה וההעצמה שחוויתי. בגיל 25 הפכתי לאם חד הורית לילד מקסים (בן 30 היום) וכנגד כל החוקים המשכתי בצד האימהות בקריירה חובקת עולם כשאני מתרגשת מכל עשייה מקצועית ומגדלת את בני באהבה עצומה, כמודל של עצמאות, חופש ואמון עצמי.
עד שהכרתי את בן זוגי בגיל 40, לא הרגשתי צורך בקשר זוגי וכשאנשים כל הזמן לא הבינו כיצד איני מוצאת זוגיות הבהרתי שחיי מלאי סיפוק ואושר גם ללא קשר זוגי ואם אבשיל לקשר כזה, אשמח שיהיה לידי גבר תומך, מעצים ומקדם וזכיתי לאחד כזה. אישה (או גבר) שחיים בזוגיות כזו שיש בה כבוד הדדי, סובלנות לשונות, תמיכה ואמון, יכולים להמריא קדימה ואני זכיתי בגבר שלא מאוים מהצלחותיי, גאה בי ולעולם לא ניסה לשנות – לא את אופן הלבוש שלי, לא את דעותיי, ואפשר לי לשמור על זהות נשית בוטחת ומלאת כוח, כזו שלא מבטלת את רצונותיה ומאווייה.
יש קושי אחד שאני נוהגת להבליט בהרצאותיי בכאב והוא שנשים שמגיעות למעמד בכיר למשרות נחשקות ושוברות את תקרת הזכוכית, נוטות פעמים רבות להתחיל לאמץ זהות גברית. ייתכן שזה בשל התרבות הארגונית הגברית בחלק מהארגונים, או המחשבה שהן בסביבה גברית וחייבות להיות שוות בין שווים. בקשה אחת לי אליהן ואל כל הנשים בעולם בפרוש יום האישה – העצימו את הנשיות שלכן, חזקו את תפקידי המין הנשיים שמכילים רגישות, אמפתיה, פירגון, ואומנות ביצירת יחסים בין אישיים, והוכיחו שאנחנו שוות וקיימות והגענו למעמד הזה בזכות מלאה ולא בחסד, אנחנו ראויות לו.
בכל הרצאותיי אני נוהגת להדגיש שהערך העצמי ולא המגדרי מנהל את קבלת ההחלטות בחיינו – אם נדע כל יום כמה אנו שוות ונבנה ביטחון עצמי ודימוי עצמי יציב מקצועי, כולם יעריכו אותנו, משום שמי שמעריך את עצמו, כולם מעריכים אותו ואז נזדקק פחות לסמלי מחאה ונוכל לייצב את מעמדנו באומץ, תעוזה וביטחון.
הכותבת היא ד"ר קרן אור חן, ראש המרכז הקליני האוניברסיטאי הבינתחומי, בעלת שלושה תארים בפסיכולוגיה ודוקטורט בתחום קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מומחית בתורת המשחקים ובתחומי הסטטיסטיקה והמתודולוגיה, מרצה באוניברסיטת חיפה, בית הספר לעבודה סוציאלית, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות.
