הצורך בהקמת כיתות הכוננות בימים אלו מובן, אך האם זה מתאים לעיר כמו חיפה? יש שסבורים שהתשובה היא לא, ובאמצע – מפקד תחנת משטרת חיפה מנסה להרגיע: "מי שפעיל סמכות בניגוד לחוק – יסתבך בפלילים"
"בוא נשים את האמת על השולחן", חצי מבקש חצי דורש ליעד לוי, ד"ר לפיזיקה שהקים צוותי כוננות המונים 85 מתנדבים מאזור שכונת כרמליה. "הסיבה שהמון יהודים בחיפה קונים נשק, מתאמנים, מפטרלים ומצטרפים לצוותי כוננות, היא כי הם מפחדים מהתרחיש שבו חלק לא זניח מערביי ישראל ישתמשו בנשק והאמל"ח הלא חוקי שבידיהם כדי לעשות לנו, בביתנו, את מה שחמאס עשה לאנשי בארי".
האמירה הנוקבת הזו מגובה בהגיון של ד"ר לוי. "הדרך להוריד חששות זה לא להדחיק אותם", הוא קובע. "אפשר לטעון שהחששות מוגזמים אבל אז צריך לדבר עם המציאות. האם המציאות מספקת עובדות לחששות האלה? התשובה היא כן, ומי שחושב שבאמצעות הדחקה של החששות האלה הוא יביא מזור ושקט לעיר שלו, טועה את אותה טעות שטעו בעוטף עזה".
החששות הובילו את ליעד, בין היתר, לדו שיח נוקב עם האמיר אחמד שריף אודה, מנהיג הקהילה האחמדית שגרה בשכנות, שהובילה לכנס משותף של ערבים ויהודים בנוכחות כ-500 איש. "אני משוכנע שבככביר אין נשק ואין איום אבל הם יוצאים מן הכלל שמעיד על הכלל. מה עם עין הים? חליסה? אני בטוח שיש נשק בחליסה. אין שאלה בכלל".
אתה חושב שהנשק שיש בחליסה יופנה כלפי יהודים?
"בוודאי שהוא יופנה, אין שאלה בכלל, זה רק עניין של זמן. אבל אם לא יופנה אלינו אז זה בסדר? ככה נחיה יחד? הם ירו אחד בשני וכל עוד הם לא יורים בנו אז אהלן וסהלן? תגיד, זה רציני? אתה מסוגל לחיות בשקט כשבעיר שלך יש נשק בלתי חוקי? זה הצבת רף מוסרי הכי נמוך שיש. כל עוד לא יאספו את הנשק הלא חוקי – אי אפשר באמת לחיות בדו קיום".
"ערבי לא צריך להיות בצוותי כוננות"
צוותי הכוננות בכרמליה פועלים בתיאום עם המשטרה אך אינם מתנדבים כמו שלוש כיתות הכוננות שהוקמו בעיר מתחילת המלחמה וחומשו בנשקים ארוכים. "מותר לאזרח לשים כובע צהוב זוהר? מותר! מותר לאזרח לפטרל בשעה 2:00 בלילה עם המכונית באורות מהבהבים? מותר! מותר לאדם בעל רישיון לשאת נשק פרטי? מותר! אנחנו עובדים אך ורק לפי החוק".
"אני מנחה את הצוותים שלי: אם רואים אדם בעל חזות ערבית מחשידה, לעצור ולשאול אותו מי הוא ומה הוא. יש כאלה שיגידו שזה גזעני, אני אומר שזה בן אדם שהסטטיסטיקה לימדה אותו שפיגועים נעשים על ידי ערבים והוא דואג לילדים שלו".
היוזמה שליעד וצוותי הכוננות לקחו על עצמם – לברר עם זרים את זהותם – נעשית במסגרת החוק ובתיאום עם המשטרה והוכחה בשטח כיעילה. "צוות שלנו עקב אחרי רכב חשוד, קרא למשטרה, ואלה באו, תפסו שני שב"חים (שוהים בלתי חוקיים, ע"מ) ולקחו לכלא. במקרה אחר, צוות שלנו שאל שני ערבים ברחוב פינסקי מי הם, הם הרגישו שמשהו מסריח. הצוות עשה סיבוב, חזר, וראה את שני הערבים תוקפים אדם אחר בתוך אוטו, מאיימים עליו בדקירה ומרססים אותו בגז פלפל. הצוות שלנו חסם את הכביש, קרא למשטרה ולמתנדבים החמושים ששייכים לצוות הכוננות, המשטרה ביצעה מארב, תפסה אותם והם נלקחו לחקירה. זו הצלחה של צוות כוננות שעוד לא היה חמוש".
>>> רוצים לסייע בשמירה על הביטחון בחיפה?
>>> שלוש כיתות כוננות הוקמו בחיפה
>>> "אסור שיקרה לנו בחיפה מה שקרה בבארי"
>>> הכירו את משמר שכונת נווה שאנן
אתה לא חושש מהצפה של נשקים בציבור?
"אני חושש יותר מנשק בלתי חוקי אצל ערבי מאשר נשק חוקי אצל יהודי. אחת הבעיות שלנו זה שהתכסינו בפוליטיקלי קורקט שהורג אותנו והורג גם את הדו הקיום, אנחנו מנסים לעמוד באיזה סטנדרט ליברלי מעוות שפיזית הורג אותנו ואת הילדים שלנו".
