תנועת 'רוב העיר' מבוססת על מנגנון דמוקרטי, ושואפת להביא לחברה שוויונית ונטולת פערים. שניים ממנהיגי הסיעה משיבים לשאלות – במי יתמכו לראשות העיר ומה הדבר הראשון שיעשו אם ייבחרו?
שותפות פוליטית יהודית-ערבית, חיבור קהילות בעיר מנותקת טופוגרפית וחזרה לערכים סוציאליסטים כמו אספת חברים מרחבים שיתופיים. כל אלו עומדים בבסיס התנועה 'רוב העיר', ששואפת להקים תנועה פוליטית עירונית חדשה תוך קמפיין לבחירות המקומיות.
"איך הגיוני שבעיר כמו חיפה אין עדיין שותפות פוליטית יהודית-ערבית?", שואלים שניים ממנהיגי התנועה, סאלי עבד ואלעד הראל. "אם אנחנו נבנה פוליטיקה משותפת אמיתית בעיר זה יכול להיות המודל שיציל אותנו מכל הטרלול הזה. אין מקום אחר שזה יכול לקרות בו".
את הדברים הם אומרים ביום שבו התרחש פיגוע הדריסה בכביש 443 במחסום מכבים. "הבועה החיפאית של חיים משותפים היא כח", מסביר אלעד כאשר סאלי מסתייגת: "הפוליטיקה החיצונית כן משפיעה ותשפיע על חיפה אבל בדיוק בגלל זה צריך לבנות מרחבים דמוקרטיים משותפים".
איך תעשו זאת?
"נתחיל עם אספת חברים כמו שלנו", מזכירה סאלי את הפגישה שמנתה 200 חברים ומודה: "לא היו המון ערבים אבל הקהל המיידי שלנו הוא הערבי המבוגר יותר, אנשים אמידים ומבוססים. את הערבים הצעירים קשה להניע, הם חנוקים מהפוליטיקה, מהמצב הכלכלי, מההגמוניה השפתית-תרבותית-פוליטית יהודית, מתחושת חוסר ההשפעה על המצב. במרחב המשותף אפשר לדבר על סוגיות יום-יומיות שנוגעות לכולנו".
ושאלת זהות המדינה כמדינה יהודית?
"נכון, זה ה-סוגיה שמקטבת", משיבה עבד, "אבל מה שיפה בפוליטיקה העירונית, זה לא שמדברים על זה". הניסיון לטאטא מתחת לשטיח את הנושא לא צולח. "כשאני אומרת שאני פלסטינית זה מאד ברור לאנשים שאני דורשת הכרה בדו-לאומיות של העיר אבל אני אומרת לך, מפעילות חברתית של 7 שנים, כשעושים מאבקים יום-יומיים על החיים עצמם, אפשר גם לנווט את מורכבות הסוגייה הזו ביום יום.
"זה אפשרי רק אם נהיה במרחב משותף כשיש לנו השפעה שוויונית. זה מה שאנחנו מציעים".
"אף אחד מהמועמדים לא חופף לאינטרסים שלנו"
סיעת רוב העיר, השואפת להיכנס למועצת העיר ("שואפים לקבל 3 מנדטים"), שונה בנוף מעצם היותה שמה דגש על הרבים ולא על היחיד כמו שאר הרשימות בעיר המתהדרות בשם ופרצוף מוכר. "אנחנו מבינים שיש צורך בפרצוף, כמו שאר הסופר סטארים האחרים, אבל הכוונה שלנו היא להביא את הקול והאינטרסים של התושבים לפרונט".
והתושבים בחיפה, 280 אלף לערך, מפוזרים שכונות-שכונות. "העיר הזו היא עיר של קהילות – ערבים, יהודים, חרדים, חילונים, אתיופים – שלא משתפות פעולה", מעיר הראל, שבהשכלתו הוא מתכנן ערים. "אנחנו צריכים לבוא מלמטה, בלי פוליטיקה גדולה, להתחבר. תראה את העיר התחתית, שוק תלפיות, אלה הם האזורים החזקים בעיר והם אזורים משותפים".
באיזה מועמד לראשות העיר תתמכו?
"באף אחד", חורץ הראל. "חס ושלום", הוא משיב כשאני מזכיר את דוד עציוני כדוגמא, "התומך המרכזי שלו הוא גדעון סער שהוא אולטרה ימני ועציוני מבחינתנו מחוץ לסקאלה. כל השאר – אף אחד מהם לא אומר שהוא ידאג לחברה משותפת של ערבים, יהודים, אתיופים, עולי ברית המועצות, חרדים. אם יבוא מישהו כזה, נשקול לשתף פעולה".
נניח שנכנסתם למועצת העיר, מה הדבר הראשון שתעשו?
"דבר ראשון, נמשיך להתארגן. אנחנו רוצים לייצר מנגנון דמוקרטי בו אנחנו הנציגים של השכונות ובכל דיון נקרא לנציגים המתאימים כדי לקבל החלטה ביחד", מסביר הראל. "דבר שני, הקמת מנהלת שכונות שתעשה מיפוי של כל הפערים החברתיים הקיימים – בחינוך, בתשתיות, בשטחים הציבוריים ולייצר תוכנית שתוך 5 תסגור את הפערים".
לכולם יש הבטחות וסיסמאות יפות. למה להצביע לכם?
"לחיפה יש את היכולת להיות עיר שיווניות, ירוקה, משגשגת", מתארת סאלי, "ובכדי לעשות את זה, צריך לבנות סוג פוליטיקה עירונית חדשה שמבינה שצריכה להיות בשטח וגם להיות קול במוקדי קבלת ההחלטות. אנחנו היחידים שעושים את זה".
