היא נולדה בישראל, אך גדלה בגרמניה עד גיל 9. כשהמשפחה חזרה ארצה, היא התיישבה בג'סר א-זרקא. היום, בגיל 15, יעל יאו, בת להורים סיניים, תייצג את בית ספרה ליאו באק ואת העיר חיפה, בחידון התנ"ך העולמי שיתקיים ביום העצמאות בירושלים. בראיון ל"רדיו חיפה" היא מגלה על שיטת הלימוד והשינון, למה התלמידים לא אוהבים את המקצוע ומיהי הדמות האהובה עליה
שלוש וחצי שנים בלבד אחרי שעלתה לישראל, יעל יאו עומדת על קו הזינוק של חידון התנ״ך העולמי, אבל הסיפור שלה מתחיל הרבה לפני הבמה, בין שלוש מדינות ושלוש זהויות. כשמבקשים ממנה להציג את עצמה, היא עושה זאת בפשטות שמסתירה סיפור יוצא דופן: "קוראים לי יעל, אני בת 15, גרה בג'סר א-זרקא ולומדת בליאו באק. נולדתי בישראל, אבל גדלתי בגרמניה עד גיל 9, וההורים שלי מסין".
איך מגיעים משם אל התנ״ך, אחד הסמלים המרכזיים של התרבות הישראלית והמורשת היהודית? יעל לא מתארת מסלול מתוכנן, אלא תהליך אישי שהתפתח בהדרגה: "גדלתי בבית שאוהב תנ״ך וכבר מגיל קטן למדתי עברית, אבל את התנ״ך עצמו הכרתי רק בגיל 11. בהתחלה רק רציתי לנסות, וזה היה לי די קל, אז התאהבתי בזה".
"בסין אין ממש דת, זה קומוניזם, אתה לא גדל עם אמונה"
מאחורי הסיפור האישי של יעל עומדת גם הדרך הלא שגרתית של משפחתה, כפי שמתארת אמה, חווה, שנולדה בשנגחאי ועברה לגרמניה בגיל צעיר לצורך לימודים: "אנחנו בעצם לא באנו ישירות מסין לישראל, חיינו הרבה שנים בגרמניה. הגעתי לשם ללימודים באוניברסיטה, כמו הרבה צעירים מהעיר שלי, ושם גם הכרתי את בעלי".
דווקא שם, הרחק מהמזרח הרחוק ומהזהות היהודית, החל תהליך ארוך ומורכב של חיפוש: "בסין אין ממש דת, זה קומוניזם, אתה לא גדל עם אמונה. אבל בגיל 20 התחלתי לשאול שאלות על החיים, למה אנחנו כאן, מה המשמעות. זה לא קרה ברגע אחד, זה תהליך של שנים".
חיפשת משמעות, למה מצאת אותה ביהדות?
"אני עד היום לא יודעת להסביר למה זה קרה. זה משהו שאני מרגישה שהוא נס, משהו מהקדוש ברוך הוא. זה לא משהו שמישהו לימד אותנו או דחף אותנו אליו", בסופו של דבר המשפחה עברה גיור בגרמניה, יחד עם הילדים, מתוך רצון לגדל אותם בתוך עולם יהודי: "יעל הייתה בת 6 כשהתגיירנו. רצינו שיהיה לה קל יותר להשתלב בבית ספר יהודי, אבל זה גם הפך להיות חלק מהחיים שלנו".
מתי הבנת שליעל יש כישרון ואהבה לקריאת התנ"ך?
"כבר מגיל קטן עשינו קריאת תורה עם כל הילדים. לא כי הם מבינים הכל, אלא כי חשוב להכיר את הטקסט. ילדים יודעים לזכור, וזה נכנס להם לראש. אצל יעל זה פשוט תפס מאוד חזק". ההצלחה הראשונה בגרמניה הייתה נקודת מפנה, שהובילה גם להחלטה הדרמטית לעלות לישראל: "כשהיא זכתה בחידון תנ״ך בגרמניה, פתאום חשבנו שאולי נכון להיות במקום שבו יש עוד ילדים שלומדים תנ״ך. זה אחד הדברים שהובילו אותנו לעלות לארץ".
