חיפה אינה עיר עם נקודת מבט אחת, אלא עיר של שכבות, של עליות וירידות, של מבטים משתנים. בספרו החדש, מסכם אספן המפות וההדפסים העתיקים, פלט בן סתו, עבודה רבת שנים של מבט שמוכן להסתכל שוב ולהבין שהנוף הוא רק שכבה אחת מתוך סיפור עמוק הרבה יותר, שצריך לדעת לספר אותו
"אם נרצה לחוש את השילוב הייחודי של המזרח – ציוריות ועליבות, הדר וטינופת, הדרך הטובה ביותר היא ללגום את כוס המוקה שלנו ולעשן את הלטקיה שלנו בבית הקפה שמחוץ לחיפה", כשאני מקריא לפלט בן סתו את הציטוט הזה של הנרי הארפר הלקוח מתוך ספר משנת 1890 במהלך שיחתנו, הוא עוצר לרגע ומשיב: "תקשיב, יש לי צמרמורת עכשיו. זה הציטוט שאני הכי אוהב בספר. באמת. איזה יופי".
הרגע הזה מצליח לתפוס בדיוק את מה שהספר החדש שלו, Picturesque Haifa – חיפה הציורית, חיפה והכרמל בהדפסים עתיקים, מנסה לעשות: לא לספר את ההיסטוריה של חיפה, אלא להחזיר את הקורא אל החוויה עצמה: אל מבט של נוסע זר שמגיע לעיר, מתיישב, מתבונן, ומנסה לפענח את המקום דרך החושים. "ברגע שאתה נכנס לטקסטים האלה", הוא מסביר, "אתה פשוט נכנס לאווירה שהייתה כאן לפני מאות שנים. אתה רואה את חיפה דרך העיניים שלהם".
בן סתו הוא חוקר ומרצה על מפות עתיקות של ארץ ישראל והדפסים עתיקים של חיפה ומאחורי החוויה הזו עומדים עשרות שנים של איסוף, "אני חיפאי 64 שנה, מאז שנולדתי”, הוא אומר, "לא רק תושב, חיפאי. מי שהוא חיפאי מבין למה אני מתכוון: לאהוב את העיר, את הים, את ההר, את האנשים, את האוויר”. האהבה הזו קיבלה ביטוי כבר לפני ארבעה עשורים, כשהיה בחנות מפות בתל אביב, "הם נתנו לנו עותק של מפה ישנה של חיפה, ומשם הכל התחיל". האוסף הזה שהלך ותפח למאות פריטים, הפך עם השנים לבסיס של מחקר ולבסוף גם לספר.
למה נולד הספר?
"לא קמתי בבוקר ואמרתי שאני כותב ספר", הוא מודה ,"זה התחיל מהרצאות, ואז הבנתי שיש פה משהו שמחבר בין טקסטים, ציורים ומפות. מה שהיה חשוב לי זה להביא את התרגום של המקורות כמו שהם, כדי שהקורא ירגיש את המקום".
חיפה בשבעה חלונות
כדי לעשות זאת הוא בחר מבנה מעניין. הספר מחולק לחלונות לנוף – שבעה חלונות שונים, שכל אחד מהם מתמקד במבט אחר על חיפה, ובתוך כל חלון מתפתחת תמונה כרונולוגית של המקום, "זה בעצם להצביע על הנוף", הוא מסביר, "להסתכל עליו מנקודות שונות ולראות איך הוא משתנה".
כך למשל, אחד החלונות מתמקד במבט מכיוון הנמל והכניסה לעיר, המקום שבו פוגש הנוסע לראשונה את חיפה. חלון אחר נפתח אל עבר הקישון, נהר שמופיע שוב ושוב במקורות ומתואר כציר טבעי מרכזי בנוף. חלונות נוספים מובילים אל מנזר הכרמליתים ואל אזור סטלה מאריס שמופיעים בטקסטים כנקודות תצפית דרמטיות המאפשרות להבין את העיר מלמעלה ולא במקרה, גם בספר מתואר שוב ושוב שהדרך להבין את חיפה היא דרך העלייה אל ההר.