יש ערבים בצוותי הכוננות?
"לא", הוא משיב. "אני לא חושב שסיורים משותפים זה צו השעה. ניגשה אלי יום אחד צעירה בכרמליה עם חיג'אב ששיתפה שהיא מרגישה שכולם מסתכלים עליה כמו מחבלת וביקשה להצטרף לצוות הכוננות. עניתי לה את האמת: 'אני לא מקנא בך, מאד קשה להיות ערבייה מוסלמית בשכונה כרגע ובכלל בישראל, ולא בגלל היהודים אלא בגלל מה שחלק מהמוסלמים עושים ועשו'. אתה שואל אותי אם ערבי צריך להיות בצוות כוננות של כרמליה? התשובה היא לא. אני חושב שהצוות יעבוד יותר טוב בלי ערבים בתוכו, זה סתם יצור מתיחות".
"כיתות כוננת זו פגיעה בביטחון העיר"
"ככל שנכניס לפה יותר נשקים ויותר כיתות כוננות, הביטחון שלנו פה בחיפה ייפגע", נאם אלעד הראל, חבר הצוות המתכלל ב"שומרים על חיפה משותפת" ומתמודד ברשימת 'רוב העיר' למועצת העיר, באותו כנס עם קהילת אחמדים. "אנשים עם נשקים פרטיים, גם אם הם ברישיון, שמתארגנים באופן פיראטי ומחליטים להגן על השכונה שלהם, צריכים לעשות בדיוק ההיפך – להסתכל על השכנים שלהם מימין ומשמאל ולשתף איתם פעולה. זה מפחיד היום לצאת מהבית כשיש נשקים, זה קורע את העיר. ביטחון בחיפה, בעיר מעורבת, זה שיתוף פעולה בין יהודים וערבים, אין משהו אחר".
הראל מציג תמונת ראי הפוכה: "אני מפה שואל את העירייה – האם למישהו יש רשימה מסודרת של כמות האנשים שמסתובבים בעיר עם נשק? אם לאנשים יש חשש מאיום פנימי אז נשק זה הפתרון? ממתי מדינה שפויה מחלקת נשק לתחושה של חוסר ביטחון? חלוקת נשקים תסכן את העיר".
למה?
"הנשקים האלה ימשיכו איתנו לעוד שנים ויפגעו בקורבנות רבים ובעיקר נשים במדינה ישראל. תהליך ההתחמשות קורה אצל יהודים בלבד שמקימים כיתות כוננות, בשונה מגורמי אכיפה מדיניים שאליהם יכולים להתקבל גם לא יהודים, שהתפיסה שלהם מאד ברורה".
אם לא כיתות כוננות, מה אתה מציע?
"צריך לפעול להגברת תחושת הביטחון של התושבים על ידי הנכחת גורמי הביטחון הציבורים בתוך הקהילה. מה זה אומר? מפגשים שכונתיים של פיקוד העורף, משטרה ועירייה עם ראשי הקהילות. דבר שני, לדאוג שבכל מקום יהיה קשר עם מנהיגות מקומית, לדאוג שלא תהיה הסתה בין ערבים ויהודים, ולדאוג לחוסן החברתי של חיפה, כי אנחנו נצטרך לשבת באותם המקלטים, לעזור אחד לשני, והנשקים זה לא הפתרון, זה רק פוגע בחוסן הביטחוני והחברתי בחיפה".
מפקד תחנת חיפה: "מדברים עם מי שצריך כדי לשמור על השקט"
סגן ניצב חיים אזרד, מפקד תחנת משטרת חיפה, מגיב לתרחיש שבו ערביי חיפה ייקחו חלק במתקפה על יהודי העיר. "כרגע, ממה שאנחנו רואים בשטח, ערביי חיפה שקטים ואנחנו לא צופים התקוממות מצדם", אומר סנ"צ אזרד אך מבהיר: "אנחנו לא יכולים להתעלם מהתרחיש הזה בגלל מה שקרה בשומר החומות. בכל מקרה, אנחנו ערוכים לתרחיש הזה ואם צריך נפעיל גם את כיתות הכוננות".
לגבי צוותי הכוננות מהסוג שליעד הקים הוא אומר, "אני לא יכול למנוע מאדם שיש לו רישיון נשק להסתובב ברחוב ולדווח למשטרה כשהוא רואה משהו חשוד אבל אם הוא יפעיל סמכות על אדם אחר, שאינה מוקנית לו בחוק – הוא ייעצר וייחקר".
מותר לעצור בן אדם ברחוב עם זהות מחשידה?
"לא", הוא מדגיש. "אנחנו מדינת חוק. זה בדיוק התרחיש שממנו אני חושש – מי שייפנה לאדם אחר וידרוש ממנו בכוח להזדהות, יסתבך בפלילים. צריך לקרוא למשטרה או יותר מזה להתנדב במשטרה".
המשטרה מבצעת פעילות במגזר הערבי בעת הזו?
"נפגשתי עם פורום של יהודים-ערבים בעין הים בכדי לשתף פעולה", הוא משתף, "אנחנו מדברים עם כל מי שצריך לדבר כדי לשמור על השקט, על הדו קיום והסטטוס-קוו".
