הזעקה של עסקי האירועים: החתונות נדחו, היומן ריק אבל עדיין משלמים שכירות

כבר יותר מחודשיים שעסקי האירועים, בעיקר החתונות, בדממה. זה החל עוד בתקופת החגים, שבה לא מתקיימות חתונות, ולאחר מכן פרצה המלחמה: חתונות נדחות או מבוטלות, ואם הן מתקיימות הן נעשות בשטחי כינוס ובבסיסי צה"ל או באופן מצומצם. מסיבות, חגיגות ובר/בת מצוות הופסקו כמעט לחלוטין, כלומר ענף שלם מושבת וכמעט לא מכניס אגורה.

יצאנו לשמוע מבעלי העסקים בתחום הכל כך שמח אך הראשון להיפגע במצבי חירום – איך הם מתנהלים בימי המלחמה הקשים, והאם מישהו בכלל נותן מענה לענף שממנו מתפרנסים אלפי ספקים בארץ.

"בקורונה היה יותר קל"

"מצב העסקים הוא כזה שהייתי מתפלל לחזור לשנה וארבעה חודשים של הקורונה, היה הרבה יותר קל", ממחיש את המצב הקשה נתן לוי, אחד הבעלים של 'הינומה' – אחד האולמות העסוקים ביותר באזור חיפה. "אנחנו בלא נודע, אנחנו לא יודעים מה לעשות, כל החתנים בצו 8. אנחנו נפגענו ראשונים מכל המשק ונחזור אחרונים".

אין אצלכם תאריכים תפוסים באופק?

"יש תאריכים. היו כאלה שמאוקטובר דחו לדצמבר ועכשיו דוחים לפברואר-מארס. אנשים שקבעו לינואר רוצים לבטל כי הם פוחדים, הם רוצים לעשות חתונה במצב רגיל וטוב, אין לאנשים מצב רוח. אל תשכחי שגם אם המלחמה נגמרת היום וכולם חוזרים לעבוד – לי יש עוד שבועיים-שלושה כי צריך להזמין אנשים. זאת המציאות של האולמות".

איך מתנהלים במצב הזה?

"לקחתי את מימון העובדים עליי כי להוציא אותם לחל"ת זה לאבד עובדים. כבר עכשיו כשאין עבודה אנשים מוצאים מקומות עבודה אחרים. אבל אנחנו רואים שאנחנו גם לא מקבלים כלום, עד עכשיו לא קיבלתי שקל מאף גוף בממשלה, אגורה לא קיבלנו. מה שהם מציעים זה לא כמו בקורונה ומי שאומר את זה מקשקש, זה לא קרוב לחצי ממה שנתנו. תראי, יהיה לנו נזק בכל מקרה אבל לפחות שייתנו משהו וזה קצת יעזור. לא נותנים כרגע כלום".

"ענף האירועים נפגע מכל תזוזה במשק"

אסף רגב, אחד מהבעלים של אולם האירועים 'ימה', מסביר כי גם לפני המלחמה הייתה תקופה קשה בעסק: "באנו משנה קשה של מיתון שהייתה פחות חזקה באולם האירועים. אוקטובר היה צריך להיות חודש טוב אבל ב-7.10 הזיזו את כל האירועים לחודשי קיץ".

בנוסף על הכל, אסף והשותף שלו גויסו בצו 8 למילואים. "הגשנו מתווה פיצויים אבל אין שום תזוזה. בקורונה ידענו 3 חודשים קדימה – סגור, ידעתי שאני בבית. פה אתה לא יודע מה יהיה וכמה זמן ימשך".

איך נראה היומן שלך?

"כל האירועים בנובמבר בוטלו, ינואר-פברואר גם 'חושך'. לפני שבועיים התקשרו מהרבנות לשותף שלי לחדש כשרות, ביקשנו שכשנחזור לעבוד נשלם. זו לא סיטואציה רגילה וזה לא שאני לא רוצה לשלם, אין עבודה. הנקודה היא שזה ענף שיתאושש אחרון גם אם זה יגמר מחר, אנשים יתחילו לצאת לפאבים להתאוורר אבל לא לאירועים כאלה, אנשים בטראומות. הקטע שאין מדינה שעומדת מאחוריך אתה מתמודד עם כל הסערה הזו בלבד".

