שבר יירוט אחד הספיק כדי למחוק עבודה מאומצת של יותר מעשור. זה מה שקרה השבוע לחלקת פרחי השושן הצחור של משתלת זרעים בכרם מהר"ל בעקבות מתקפת הטילים האיראנית. "זה כואב ברמה שאי אפשר להסביר במילים", אומרת בכאב הילה פרידמן, שמנהלת את המקום עם בעלה. "אנחנו דואגים לחלקה הזאת, מטפחים אותה ואז מגיע טיל, ובבום אחד, מוחק לך את הכל"
לפני פחות מחודש הייתה זו אחת החלקות המרשימות של פרחי שושן צחור באזור הכרמל: עשרות אלפי בצלים, פריחה לבנה וצפופה ומאות מבקרים שהגיעו למשתלת זרעים מציון בכרם מהר"ל כדי לראות, לצלם ולהריח. בשבוע שעבר, אחרי ליל האזעקות והיירוטים, נותר במקום מכתש גדול ואדמה הפוכה לאחר נפילת שבר יירוט שפגעה בדיוק בחלקה. עבור הילה ואמיר פרידמן, בעלי המשתלה, זו לא הייתה רק פגיעה בשטח פתוח, אלא מחיקה של חלקה שטופחה במשך יותר מעשור.
בפוסט שפרסמה לאחר הפגיעה בקבוצת הפייסבוק "בשבילי חיפה – שבילים, מסלולים, פינות טבע בעיר", כתבה פרידמן: "הלב שלנו נשבר", ובהמשך הוסיפה כי, "המערכה האחרונה מול איראן הייתה קצרה מאוד, אבל יש פגיעות שישארו איתנו עוד שנים קדימה". היא תיארה את החלקה שאליה הגיעו רק לפני חודש מאות אנשים כדי "להתרגש, לצלם, להריח את ריחו המשכר של הפרח, המרכז בבית אמא", וכתבה כי קשה לתאר את התחושה, "זו לא רק חלקה חקלאית. זו פיסת זיכרון, ריח, ילדות, בית, ואהבה גדולה לאדמה".
האירוניה, במקרה הזה, כואבת. הילה ואמיר פרידמן עוסקים כבר שנים בהצלת צמחי בר. הם מגיעים לשטחי פיתוח לפני הדחפורים בליווי רשות הטבע והגנים, מעבירים ערכי טבע מוגנים למקום בטוח, ורק לאחר מכן השטח משתחרר לעבודות. הם עשו זאת במנהרות הכרמל, בכביש 6, ברכבת ישראל, בצינור הגז ובתשתיות נוספות. הפעם, דווקא חלקת האם שלהם, זו שממנה ריבו את השושן הצחור במשך שנים, לא ניצלה.
מה בעצם הייתה החלקה שנפגעה?
"זו חלקה שאנחנו מטפחים למעלה מעשר שנים", אומרת הילה, "זו לא הייתה ערוגה קטנה או משהו סמלי. מדובר בעשרות אלפי בצלים של שושן צחור. זו הייתה חלקת אם, חלקת ריבוי. משם אנחנו מרבים את הצמח, גם מהתפצלויות של הבצל וגם מזרעים".
הסיפור של החלקה הזו מתחיל עוד לפני כן, במפעל החיים של אביה, ציון סימן טוב, מייסד המשתלה שפועלת משנת 1952. אמיר פרידמן מספר כי לפני בניית מנהרות הכרמל, סימן טוב הציל בצלים של שושן צחור מהשטח, למד את הצמח, השקיע בו לאורך השנים, והחזיר לכרמל אלפי בצלים, "אנחנו מדברים על שושן צחור בר", הוא אומר, "זה השיא. יש דברים מתורבתים, ויש צמחי בר. זה משהו אחר לגמרי".
מתי הבנתם שהחלקה נפגעה?
