התנדבו יחד והתאהבו: "מד"א זה מפעל לזוגיות"

גיא אייכלר מחיפה ועופרי רוטברג מקריית טבעון כיום בני 28, אבל הם הכירו עוד בתיכון. השניים נפגשו בקורס קיץ לקראת התנדבות במד"א בכיתה י', אך אז הם רק היו ידידים ולעופרי בכלל היה חבר.

לאחר כמה שנים, כשהשניים היו בני 20, החלו לצאת. גיא היה אז חייל בצה"ל ועופרי עבדה במד"א כחובשת בכירה ומדריכה. "התחלנו לצאת כשהיינו בני עשרים אבל נפרדנו ואז כשחזרנו היא כבר הייתה מדריכה שלי", משחזר גיא.

בהמשך, עופרי נסעה ללימוד רפואה בליטא וגיא נשאר ללמוד סיעוד וקורס פראמדיקים. כיום היא בסיומה של שנה חמישית בלימודים, הוא בשנה הרביעית של לימודי סיעוד ומשמש כנהג אמבולנס, ובחודש אוקטובר הם יעמדו מחתחת לחופה.

איך זה להיות זוג כשאת מדריכה והוא חניך?

"זה היה מאוד מאתגר", משחזרת עופרי, "במיוחד כשנפרדנו והוא נשאר חניך. זה השלב בו היינו ביחסים נטו מקצועיים, כשהוא הנהג ואני גם מדריכה וגם עושה תורנויות. אין ספק שזה היה מאתגר".

קשה לעבוד יחד כזוג?

"משתדלים לא לקחת את הדברים הביתה. את יודעת, אנחנו צריכים לקבל החלטות וכל אחד שונה", אומרת עופרי. "אנחנו צריכים להתגבר על היחסים הרומנטיים בינינו מול החולה".

גיא מוסיף: "או במשמרות כשהיא הייתה במוקד ואני הייתי בשטח – התקשורת היא דרך הקשר בעצם, וזה גם לדעת לשים רגע את הזוגיות בצד ולהתנהל בצורה מקצועית. "אבל צלחנו את זה". עופרי כמובן מאשרת את הדברים.

"מקווה שהיא תצליח ואני אוכל להיות עם הילדים"

נראה שבני הזוג, שמתחתנים באוקטובור הקרוב – ממש בסמוך לפתיחת שנת הלימודים האקדמית, יודעים לקחת את הרגעים הטובים ביחד ולשדרג אותם לזוגיות מאפשרת ובוטחת. מה שמאפשר לעופרי לטוס לאחר החתונה להמשך הלימודים בליטא, מה שאומר, שאת הקשר הם מנהלים מרחוק.

מה יותר קשה? לעבוד ביחד או המרחק?

"לעבוד ביחד", אומרת עופרי. "חזרנו חודשים לפני שטסתי ללימודים והייתה דילמה אם להמשיך את הקשר או להיפרד, והחלטנו שלפחות ננסה. גיא הגיע אליי ובעצם נתנו למציאות להוביל. לא חשבנו שנישאר ביחד עד עכשיו, לא היה לנו איזה תכנון, פשוט זרמנו ומפה לשם אנחנו יחד כבר חמש וחצי שנים".

"אני חושבת שמה שתרם לקשר זו העבודה שהיינו גם חברים טובים", מציינת עופרי, שבחרה להתמחות בפסיכיאטריה. "יש לי תשוקה למקצוע הזה ואני מאמינה שהצלת חיים זה לא רק רפואה דחופה. אני עדיין מוצאת סיפוק במשמרות במד"א, בנוסף ללימודי הרפואה".

עופרי, את הולכת להיות רופאה, גיא הולך להיות אח. המעמדות גורמים למתח ביניכם?

"שואלים אותי הרבה ואני אומר לכולם: 'אני חי ומתחתן עם עופרי, אני לא חי ומתחתן עם דוקטור'", אומר גיא בצורה נחרצת. "אני בחרתי אותה, אני יוצא איתה, ואני בוחר כל יום להתעורר איתה בגלל שאני אוהב את עופרי ולא בגלל המקצוע שלה. אז יצא שבמקרה שנינו מאותו תחום. אני תמיד אומר לה שאני מקווה שהיא תרוויח ותצליח ואני אוכל להיות עם הילדים". עופרי מוסיפה: "אין בינינו תחרות בכלל".

ספרו על רגע אחד שהרגשתם קושי בחיבור בין הזוגיות לעבודה?

"כשהייתי מדריכה הייתה הוראה לחניכים שלא להיכנס עם הרכב לבפנים (לתחנה, ב"ג), וגיא ניסה לעקוף את הסמכות שלי ולהיכנס ככל העובדים".

"תראי, אני אסביר", קופץ גיא, "בתור מתנדב אני חונה בחניה הרגילה, יש שער, יש לי את הטלפון ואני נכנס. במקביל לזה שאני בקורס חובשים אני ממשיך להתנדב כרגיל, ומבחינתה כל עוד אתה חניך בקורס – אתה לא חונה בחניה למרות שיש שם מקום.

"אז אמרתי לעצמי 'סליחה, עם כל הכבוד, אנחנו כבר לא ביחד, זו התחנה שאני מתנדב בה מגיל 15, מבחינתי אני חונה בחניה הזאת'. ושם היא שמה לי מקלות בגלגלים", הוא מבהיר ועופרי מוסיפה: "וצריך לשמור שהדברים לא ישפיעו על קולגות בעבודה".

איך היחס במד"א לקשר שלכם?

"כל פעם כשהיינו חוזרים כולם היו מתעדכנים, זו שיחת היום לכמה ימים ואחר כך שוכחים. מד"א יצרו הרבה זוגות, זה מפעל לזוגיות. יותר טוב מחתונה ממבט ראשון", הם מסכמים.