"המדינה התעלמה מאתנו"

בנוסף על בעלי האולמות, עסקי האירועים מעניקים פרנסה לספקים רבים – החל מצלמים, תקליטנים, שפים וטבחים, מעצבי אירועים ומפיקים. המלחמה פגעה בכולם.

"בגדול אין עבודה מה-8.10", מסביר הצלם צחי אביטל. "היו ביטולים על הכל, אנשים דחו לקיץ, דחו בשנה. אם משהו מתקיים זה אירועים קטנים של דתיים או רק חופות. כרגע אנחנו במצוקה כי כבר אין רזרבות לחורף, והמענקים שנתנו הם פשוט בדיחה. אני לא יודע איך אנשים אמורים להתפרנס מ-4,000 שקל למשפחה שלמה, זה לא מכסה שכירות, זה לא מכסה אוכל, זה לא מכסה כלום. אין איגוד רציני של עצמאים שיידע להילחם עבורנו והמדינה פשוט התעלמה ממנו".

הצלם עידו סיטבון מחברת 'סיטבון צלמים' אמנם מתגורר בנהריה אבל מצלם אירועים ובפרט חתונות בכל אזור הצפון, וגם הוא מדבר על ירידה משמעותית בהיקף העבודה עד כדי השבתה מלאה: "כרגע אין עבודה בכלל, הענף מת לחלוטין. מדצמבר אפשר לראות אופטימיות, למרות שהיום קיבלתי טלפון מלקוחה מפונה בצפון שאמרו לה שעד אפריל היא לא חוזרת הביתה, אז גם האופטימיות זהירה".

מה אתם עושים במקום העבודה?

"מתנדבים איפה שאפשר. הלכנו לצלם חתונות בבסיסים ובחתונות ביתיות, עושים מה שאפשר".

מתי אתה צופה שיהיה שינוי?

"תלוי במצב. אני חושב שהתחום שלנו של אירועים ובידור צריך להתאחד ולהתנהל כגוף אחד, אנחנו לא דומים לעסקים אחרים. אצלנו יכולים לסגור עסקה גם לעוד שנתיים ולכן צריך להתנהל מולנו אחרת".

אז למה בעלי עסקי האירועים לא מתאגדים? סיטבון מאמין שזה קשור בעומס שיש לספקים: "אני חושב שכרגע עסוקים בלשרוד. אוקטובר היה אמור להיות חודש חזק שהיה אמור להחזיק אותנו חודשים, אנחנו עובדים עונתית וזה שונה. מעבר לזה אנחנו אנשים שיוצאים לעבוד מהבוקר עד הלילה, אין לנו זמן ומספיק כוח לצערי".

ארז שטיינר, הבעלים של חברת 'שטיינר צלמים' הוא אחד הצלמים הוותיקים והמוכרים בחיפה, וגם הוא מעיד כי היומן כמעט ריק ויש חוסר ודאות גדול. "מאז תחילת המלחמה היו רק חופות בבתי כנסת, בר מצווה בסדר גודל קטן של 50 מוזמנים, אירועים ממש קטנים". לטענתו אנשים שבחרו לקיים אירוע מצומצם כבר לא יקיימו אירוע גדול: "אף ילד לא יחגוג בר מצווה בגיל 14. באוקטובר-נובמבר היינו סוגרים כבר אירועים לחודשים מארס-מאי, היום גם קדימה היומן ריק".

מה התחושות בימים האלו?

"חוסר ודאות. לא יודעים מה יהיה – נחזור? איך נחזור? האם נכנסים שוב למתקפה? הפגיעה כלכלית קשה. אין פיצויים, לא כמו בקורונה. המתווה הוא רק להוצאות, אין לפי פגיעה בהכנסה".

"אני עדיין משלמת שכירות אבל אין אירועים"

את הנטל הכלכלי מרגישים בעלי העסקים, כשמגיע היום שבו צריך לשלם את החשבונות. "שכירות וארנונה אני עדיין משלמת אבל אין אירועים", מסבירה נטלי ניימרק-שמידט, הבעלים של סלון הכלות 'נטלי' בקריית אתא. "לפעמים אנשים דוחים פעמיים, יש לי הרבה חתנים וכלות במילואים".

