"חבל שאין תקצוב לכל הדברים היפים שאפשר לעשות פה בריצה"

אל תמכרו לה סיפורים שריצה זה לא בריא ושאי אפשר לאזן בין ריצות מקצועניות, עסק, ומשפחה. שמרית שולמן עצרה את החיים בשלב מתקדם ואמרה לעצמה "אני צריכה שינוי. לא רק פיזי", אז היא התחילה לרוץ. לאן? מסלול הריצה התחיל לפני כמה שנים ביערות הכרמל ובשבוע שעבר הוא נגמר בתחרות אולטרה מרתון יוקרתית באנגליה כשמתוך לא פחות מ-85 רצות, שולמן קוטפת את המקום השני, ובפער של דקה בודדת מהמקום הראשון. איך מתייחסים לזה בעיריית חיפה ומשרד הספורט? "קשה לי מאוד עם העובדה שלא רק שהענף לא מקודם, אלא גם כל אירועי הריצה בחיפה בוטלו. מתאמניי מחפשים מרוצים בערים אחרות. אני מממנת את עצמי".

ספרי לנו מי את? איך הגעת לתחום הריצה?

"שמרית שולמן, 39, אמא לשלושה ילדים (בגילאי 7, 9 ו-13), נשואה לאסף. בעלים ומאמנת במועדון הריצה progrun. אמנם רצתי בתור ילדה (לא משהו תחרותי), אבל במלוא המרץ נכנסתי לתחום רק בחיי הבוגרים, אחרי לידות , כשהבטתי במראה והבנתי שאני צריכה שינוי. לא רק פיזי. התאהבתי שוב בריצה ובמה שהיא עושה לגוף ולנפש, לאתגרים שהיא מספקת ולאופן שבה אפשר להקיש ממנה לחיים עצמם".

ספרי על התחרות שנערכה באנגליה?

"מדובר על סוג מיוחד של תחרות ריצה – מרוץ 24 שעות, שבניגוד לתחרות רגילה עם מרחק מוגדר, פה המירוץ הוא נגד השעון כשהמטרה היא לגמוע כמה שיותר מרחק בזמן הנתון של 24 שעות. התחרות נערכה ברדינג, אנגליה, במסלול שטח שנכנס לתוך עומק היער באורך 8 קילומטר, שבעצם רצים עליו שוב ושוב וצוברים מרחק. התחרות מעודדת השלמת 20 סיבובים (100 מייל = 160 ק') ומעניקה כבוד וחולצה מיוחדת לחברי מועדון ה100 מייל. אסף (בעלי) ואני הצלחנו לרוץ יחד 160 ק'. אני הגעתי שנייה בנשים (מתוך 85), בפער של דקה אחת מהמקום הראשון. גם אסף דורג במקום 15 מתוך יותר מ-150 גברים. סיימנו יחד יד ביד".

האם את שייכת לאיזשהו ארגון? מקבלת מימון מספונסרים? האם העירייה עוזרת לך?

"מועדון פרוגרן הוא יוזמה פרטית שלי, מתוך רצון להנגיש את הריצה לכולם. כל אחד ואחת יכולים להכניס את הריצה לחייהם ולהפיק ממנה את התועלות שיש לה לתת. זהו עסק פרטי שלי, שהקמתי בעצמי, לצערי ללא מימון מאף גוף. מבחינת התחרויות, אותו דבר. לצערי אני לא מייצגת אף גוף ומממנת את עצמי".

האם לדעתך משרד הספורט/העירייה צריכים לתקצב את הענף? 

"אני מבינה שיש בעיות תקציב בעירייה, ומבינה שצריך סבלנות בהחלפת הראשות, אולם קשה לי מאוד עם העובדה שלא רק שלא מקודם הענף, אלא גם כל אירועי הריצה בחיפה בוטלו. מתאמניי מחפשים מרוצים בערים אחרות, כשיש לנו פה, בעיר המקסימה והמיוחדת שלנו, כל כך הרבה אפשרויות לאירועי ריצה מגוונים ומוצלחים, כמו שהיה מרוץ המדרגות הייחודי כל כך לחיפה, או אולטרה טרייל חיפה שעבר בכל העיר בחוף הים וביערות הכרמל. כל כך חבל שאין תקצוב לכל הדברים היפים והמיוחדים שאפשר לעשות פה בריצה ובכלל בספורט".

