אמש (רביעי) נתלה שלט מחאה ענק על שלד בניין הדואר הישן בעיר התחתית, זה שנפגע מטיל איראני בסבב הקודם והבחירה בו היא לא מקרית. זו תוצאה של פעולה מחושבת עם עמדה פוליטית ברורה. אליה לוין, יו"ר תא עומדים ביחד, שואלת מה השתנה מאז הסבב הקודם, בו הובטח לנו "ניצחון מוחלט"
מתחת לשלד בטון חשוף, חלונות מנופצים ומדרגות שתלויות באוויר, נתלה אתמול (רביעי) שלט גדול שנראה כמו סתירה צורמת למציאות שסביבו. על בניין הדואר הישן שנפגע ישירות מטיל איראני בסבב הלחימה הקודם, בלב העיר התחתית בחיפה, נכתב באותיות גדולות: "הניצחון המוחלט", מתחתיו: "המחיר: פגיעה ישירה". ובשורה התחתונה: FCK WAR. מול הגדר, כמה צעירים עומדים בשקט, כמעט כמו דיוקן. אבל מאחורי התמונה הזו עומדת פעולה מחושבת, ועמדה פוליטית ברורה.
מי שעומדת מאחורי תליית השלט היא אליה לוין, יו"ר תא הסטודנטים של תנועת עומדים ביחד באוניברסיטת חיפה, שבחרה להציב את המסר דווקא על מבנה שנפגע במלחמה עצמה.
מה עומד מאחורי הפעולה?
"בארבעה מוקדים שונים בארץ תלינו אתמול תמונות על בניינים שנהרסו לגמרי בסבב הקודם עם איראן והרעיון היה להעלות שאלה – מה השתנה מאז? האם השגנו את מה שהבטיחו לנו שנשיג ואיך יכול להיות שאנחנו שוב מוצאים את עצמנו באותה סיטואציה של עוד סבב מול איראן?".
הבחירה בבניין הפגוע אינה מקרית, אלא חלק מהמסר, "אנחנו מדברים על הרס של תשתיות שלוקח שנים לתקן", היא אומרת ומציינת גם את הפגיעות בנוה שאנן, ברחוב נורדאו וכמובן בניין הטיל שמשרדי הממשלה ששכנו בו אינם זמינים עבור הציבור החיפאי מאז הסבב הקודם.
"יש מקומות שנראים כמו סרט מלחמה, אנשים שאיבדו את הבתים שלהם, אבל זה לא רק תשתיות, יש גם חיים שלא יחזרו, אנשים שנהרגו, אנשים שאיבדו פרנסה ואנשים שחיים בפחד מתמיד", היא אומרת.
"ההתנגדות שלי למלחמה מגיעה מאהבה גדולה למקום הזה ולאנשים"
השימוש בסיסמה "הניצחון המוחלט" נועד לפרק אותה מבפנים. "אחרי שאמרו לנו לפני פחות משנה שהיה ניצחון מוחלט והשמדת האיום האיראני, אנחנו שוב כאן. אז השאלה היא מה באמת הושג?", היא שואלת ומוסיפה, "השאלה היא למה עכשיו שוב יוצאים למלחמה, האם זה ישפר את החיים שלנו, יביא ביטחון ושקט. התשובה היא לא, כי אחרת מה השיג הסבב הקודם? הסבב הנוכחי הוא קמפיין הבחירות של ביבי נתניהו".
יש כאלה שטוענים שביקורת בזמן מלחמה היא דבר שמחליש את העם.
"הרעיון שבזמן מלחמה אסור לבקר הוא לא דמוקרטי. להפך, אין זמן נכון יותר לשאול שאלות מאשר כשהטילים נופלים עלינו. החיים שלנו מושפעים מזה עכשיו, אנחנו לא ישנים, לא עובדים, מפחדים, אז זה בדיוק הזמן לשאול מה אנחנו משיגים מזה".
לוין מדגישה כי המחאה שלה אינה נובעת מניכור אלא להפך: "ההתנגדות שלי למלחמה מגיעה מאהבה גדולה למקום הזה ולאנשים שחיים בו. זה לא מתוך ציניות, או בוגדנות, אלא מתוך רצון שהחיים שלנו כאן יהיו טובים יותר".
וכששואלים מי משלם את המחיר של המלחמה הזו, היא עונה בצורה אישית וישירה: "מי שמשלם את המחיר זו אני, זה אתה, אנשים רגילים. אני לא ישנה בלילה, אין לי מרחב מוגן בבית, אני צריכה לרוץ ברחוב כדי למצוא מקום בטוח ואני מפחדת שהבית שלי ייהרס".
מה יהיה ביום שלאחר המלחמה?
"האם החיים שלנו ישתפרו אחרי הסבב הזה? האם הם השתפרו אחרי הקודם? אנחנו כבר רואים שלא. אנחנו נכנסים שוב לאותו מעגל שבו החיים שלנו פחות בטוחים ופחות טובים".
ובינתיים, הבניין הפגוע ממשיך לעמוד במקומו, חשוף, סדוק, מועמד להריסה, ועליו תלוי השלט שמבטיח "ניצחון", בזמן שהמציאות שמתחתיו מספרת סיפור אחר לגמרי.
