ראובן עטר מסכם בטור מקצועי את הפסדה של מכבי חיפה אמש 3-0 בראן במסגרת הליגה האירופית
בכל משחק, גרוע ככל שיהיה, תמיד אפשר למצוא משהו אחד שעבד, משהו אחד שאפשר לקחת הלאה. אני מנסה למצוא נקודת אור מהמשחק אמש מול ראן ודבר אחד טוב כדי לקחת להמשך הדרך. אני עובר שחקן אחרי שחקן ולא מוצא. משחק הגנה לא. קישור לא. התקפה לא. אף אחד משחקני האלופה לא התעלה, לא ניסה ליזום ולא להרים את השני, כולם התרוצצו במגרש כדי לא לספוג יותר שערים. אני חושב שזו הפעם הראשונה בשנים האחרונות שמכבי חיפה מפסידה ומרימה דגל לבן של כניעה מהדקה הראשונה!
מסאי דגו חייב להבין שמכבי חיפה הצליחה בשנים האחרונות על יד כך שבנתה את עצמה דרך מרכז שדה מעובה שכלל שלושה קשרים דפנסיביים – נטע לביא, עלי מוחמד ואבו פאני/מחמוד ג׳אבר. בנוסף, בעונה שעברה תחת שרביטו של ברק בכר, למרות הבקשות, הביקורות והדרישות של חלק גדול מאוהדי האלופה ופרשנים כאלה ואחרים לשנות מערכים ולשחק עם שחקנים כאלה ואחרים (אצילי לדוגמא), ברק התעקש לפתוח עם הרכב קבוע שלדעתו היה הכי מאוזן ומוכן למשחקים האירופיים – וזה השתלם.
בהמשך הליגה, ובטח בזירה האירופית, אין מקום ליותר מידי שינויים מידי משחק. מסאי חייב לגבש לעצמו לפחות תשעה שחקני הרכב קבועים שמאזנים אחד את השני ולרוץ איתם לתקופה ארוכה. ניכרת גם התחושה שמסאי חושש להושיב שחקני התקפה. על הספסל ולייצר תחרות בניהם.
פרנצדי פיירו לטעמי שחקן טוב, אבל הוא לא מתאים למכבי חיפה ולא מתאים לסגנון שלה כי למעשה הוא עוצר יותר את ההתקפות מאשר לתת להם לזרום. מכבי צריכה חלוץ מהיר יותר והייתי מעדיף לראות בעמדה הזאת את דין דוד, אריק שוראנוב או אפילו ענאן חלאילי בעמדה הזו.
לסיום, כל הבעיות שצפו מתחילת השנה ובלטו במיוחד בשני המשחקים האחרונים יגיעו בסבירות גבוהה גם בהמשך הדרך, אלא אם מכבי חיפה תעשה שינויים משמעותיים כמו להחליף זרים ולהוסיף עוד ישראלי או שניים טובים.