איך מאזנים בין העסק, התחביב, הילדים, הבעל?

"זו באמת שאלת מליון הדולר. בלי איזון אפשר להתמוטט. עם הבעל זה קל, אנחנו רצים יחד ויש לנו זמן איכות בלתי נגמר וסופר איכותי. השיחות הכי טובות קורות בריצה. אנחנו מתזמנים את האימונים שלנו לפני שהילדים קמים או אחרי שהם ישנים, כמה שניתן. בעסק אני מסביב לשעון, אבל פיזית נמצאת הרבה עם הילדים כשהם חוזרים מבית ספר ואחר הצהרים. בערבים "מחליפה משמרת" עם אסף ויוצאת לאמן. עם הזמן למדנו לנצח על המקהלה הזאת".

ספרי על רגע אחד שאמרת "די" ועל רגע אחד שאמרת "זה שווה הכל"?

"לשמחתי לא היו לי רגעים שאמרתי "די" לריצה עצמה. כן היו ריצות גרועות, אימונים שלא הצליחו, אימונים מייאשים, רגעים של תחושת כישלון ביעדים, ומיליוני רגעים שאמרתי די לאימון ספציפי. אבל זה חלק מהדרך, הרגעים האלה. הדרך מלאה בהכל – הצלחות, כישלונות, אכזבות, סיפוק. אי אפשר לצפות שיהיה רק טוב ורק אנדרופינים וחדי קרן באוויר. "זה שווה הכל" אני אומרת בסוף כל מרוץ מוצלח. לפעמים גם בסוף מרוץ לא מוצלח, כי למרות שלא הצליח אפשר היה ללמוד משהו ממנו ואז זה כבר היה שווה. מה שמניע אותי זה לחיות חיים של הגשמה. ה"זה שווה הכל" זה בדיוק זה. הגשמה של חלום מתוך הבנה שהדרך לשם לא יכולה להיות קלה, וזה שווה את זה".

את ואסף רצים ביחד? זה קשה יותר? קל יותר?

"בדרך כלל, כן. היתה תקופה מסוימת שהוא רצה הפסקה אחרי מרוץ 100 ק"מ שעשינו, ואז התאמנתי לבד לסובב עמק 100 ק"מ. אחריו החשק חזר לו ואנחנו רצים יחד באימונים. במרוצים לפעמים יחד, לפעמים לחוד. לפי מה שכל אחד רוצה. יש מרוצים שאני רוצה לרוץ לתוצאה והוא לא, או הפוך, וזה סבבה. אני אוהבת לרוץ לבד, אוהבת גם איתו. בעיניי הכרחי השילוב של שניהם. ששנינו נרגיש מסופקים מהריצה ואף אחד לא ירגיש שהוא מוותר. זה טנגו מסובך. בריצות ארוכות מאוד לריצה יחד יש יתרונות של דרבון הדדי, יכולת להוציא אחד את השני ממשברים, מצד שני יש גם חסרונות, כי בריצה חווים את המשברים של שני אנשים, וזה בעצם מכפיל את כמות המשברים וגוזל יותר זמן. כשאנחנו מרגישים במרוץ שאחד מעקב את השני אנחנו נפרדים. כשהתועלת מהביחד עולה על התועלת שבנפרד אנחנו יחד. ברוב המקרים היחד מנצח".

מי יותר טוב?

"זה תלוי תקופה. בהתחלה הוא היה הרבה יותר מהיר ממני, הוא התחיל לרוץ חודשיים אחריי ומיד נהיה יותר טוב. אחר כך הדבקתי את הפער. הייתה תקופה שהוא נפצע באורח קשה (נתקל בחתיכת זכוכית בזמן ריצה) ונותח, אז לקח לו כמה זמן לחזור לעצמו, אבל תוך שנה כבר עשה אולטרה. היום אנחנו פחות או יותר באותה רמה, כל אחד חזק במשהו אחר, הוא יותר מהיר וחזק בריצות קצרות, אני חזקה בסיבולת.

במרתון: כמה הראש מהווה חלק? או שהכל מתנהל כמו מכונה?

