הרגע בו הבין רועי אוחנה, מורה לחינוך גופני מנשר, שכדי לנסות ולעמוד על הרגליים לאחר 280 ימי מילואים יהיה רק באמצעות פתיחת קמפיין גיוס המונים, היה קשוח. "בלי דרמות ובלי להתמסכן. פשוט להגיד 'זה המצב שלי עכשיו' וזה היה מפחיד, אבל גם משחרר", הוא אומר ומוסיף, "זה לא קמפיין של תנו לי וזהו, חשוב לי לתת בחזרה"
אחרי שנים של לימודים, מילואים, חובות וניסיונות חוזרים לייצב את החיים, רועי אוחנה, בן 43 מנשר, בחר לעשות צעד לא פשוט: לפתוח קמפיין גיוס המונים ולספר בפומבי על המאבק האישי שלו. מאחורי הפרויקט "חוזרים למסלול" עומד אדם שמנסה לא רק לסגור חובות אלא לבנות לעצמו ולילדיו נקודת פתיחה חדשה.
"חזרתי בספטמבר אחרי 280 ימי מילואים בהתנדבות והרגשתי שאני פשוט לא מצליח להתייצב", הוא משתף, "כל השנים האלה חייתי על מלגות, עבדתי תוך כדי, עשיתי תואר ראשון ושני, אבל בסוף אתה מגיע למצב שאתה רק ממחזר הלוואות. כל כמה חודשים עוד ניסיון בבנק, עוד דחייה, עוד תחושה שאתה דורך במקום. באיזשהו רגע הבנתי שאני חייב לעצור ולהגיד את האמת: אני צריך עזרה כדי לחזור למסלול".
אוחנה, מורה לחינוך גופני המלמד בחיפה ואב לשלושה (18, 15 ו-7), מדבר בכנות על הבחירה לחזור לגור בבית אמו ועל ההתמודדות עם המבטים מבחוץ, "אנשים שואלים איך אתה בגיל כזה חוזר לבית של אמא, אבל אני מסתכל על זה אחרת. זה לא צעד אחורה, זה מקום בטוח שמאפשר לי להתארגן מחדש. אני לא מתבייש בזה. אמרתי לעצמי שאני נשאר שם עד שאני באמת עומד על הרגליים. זה חלק מהתהליך שלי, וזה חלק ממה שאני רוצה שהילדים שלי יראו, שלא נשברים כשקשה".
בקמפיין עצמו מציב אוחנה יעד גיוס של 50 אלף שקל, סכום שלדבריו נועד לשמש בסיס שממנו יוכל להתחיל להתייצב כלכלית. לצד התרומות הוא מציע תשורות שונות לתומכים, חלקן מבוססות על הידע והיכולות שפיתח בשנים האחרונות, "זה לא קמפיין של תנו לי וזהו", הוא מדגיש, "חשוב לי לתת בחזרה. יש שם תשורות הקשורות לעשייה שלי, לדברים שאני יודע לעשות, ואני גם חושב קדימה, איך בעתיד, כשאהיה יציב יותר, אוכל להחזיר לקהילה באמת. אם זה בהתנדבות, אם זה בליווי או בעזרה לאנשים אחרים, מבחינתי זה חלק מהמשמעות של כל הדבר הזה".
הקמפיין, הוא מדגיש, לא נועד לממן חלום גדול או עסק חדש, אלא להחזיר שקט בסיסי לחיים, "אני לא מחפש לעשות כסף על חשבון אנשים, ההפך. אני רוצה להתרכז בהוראה, זה המקצוע שלי וזה העתיד שלי. הכסף הזה אמור לעזור לי לנתק את עצמי מהחובות המתגלגלים, כדי שאוכל לנשום ולהתקדם כמו בן אדם רגיל. אני רוצה ביטחון תעסוקתי, להיות אבא נוכח, ולהפסיק לרוץ כל הזמן אחרי מינוס".
מפחיד להיות בצד שמבקש עזרה?
"זה רגע שאתה נהיה שקוף לגמרי. אתה יודע שכולם רואים אותך, שאתה חושף חולשה. אבל החלטתי שאם אני עושה את זה, אני עושה את זה הכי ישר שיש. בלי דרמות ובלי להתמסכן. פשוט להגיד: זה המצב שלי עכשיו. וזה היה מפחיד, אבל גם משחרר".
איך התגובות לקמפיין?
"בשבועיים הראשונים התחילו להגיע תרומות, אבל יותר מזה, הגיעו חיבוקים. אנשים מהעבודה, מהקהילה, חברים, אפילו אנשים שלא הכרתי באמת. הייתי בטוח שאני הולך לקרוס, ופתאום הרגשתי שאני מוחזק. התמיכה הזאת עשתה לי משהו בנפש, נתנה לי כוח שלא היה לי קודם".
העוגן המרכזי שלו, הוא אומר, הוא הילדים, "כשאני עם הילד הקטן שלי, בן 7, אני פשוט נרגע. כל הדאגות נעלמות. אני הולך לישון לידו ופתאום הראש שקט. זה מזכיר לי למה אני נלחם בכלל. אתה רוצה לתת להם, אבל לפעמים אתה מגיע לרגעים שאתה צריך להגיד ‘לא’, וזה שובר אותך מבפנים. שם הבנתי שאני חייב לעשות שינוי".
התגייסת למילואים בזמן שלא היית חייב.
"הייתי בכלל בפטור גיל, אבל ראיתי את החיילים עוברים ואמרתי לעצמי שאני לא יכול לעמוד מהצד. תמיד הייתי בצד שנותן, שעוזר. ופתאום להיות בצד שמבקש עזרה, זה שיעור גדול בענווה. אתה לומד לשים את האגו בצד ולהבין שזו לא חולשה".
השם "לחזור למסלול" נבחר מתוך תחושת סגירת מעגל, "זה לחזור להיות אבא כמו שאני רוצה להיות, לחזור לעצמי. אני אומר לעצמי שלא משנה מה, אני לא עוצר. אולי לפעמים לוחץ ברקס כדי להתאזן, אבל ממשיך קדימה. ואם בעוד שנתיים אני עומד יציב, עובד במה שאני אוהב ואפילו מצליח להחזיר לאחרים, מבחינתי זו תהיה הצלחה אמיתית".
לתרומות לחצו כאן.