"מתחברת לגבורה של יעל שהרגה את סיסרא"
כבר בגרמניה, עוד לפני העלייה לישראל, יאו הגיעה להישגים משמעותיים אך גם נתקלה במגבלות: "גם שם זכיתי במקום הראשון בתחרות שהייתה בעיר שלי, אבל הייתי צעירה מדי, אז לא הגעתי לשלב הבינלאומי. הייתי צריכה להיות בת 13 כדי שאוכל להשתתף".
יש לך כישרון טבעי לשינון או יותר עבודה קשה?
"גם וגם. אני משתמשת בכל מיני שיטות, גם מדיטציה, גם שירים, וגם עבודה עם הטקסטים. זה לא רק לקרוא, זה ממש להיכנס לזה".
מי הדמות האהובה עלייך בתנ"ך?
"יעל אשת חבר הקיני. היא גיבורה אמיתית שהצליחה להרוג את סיסרא. המצב שלה היה מסוכן מאוד, ובכל רגע סיסרא היה יכול להתעורר ולהרוג אותה. היא לקחה סיכון גדול, ואני מתחברת לגבורה שלה".
יחסה של יאו ללימוד התנ״ך מעלה שאלה רחבה יותר על מערכת החינוך בישראל. כששואלים אותה למה רבים מהתלמידים מתקשים להתחבר לטקסט, היא לא מהססת לענות בצורה ישירה: "החומר של חידון התנ״ך זה לא בדיוק מה שלומדים בבית ספר, זה לא אותו דבר. יש מורים מצוינים, אבל זה לא מתאים לכולם, והדרך שבה מלמדים לא תמיד גורמת לתלמידים לאהוב את זה".
איך את מתכוננת לחידון התנ"ך העולמי?
"כמו שהתכוננתי עד עכשיו, עם הרבה תרגול, הרבה עבודה עם הטקסטים, וגם שיטות שעוזרות לזכור ולהתרכז. בסוף זה גם עניין של להיות רגועה ברגע האמת ולדעת לענות נכון".
ואיך זה מרגיש להיות בעמדה הזו, רגע לפני הבמה הגדולה?
"יש לחץ, ברור. אתה יכול ללמוד ולזכור, אבל בסוף צריך ברגע האמת לדעת לענות נכון. זה לא רק ללמוד אלא גם להתרכז, להיות בתוך זה. זה דורש ממך הרבה".
"דווקא הסיפור שלי, השילוב שאני מייצגת, הופכת אותי למועמדת מעניינת"
ובתוך שגרת הלמידה הזו, היא גם עוצרת לרגע כדי להסתכל על הדרך שעברה: "זה סיפור קצת משוגע, ילדה שלא הייתה בארץ עד לפני כמה שנים ופתאום מייצגת את ישראל בתנ״ך. היו הרבה אנשים שעזרו לי בדרך, מורים, מדריכים, בית ספר, זה לא משהו שעושים לבד".
היא גם מבקשת לעצור ולהזכיר בשמות את האנשים שליוו אותה לאורך הדרך, ולתת להם מקום בתוך ההישג: "קודם כל תודה לישראל קריסטל וליצחק בן־אבי, למנטורים שלי רות כהן ושמואל אמרוסי, לבית הספר ולמנהלים אופק מאיר ודפנה יעקובוביץ', למורה שלי שרון תמיר, לאנה ברזאני שהכניסה אותי לעולם התנ״ך, ולעינר יניב־שובל".
כשאני אומר לה שכאשר חושבים על זוכה חידון התנ"ך, עולה בראש דמות של ילד, דתי עם פאות, ולאו דווקא דמותה של נערה ממוצא סיני, שגדלה בגרמניה ועלתה לישראל, התשובה שלה מגלה נערה נבונה עם מודעות בריאה: "דווקא הסיפור שלי, השילוב שאני מייצגת, הופכת אותי למועמדת מעניינת".