"למה דווקא מרתון? בכל ריצה, החלק המנטלי חשוב מאוד. קל מאוד לוותר, הראש חייב לדבר כל הזמן ולהזכיר למה זה חשוב לי, למה אני עושה את זה, למה שווה להתאמץ עכשיו. המכונה הזאת מכילה לב, ראש, ריאות ושרירים וגם נשמה. הכל עובד יחד במכונה הזאת וכשאחד מהם לא מתפקד טוב, זה מתפקשש".

אז איך מצליחים גם ליהנות? 

"אני מאוד אוהבת להתחרות. לא באחרים, בעצמי, להגיע ליעד שסימנתי לעצמי, להרגיש שנתתי כל מה שאני יכולה. אני נהנית מהאתגר, גם כשהוא קשה. לפעמים יש רגעים קשים מנשוא. זה תלוי במרוץ. כיף בדרך, אבל הכי כיף בסוף, לרבוץ על הדשא עם המדליה על הצוואר, בירה ביד ותחושת סיפוק".

אומרים שלרוץ זה לא בריא לרגליים ושעדיף ללכת. זה נכון?

"אומרים הרבה דברים. כשאומרים "עדיף" תמיד צריך לשאול קודם מה המטרה. את מה שריצה מספקת לגוף ולנפש הליכה לא תחליף. וודאי, שיש סיכון בפציעות, כמו בכל ספורט. אבל אם פועלים נכון, לפי תכנית מסודרת, עולים בהדרגה, דואגים לחזק את הגוף ומקפידים על תזונה והתאוששות נאותה בין האימונים, אפשר למנוע פציעות ולהיתרם מהריצה מבחינה בריאותית. אורח חיים ספורטיבי זה בריא. לרוץ זה בריא".

טיפים לרץ המתחיל?

"יש לי מלא. קודם כל, להתחיל בקטן. זה מעולה אם יש חלומות לטווח הרחוק להגיע למרחקים ארוכים, אבל לא לקפוץ מעל הפופיק. להתחיל בהדרגה, מדקה או שתיים של ריצה, לאט לאט להעלות במרחקים, לחזק את הגוף. לוקח זמן לבנות יכולת, אם ננסה לזרז יותר מידי תהליכים נפצע, או שיצא החשק, או שניהם. להבין שזה תהליך ארוך, מסע שיוצאים אליו, לאורח חיים ספורטיבי. לא רק לנסות לסמן וי על יעדים או מרחקים. למי שקשה להתמיד, ממליצה לסמן ביומן את האימונים ממש כמו פגישה כדי לא להתפתות לבטל. לדבר על האימונים, לשתף את הסביבה הקרובה, זה מדרבן ומעודד. להשתמש בזה".

מסלול הריצה היפה ביותר שרצת בו? 

"באוסטריה, בחבל זלצבורג, היינו בחופשה משפחתית בקיץ שעבר והייתי באימונים ל-100 ק' בסובב עמק. מחוץ לדירה שלנו היה הר עצום, בגובה 800 מטר. הייתה שם עלייה של 4 קילומטר, אז רצתי עד למעלה וחזרה. נוף מטורף של הרים מושלגים, מלא ירוק. זה מדהים ברמה שאתה מרגיש שהטבע נכנס לך לנשמה. ממש ככה".

המלצה למסלול בחיפה?

"יש כל כך הרבה! ביערות הכרמל יש סינגלים מקסימים שיוצאים מדרך נוף כרמל, או משוויצריה הקטנה. האופי ההררי של חיפה מייצר מסלולי ריצה מאתגרים אבל מאוד מיוחדים עם נופים מקסימים. מסלול מקסים ולא קשה במיוחד הוא מסלול שיוצא מחניון החי בר (מיד אחרי כיכר האוניברסיטה בצד ימין, לבאים מחורב), יש שם דרך סלולה מתפתלת עם נוף של הכרמל והים".

עד מתי?

"עד מתי שכבר לא אהנה מזה. קשה לי כרגע לדמיין שזה מתישהו יקרה, ואני מניחה שאם זה יקרה זה בגלל שיהיה משהו אחר שיסחוף אותי לאתגר את עצמי ולהגשים את עצמי. אבל כל עוד בוערת בי אש לרוץ, אני ממשיכה".