בתחילת החודש היתה נוי סלע, 25, מעורבת בתאונת פגע וברח בצומת מקסים. לטענתה, לצד הכאבים והטראומה היא מתמודדת מאז לבד במערכה בניסיון להגיע לחקר האמת: "עצוב לי, זה מה שהמשטרה צריכה לעשות"
"מאז התאונה קשה לי לנהוג, אני חולמת עליה בלילה וזה חוזר אלי. היה לי רגע בתאונה שהרגשתי שאני לא יוצאת משם בחיים. היום אני נוסעת רק לצורך חיוני בלבד, מהבית לעבודה. המשפחה שלי גרה ליד עפולה, ואני כבר לא נוסעת אליהם בגלל המרחק והפחד שלי".
התאונה שעברה נוי סלע, תושבת דרך הים בחיפה בת 25, בשעת ערב של יום שישי, ה-3 בדצמבר עדיין לא מרפה ממנה. זה קרה סמוך לשעה 22:00 בצומת מקסים; סלע המתינה ברכבה שהאור ברמזור יתחלף לירוק, כדי שתוכל להמשיך בנסיעתה מכיוון צפון לדרום, בדרך לארוחת שבת בביתה. בצדו השני של הצומת, ממש מולה, המתין גם רכב פרטי כחול מסוג קיה ספורטאז'. כשהאורות התחלפו סלע פנתה שמאלה, אלא שהרכב שמולה פתח אף הוא בנסיעה, לטענתה עדיין באור אדום, והמשיך להאיץ את מהירותו עד שפגע בה בעוצמה – ואז נמלט מהמקום.
"לא היה לי לאן לברוח, כי מאחורי היה עוד רכב", היא מספרת, "לחצתי על דוושת הגז עד הסוף כדי להתחמק כמה שאפשר, אבל לא הספקתי, הרכב פגע בי בחוזקה בדלת האחורית והעיף אותי, והאוטו שלי הסתחרר ועשה מספר סיבובים עד שנעצר. בזמן הזה הרכב הפוגע ברח, לא לפני שנפל לו חלק מהפרונט בגלל עוצמת הפגיעה".
עוברי אורח מיהרו להזמין משטרה ואמבולנס, שפינה את סלע למרכז הרפואי רמב"ם, שם אושפזה, עברה צילומים וטופלה במשככי כאבים בשל פגיעה בצלעות.
לטענתה, כשהתייצבה כעבור יומיים בתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה, גילתה סדרה של כשלים. "המשטרה הגיעה לזירה רק אחרי 30-20 דקות", ממשיכה סלע, "אני פוניתי לבית החולים, אז רק המשטרה נשארה בשטח. שני מתנדבים של המשטרה שהגיעו לזירה בכלל לא דיווחו שנהג הרכב הפוגע חצה באור אדום, לא דיווחו שהוא ברח מהתאונה, ואפילו לא הוזמן בוחן תנועה.
"המשטרה שמעה ממני לראשונה את הפרטים האלו, בדיווח שלהם מצויינת רק תאונת חזית-אחור ולא תאונת 'פגע וברח'. אני מנסה לברר עם המשטרה ולקבל עדכונים, אבל כל מה שהם אומרים לי זה שהאירוע בחקירה. התקשרתי שוב לפני כמה ימים, ונאמר לי שעושים את המקסימום. עד היום, שבועיים וחצי אחרי, כלום לא קרה. יש מצלמות של העירייה בתחנת המטרונית שמכוונות ישר אל הצומת, ומצלמה נוספת של העירייה מעל אזור התאונה, כך שמאוד פשוט להגיע אל הנהג על ידי הצילומים. צריך רק לרצות".
בעקבות ההתנהלות שהיתה רחוקה מלהשביע את רצונה, הפכה סלע את ביתה לחמ"ל. היא ומשפחתה יצרו קשר עם עורך דין, שפנה לגורמים בעירייה על מנת לקבל את התיעוד המצולם מהזירה, ובעירייה השיבו לו כי ביום התאונה היו עבודות תחזוקה לחלק מהמצלמות, ולכן הן לא עבדו. בשאר המצלמות, טוענת העירייה, התיעוד נגנז אחרי שבוע, וזאת לאחר שלא התקבלה אליהם פניה מהמשטרה לחלץ את הצילומים לפני כן.
"זה ממש מבאס שבתור אזרחית במדינה, ברגע שאני צריכה את המשטרה היא לא שם כדי לסייע לי", מדגישה סלע, "יש בסיפור הזה כל כך הרבה כשלים – החל בדיווח המשטרה מזירת האירוע, ועד לחוסר המאמץ שלהם להגיע לחקר האמת".
את הכאבים מהתאונה היא, סלע עדיין סוחבת על גופה, "בעיקר באגן, בצוואר ובכף היד. אני מוגבלת בתנועה, בהליכה ואפילו בעמידה, אבל הפגיעות הפיזיות מתגמדות לעומת הטראומה הנפשית. אני אצטרך ללכת לטיפולים פסיכולוגיים. עברתי שבוע של החלמה פיזית בבית, אבל נפשית יש עוד לאן להגיע. יותר משבוע אחרי התאונה עליתי על ההגה ונאלצתי לעצור בצד באמצע הנהיגה, כי לא יכולתי לעצור את הדמעות. פשוט התחלתי לבכות".
כעת, מקווה סלע להגיע למיצוי הדין על הנהג הפוגע. "אני קוראת למשטרת ישראל שיסייעו לי ולא ישאירו אותי לבד", היא מבקשת, "אני מרגישה לבד בסיפור, ללא עזרת המשטרה. אני מאמינה שזה היה יכול להיפתר כבר אחרי כמה ימים. האוטו שלי כולו שבור, אבל גם אני שבורה ואני צריכה למצוא את העבריין שפגע בי וברח בעזות מצח. הזמן משחק פה פקטור רציני, אני מחפשת סיוע ממי שרק אפשר ועצוב לי כי זה מה שהמשטרה צריכה לעשות".
ממשטרת ישראל טרם נמסרה תגובה.
מעיריית חיפה נמסר: "תאונות דרכים הן באחריות המשטרה והיא הגורם היחיד שבסמכותו להגיב על כך".
כתבות נוספות