"בבוקר שאחרי ליל האזעקות התקשר הפועל התאילנדי לאבא שלי ואמר לו: ציון, הנפילה שהייתה אתמול זה בשדה שלנו", משחזרת הילה, "רצנו לשדה, וראינו מכתש ענקי. זה היה כמו אפוקליפסה. כל מה שמסביב כאילו התאדה ונעלם מהעולם כלא היה. משהו שאי אפשר להסביר אותו. בחיים לא ראיתי כזה הרס שקורה בשנייה".
שבר היירוט פגע גם בערימה של קומפוסט שהובאה לשדה זמן קצר קודם לכן, "הוא העיף את כולה למרחק של למעלה מ-300 מטר. בעצם דישן לנו את כל המשתלה מלמעלה. כל החממות שלנו מלאות קומפוסט מהפיצוץ הזה, מההדף".
מה הרגשתם כשראיתם את עוצמת הנזק?
"זה כואב ברמה שאי אפשר להסביר אותה במילים", היא אומרת, "זה לא משהו שמישהו יכול להזדהות איתו בקלות, כי הוא אומר לעצמו: זה צמח. אבל כשזה צמח שאתה מגדל במשך עשרות שנים, זה כמו ילד. כל שנה לדאוג לו, לאורך כל השנה, כל חודש. לא משנה אם הוא בפריחה או לא בפריחה. אנחנו דואגים לחלקה הזאת, משמרים אותה, מטפחים אותה ואז מגיע טיל, ובבום אחד, מוחק לך את הכל".
לפני חודש עוד הגיעו אנשים לראות את הפריחה ועכשיו יש שם מכתש.
"באו מאות אנשים, פתחנו להם את הדלת, כיוונו אותם איך להגיע, נתנו להם להיכנס כדי להצטלם ולהריח. והיו אנשים שזה היה סנטימנטלי בשבילם, כי זה הפרח של אמא שלהם, או הפרח של סבתא שלהם שנפטרה. בשבילם לראות את הפרח של סבתא שלהם, זה עולם ומלואו".
הפגיעה הייתה קשה במיוחד משום שהשושנים בדיוק סיימו את הפריחה והחלו את שלב הזרעים, "זה השלב שאנחנו מחכים לו, כי זו הדרך שלנו להרבות אותו. גם מהתפצלויות של הבצל וגם מזרעים. והכל פשוט נחרב".
איך מתאוששים מפגיעה כזו?
"מה שנשאר מהחלקה נצטרך לעקור ולהרבות. אפשר לעשות ריבוי רקמה, ריבוי וגטטיבי. כלומר, מבצל אחד חותכים חתיכות ויוצרים מאות בצלים. אבל זה תהליך ארוך ויקר", מסבירה הילה ומוסיפה, "לבצל של שושן צחור לוקח 7 שנים עד שהוא נותן פרח ראשון. זאת הייתה חלקה של למעלה מ-10 שנים, אז הבצלים כבר היו מאוד בוגרים ונתנו פרחים גדולים, יפים וגבוהים. זה לא רכב שאני יכולה עכשיו ללכת לסוכנות ולקנות חדש. זה תהליך של 7 שנים לפחות, עד שנצליח להשתקם מזה".
הציבור יכול לעזור במשהו?
"אין יותר מדי מה לעשות", היא מודה, "אנשים מוזמנים להגיע למשתלה שלנו בלי קשר, ואם הם רוצים לחזות בחלקה לשעבר של השושן הצחור ולהביע רגש, הם מוזמנים בשמחה. אבל אין יותר מדי מה לעשות", היא אומרת ומתקשה להסביר את הכאב, "בשביל כולם זו נפילה בשטח פתוח, בשבילנו זה עולם שנמחק. החלקה הזו היא לא משהו שנעלם ומחר קונים חדש. זה משהו שגידלנו במשך שנים, שמרנו עליו כל השנה, דאגנו לו מכל משמר. ואז בבום אחד, הכל נמחק".
