השמועות על הגעת נושאת המטוסים החדישה בעולם הזכירו לחיפאים תקופה אחרת: "נקודה 10" המיתולוגית במפרץ, אלפי מלחים במדים לבנים, פאבים עמוסים וסיפורים שנשארו בעיר עד היום | שירי ויצנר, בעלת הבלוג Hey.Fa.It בפרץ של נוסטלגיה
השמועה על הפורד והאכזבה במפרץ
בתקופה המתוחה שקדמה לתקיפה האמריקאית־ישראלית באיראן החלו לרוץ שמועות מרגשות, ואחריהן גם ידיעות רשמיות: נושאת המטוסים החדישה, הגדולה והיקרה בעולם, ג'רלד פורד (USS Gerald R. Ford), עושה את דרכה לאזורנו ועומדת לעגון מול נמל חיפה.
כמו חיפאים רבים, גם אני כבר התחלתי לתכנן תצפית מסטלה מאריס ומטיילת לואי, אבל המציאות טפחה על פניי מהר מאוד. בין אם מדובר היה בפייק ניוז או באי הבנה – הפורד האימתנית נשארה הרחק בלב ים.
האמת היא שהיא מעולם לא הייתה אמורה להגיע קרוב יותר. ספינות ענק כאלה מגיעות לנמל בעיקר כדי לנוח, ובזמן מלחמה פעילה נושאת מטוסים לא תתקרב לחוף, עגינה בנמל עלולה להפוך אותה ליעד נייח ופגיע. הפורד, כמו נושאות מטוסים אחרות במצבים כאלה, מגיעה לאזור כדי לשמש "תעודת ביטוח נגד הסלמה" – ליצור מטרייה הגנתית והרתעה מרחוק.
האכזבה מכך שלא זכינו לראות את מפלצת הפלדה מקרוב פתחה אצל ידידיי החיפאים תיבת נוסטלגיה. הם החלו להיזכר בימים בהם נושאות מטוסים דווקא כן פקדו את העיר. אני, לצערי, לא גדלתי בחיפה ולכן אין לי זכרונות כאלה, אבל הסיפורים שלהם שלחו אותי לצלול אל ההיסטוריה של התקופה ההיא – ימי תור הזהב שבהם חיפה הייתה הבית החם והלא רשמי של הצי השישי האמריקאי במזרח התיכון. מהר מאוד התברר שזה הרבה יותר מסיפור צבאי. זהו סיפור על נהגי מוניות עמוסים, פאבים מלאים עד אפס מקום, רומנטיקה מהסרטים ומצתי זיפו.
למה בכלל נושאות מטוסים מגיעות לנמלים זרים
כדי להבין עד כמה משמעותית הייתה נוכחות האוניות האלו בחיפה, צריך להציץ לרגע לעולם הדיפלומטיה הצבאית – ובעיקר הדיפלומטיה הימית.
ישנן סיבות רבות לביקורים של ספינות מלחמה בנמלים זרים. בימי שלום, המטרה המרכזית היא לרוב שיתוף פעולה. אחד הביקורים הנפוצים נקרא "ביקור נימוסין" (Courtesy Call), שמטרתו להדק יחסים בין מדינות ולחזק בריתות. ביקורים כאלה כוללים לעיתים קוקטיילים רשמיים על הסיפון, לצד אימונים ותרגילים משותפים עם ציים מקומיים.
יש גם ביקורים שמוגדרים "הצגת דגל" (Showing the Flag) – דרך של מעצמה להפגין את נוכחותה, יכולותיה ויוקרתה הלאומית ברחבי העולם.
בזמני מתיחות או משבר, לעומת זאת, הופעתה של נושאת מטוסים מול חופי האזור מקבלת משמעות אסטרטגית עמוקה בהרבה. מטרתה להרתיע יריבים פוטנציאליים ולספק גב ביטחוני לבעלות ברית. עצם הנוכחות של כלי שיט כזה יוצרת למעשה מטרייה הגנתית והתקפית ומבהירה שכל מתקפה על המדינה המארחת עלולה לגרור את המעצמה כולה למערכה – מה שבעבר כונה "דיפלומטיית ספינות תותחים".