ואפילו מעצבת השמלות אורית ברזילי, שמוכרת את עבודותיה גם בחו"ל, נותרה ללא עבודה לאחר ה-7.10: "הכלות בארץ ביטלו או דחו והכלות בחו"ל ביטלו. אני לא יודעת למה, אם זה בגלל שלא רוצים לעבוד איתנו כי אנחנו במלחמה ואנשים מפחדים שהשמלה לא תגיע או כי נוקטים עמדה. בפועל היו רק ביטולים ונעצרו ההזמנות. בחיים לא קרה לי שכל כך הרבה ביטלו בלי להגיד למה".

המאפרת אסתי הרשקו מספרת גם היא על ביטולים וחוסר ביקוש שמראים סימני התאוששות: "בהתחלה, אנשים ביטלו את האולמות ועשו אירועים קטנים אבל העסק שלי לא מתבסס רק על איפור אלא גם על הלחמת ריסים ואיפור קבוע, ופה מתחילים לראות התעוררות".

"המצב קשה, הגעתי למצב שאני מבקש עזרה"

די ג'יי רונן סבג מקריית מוצקין בדרך ממלא את היומן שלו בשלל אירועים בתקופה הזאת אבל מאותה שבת שחורה – אין בכלל עבודה. "אני מתנדב, משמח זוגות בבסיסים, מפונים בבתי מלון, ואיפה שאפשר אבל אני גם מפרנס משפחה עם חמישה ילדים. מהשביעי לאוקטובר אני לא מביא אגורה הביתה, את כל האירועים ביטלו או דחו".

אז איך אתה מסתדר?

"נורא קשה, הגעתי למצב שאני מבקש עזרה. לחיות עם חמישה ילדים ואישה שלא עובדת כי היא מטפלת בי, אני חי עם ריאה אחת וזה מצריך טיפולים. אני בן אדם שמאוד אוהב לעזור אבל מי יעזור לי? אין פיצויים. הגעתי למצב שהאחים שלי הביאו לי מצרכים. צריך שמישהו יתעורר כי אי אפשר למתוח אנשים כמו גומי. גם בקורונה לא הייתה עבודה אבל ידעת מה אתה מקבל, פה אנחנו לא מקבלים כלום".

"יש לחץ מהקהל שרוצה להתאוורר"

סער משיח, די ג'יי ובעלים של NS הפקות יחד עם נטלי אשתו, נהג לתקלט במועדון האולטרסאונד פעם בשבוע, ולנגן במרפסת של סמי עופר כל חמישי, אך עם פרוץ המלחמה הכל נעצר. "אין מועדונים, אין מצב רוח, גם אם אנשים פונים ורוצים אנחנו מקפיאים הכול כי אין אפשרות מבחינת אבטחה", הוא מסביר. "בקורונה היה לו"ז מסודר, היום אין את ההוראות האלה, אף אחד לא ייקח סיכון ויפתח מקומות.

"עכשיו המצב מתחיל לחזור לעצמו גם בגלל החזרה של החטופים. בהתחלה אמרו שלא מתאים והצפון היה תחת אזהרות, רק עכשיו נרגענו. יש לי גם כל הזמן תרחישים ואני חושב 'מה קורה אם בא מחבל ומתחיל לרסס?' בגלל שאני מהתחום – זה לא עוזב אותי אותי".

מה עושים כשלא עובדים?

"יאמר לזכותנו, שלי ושל נטלי, שזה היה מילואים שלנו: שימחנו מפונים ברמה של שלוש פעמים בשבוע, ארגנו להם מפעילים, כל מה שאנחנו יודעים לעשות עשינו".

ולאחר כל הקשיים והביטולים, סער מעיד כי יש תחושה שהציבור מעוניין לחזור לאירועים ולמועדונים: "יש לחץ מהקהל שרוצה להתאוורר, מועדונים מתחילים להיפתח אבל אירועים דחו לינואר-פברואר. יש פניות של אנשים שרוצים לחגוג ולשמוח ומתחילים להרגיש את האירועים שחוזרים. עד עכשיו יש פגיעה כלכלית קשה, פגיעה של מאה אחוז בעבודה. זו הייתה צריכה להיות העונה הכי יפה כי לא קיץ ולא חורף עדיין. רק עכשיו פתחו את הערוץ למס הכנסה, נגיש בקשה לפיצוי".