בחלון אחר עוזב בר סתו את הנוף הפיזי ומציג את הנוף האנושי. באיור משנת 1898 של הצייר מלטון פריור, מוצגת כיכר השוק הומה אדם, רובם גברים, ישובים על שרפרפים נמוכים ומעשנים נרגילה כאשר ברקע בתי האבן שמהדהדים את אזור כיכר פריז של ימינו. באיור אחר, של האמן ג'יימס קלארק נראים דייגי הנמל ברגע כמעט פסטורלי של מנוחה, מעשנים נרגילה כשברקע סירות הדיג עוגנות סמוך אליהם.
החלוקה הזו מאפשרת לקורא לעבור בין נקודות מבט שונות, לא רק במרחב, אלא גם בתודעה. באחד הקטעים שמופיעים בספר מתואר המבט מחיפה כלפי מעלה כדרך להבין את העיר, ואילו בקטעים אחרים דווקא המבט מלמעלה אל הים הוא זה שמייצר את החוויה. חיפה, כפי שהיא עולה מהטקסטים, אינה עיר עם נקודת מבט אחת, אלא עיר של שכבות, של עליות וירידות, של מבטים משתנים.
לדעתך, חיפה יודעת לכבד את ההיסטוריה שלה ולספר את סיפורה?
"לא מספיק. יש אנשים שמכירים, אבל זה לא מספיק. הידע הזה לא נמצא מספיק בתודעה. אפילו באקדמיה, כשאמרתי שחיפה הייתה מוקפת חומה, שאלו אותי על מה אני מדבר. זה דבר שכל חיפאי צריך לדעת".
ההיסטוריה הזו אינה רק סיפור, היא נמצאת פיזית מתחת לרגליים. באחד המקורות שהוא מביא מתוארת חיפה החרבה כאתר בנייה שבו נחשפים שוב ושוב שרידים מהעבר: קירות, עמודים, ושכבות של הריסות. בתוך אחת מהן, כך מתואר, נמצא מטמון של אלף מטבעות זהב, עדות חיה לכך שהעיר של היום בנויה על גבי עיר אחרת, כמעט נשכחת.
מה אפשר להקיש מההיסטוריה של חיפה אל ימינו?
"אני חושב שהדבר הכי בולט זה הנושא של מפגש בין תרבויות. אם אתה מסתכל למשל על מערת אליהו, זה מקום שמגיעים אליו אנשים מדתות שונות, ויש שם משהו מאוד מיוחד של חיבור. זה משהו שקיים גם היום בחיפה וזה משהו שצריך לשמור עליו”, הוא אומר, ואז מחבר את הרעיון גם ליומיום העירוני: "אתה יכול להיכנס לחנות בעיר בחג החנוכה ולראות על מדף אחד סופגניות, ועל המדף לידן שוקולדים של סנטה קלאוס. זה קורה רק בחיפה".
לקראת סיום, הוא מסכים איתי על הרעיון ששילוט העיר והנגשת ההיסטוריה החיפאית יכולה לחבר הן את התושבים המקומיים לשורשי העיר והן תיירים מבחוץ, "צריך לשים שלטים בעיר, שיגידו: 'כאן היה שער, כאן היה הנמל, כאן הייתה העיר ההיסטורית'".
מבחינתו, הספר הוא לא רק סיכום של עבודה רבת שנים, אלא התחלה של שיחה. ובמובן הזה, אולי זה גם הסיפור האמיתי שעולה ממנו: חיפה אינה רק עיר של עבר, אלא עיר שדורשת מבט. מבט שמוכן לעצור, לעלות, לרדת, להסתכל שוב ולהבין שהנוף שמול העיניים הוא רק שכבה אחת מתוך סיפור עמוק הרבה יותר, שצריך לדעת לספר אותו.