"נקודה 10" – החניה השמורה של נושאות המטוסים
נושאת מטוסים גרעינית היא למעשה שדה תעופה ועיר צפה. מדובר במפלצות פלדה באורך של יותר מ־300 מטרים ובמשקל של כ־100 אלף טון, המונעות בשני כורים גרעיניים ומאכלסות בין 5,000 ל־6,000 אנשי צוות.
בגלל גודלן העצום וההנעה הגרעינית, נושאות המטוסים מעולם לא נקשרו לרציף בנמל חיפה אלא עגנו במים הפתוחים, במרחק של כמה קילומטרים מהחוף. בכל נמל בעולם קיימות נקודות עגינה מסומנות במפות הימיות. אבל בחיפה אחת מהן הפכה למיתוס: "נקודה 10".
אפשר לחשוב עליה כמו שלט "שמור – חניה פרטית", רק באמצע מפרץ חיפה. הנקודה נמצאה בעומק המפרץ, במרחק של כ־5-4 קילומטרים מהחוף, ושימשה נקודת העגינה הקבועה של נושאות המטוסים.
משם פעלה מערכת לוגיסטית שלמה: מעבורות אזרחיות ישראליות, סירות דילוג, שטו כ־20 דקות לכל כיוון כדי להסיע אלפי מלחים אל טרמינל הנוסעים בנמל וחזרה, מסביב לשעון. במקביל הגיעו דוברות אספקה שהעמיסו מזון, דלק וציוד, כולל, כך מספרים, אפילו חמאה של תנובה.
אי של אורות בלב המפרץ
עבור החיפאים, נקודה 10 לא הייתה רק קואורדינטה על מפה ימית. בזכות המבנה הגיאוגרפי של חיפה והמפרץ, נושאת המטוסים נראתה היטב כמעט מכל נקודה על ההר. בלילות היא נראתה כמו אי של פלדה מואר בלב המפרץ החשוך. ביום, רבים היו עולים לסטלה מאריס או לרחוב יפה נוף כדי לצפות בענקיות שעגנו מול העיר.
הימים שבהם חיפה אירחה אלפי מלחים אמריקאים שהציפו את רחובותיה נראים היום כמו זיכרון מתקופה אחרת. אבל הכלכלה, הסיפורים והקשרים האנושיים שנוצרו אז מוכיחים שחיפה הייתה הרבה יותר מתחנת עצירה עבור הצי האמריקאי, היא הייתה, במידה רבה, נמל בית.
כשהצי השישי הגיע, הכלכלה החיפאית חגגה
מעבר לאטרקציה לחובבי צילום בפנורמה, לכל ביקור כזה הייתה גם משמעות כלכלית עצומה לעיר. נושאת מטוסים יוצאת בדרך כלל לתעסוקה מבצעית של כחצי שנה. במהלך התקופה היא עוגנת אחת לשבועיים כדי להצטייד מחדש ולאפשר לצוות לרדת לחוף ליומיים־שלושה. כך מצאו את עצמם אלפי מלחים אמריקאים במדים לבנים עם עניבות מטפחת וקופסאות סיגריות תקועות בשרוול המקופל – מציפים את רחובות חיפה.
הם מילאו את הפאבים של העיר התחתית כמו העוגן, קלמנס והסנדק; סיפקו סחורה מבוקשת של ריבוק, נייקי ואולסטאר לדוכני הימאים; רכשו בירות ובקבוקי קוקה קולה בחנויות העיר התחתית ומרכז הכרמל, והפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני לכמה ימים.
כדי לשמור על הסדר, משטרת הצי האמריקאי אכפה שעות עוצר נוקשות. ומה קרה למלחים שפספסו את הסירה האחרונה חזרה לאונייה? הם הופנו לישון במדים הלבנים על הספסלים ברחוב יפה נוף, ליד משרדי הקישור שנפתחו בפינת הרחובות יפה נוף ושער הלבנון.
לא רק פאבים ורומנים: גם תיירות ותנובה
הסיפורים החיפאיים מאותם ימים מלאים גם בפולקלור. בשער הלבנון, ליד משרדי הקישור, פעל אז בר קטן בשם חיפה הקטנה, שמשך אליו גם מלחים אמריקאים וגם צעירים חיפאים. מי ששירת אז בחיל הים זוכר גם מפגשי ספורט משותפים בבה"ד שכללו משחקי כדורסל וכדורגל ואת חילופי המתנות בין המלחים. האמריקאים אהבו במיוחד פריטים ממדי חיל הים הישראלי, כמו כובעים וחגורות, בעוד הישראלים חיפשו בעיקר מצתי זיפו יוקרתיים.
למלחים האמריקאים היו גם תוכניות אחרות. רבים מהם, נוצרים אדוקים, רצו לראות מקרוב את המקומות מהברית החדשה והישנה. "אני זוכר את שיירות האוטובוסים שחיכו להם מחוץ לנמל", סיפר לי אחד מחבריי ששירת בחיל הים. "הם נסעו לנצרת, לירושלים ולכנרת – לראות איפה ישו הלך על המים".
התיירות הזו יצרה מקור פרנסה לא קטן. בנוסף, המכונה הלוגיסטית של "העיר הצפה" דרשה כמויות אדירות של מזון וציוד, וחיפאים רבים הפכו לספקים של הצי האמריקאי. הערכות מדברות על תרומה של בין שניים לחמישה מיליון דולר לכלכלת העיר בתוך פחות משבוע של ביקור.
הענקיות שעגנו מול חיפה
לאורך השנים עגנו מול חיפה נושאות מטוסים רבות, שלכל אחת מהן הייתה סיבה אחרת להגיע. הראשונה הייתה נימיץ, נושאת המטוסים הגרעינית הראשונה בעולם. ביקורה ההיסטורי בשנת 1978 נועד לחזק את הקשר בין ארצות הברית לישראל, ובמהלכו עלו לסיפון גם הנשיא יצחק נבון וראש הממשלה מנחם בגין. בשנת 1985 היא חזרה לחיפה שוב, לעגינת מנוחה והצטיידות על רקע הכוננות שנוצרה לאחר חטיפת טיסת TWA לביירות.
נושאת המטוסים אייזנהאואר הפכה כמעט לבת בית בחיפה. בשנות ה־80 וה־90 היא הגיעה לביקורי מנוחה תכופים כחלק מנוכחות קבועה של הצי השישי בים התיכון. בשנת 2012 היא חזרה לביקור הצטיידות קצר לאחר פעילות מבצעית במפרץ הפרסי ומשימות הרתעה מול איראן.
נושאת המטוסים תאודור רוזוולט הגיעה לחיפה לאחר מלחמת המפרץ. חיפה ספגה אז טילים עיראקיים רבים, והמלחים התקבלו כאן בחום רב. במהלך שנות ה־90 היא שבה לכמה עגינות לוגיסטיות בזמן פעילות הצי האמריקאי במלחמות הבלקן.
גם ג'ורג' וושינגטון ביקרה בחיפה בשנות ה־90 וזכורה בעיקר בזכות ההשפעה הכלכלית הגדולה של ביקורה – בתקופה שבה הדולר היה חזק במיוחד.
לאחר הפיגוע במשחתת אמריקאית בנמל בתימן בשנת 2000 פסקו כמעט לחלוטין ביקורי ספינות מלחמה אמריקאיות בנמלים זרים. רק כעבור 17 שנים נשבר הקרח.
בשנת 2017 נשלחה לחיפה נושאת המטוסים ג'ורג' ה. וו. בוש לביקור סמלי ופוליטי שנועד להרתיע את הרוסים מהתערבות בסוריה. הביקור עורר התרגשות רבה וזכה לסיקור תקשורתי נרחב, כולל ביקור של ראש הממשלה בנימין נתניהו על סיפון האונייה.
