"כי עד המוות זה את ואני": הקשר שבין מכבי חיפה והנצחה

פינת הנצחה לזכר נרצחי השבעה באוקטובר הונחה מחוץ ליציע הצפוני באצטדיון סמי עופר, שמות חללים רוססו בגרפיטי ברחבי העיר, אוהדים שמגיעים לכל הלוויה ושבעה של חבריהם ליציע מוכיחים שהקשר בין הנצחה למועדון ספורט מעולם לא היה הדוק יותר, ומילות השירים המושרות ביציעים כמו 'כי עד המוות זה את ואני' או 'ירוק עולה, גם כשאלך מהעולם הזה' – מצמררות באמיתותן.

"אוראל נולד ירוק ומת ירוק"

בין האוהדים שנפלו או נרצחו במלחמת 'חרבות ברזל' ניתן למצוא את סמל שגב שווץ, סמל אורי לוקר, גבי אזולאי, יובל סלומון וכמובן סא"ל סלמאן חבקה, מג"ד 53 שנפל בקרב ברצועת עזה לאחר שנלחם בגבורה על מנת להציל את תושבי הקיבוצים מהמחבלים בשבת השחורה.

ויש גם את אוראל אבוחצירה ז"ל בן ה-25, אוהד שרוף של מכבי חיפה, שנרצח במסיבה ברעים בעת עבודתו כמנהל בר. "אבא של אוראל ז"ל העביר לו את האהדה למכבי חיפה בצורה קיצונית וממכרת", מספרת אימו איריס. "מגיל צעיר מאד הוא לקח אותו למשחקים בקריית אליעזר והאהבה של אוראל למכבי חיפה רק הלכה וגדלה, הוא ליווה את הקבוצה בארץ ובעולם, המצב רוח שלו היה נקבע לפי הפסדים או ניצחונות".

להלווייתו של אוראל ז"ל הגיעו עשרות אוהדי הקבוצה. "אני זכיתי ככה להכיר עוד אחים ואחיות שהיו לו", אומרת אימו בדמעות. "מכבי זה משפחה ירוקה. החדר והבית עדיין מלא בצעיפים ודגלים ובאהבה שעדיין חיה ונושמת. איבדתי את אוראל אבל זכיתי להכיר אוהדים שהפכו להיות חלק מהמשפחה שלנו. כששרים ביציע 'עד המוות זה את ואני', זה באמת".

של מי היה הרעיון לחרוט את סמל מכבי חיפה על קברו?

"שלי, כי אני יודעת שזה מה שהיה אוראל היה רוצה. הוא נולד ירוק ומת ירוק".

"כשאנחנו אומרים 'עד המוות' – אנחנו מתכוונים לזה"

אוראל ז"ל הוא אחד מתוך 65 אוהדי מכבי חיפה ומאות אוהדי ספורט שנרצחו בטבח המחריד בשביעי אוקטובר ובקרבות שאחרי. "הקהילה של אוהדי מכבי באה לידי ביטוי בשיא העוצמה עכשיו", מסביר יפתח שוע, חבר בוועד המנהל של עמותת היציע הצפוני. "זה לא רק לשים צעיף על כיסא ולשמור מקום, השלמנו חוסרי מזון לחיילים, ארגנו מבצעים של רכישת ציוד, ובעיקר אנחנו מלווים את משפחות השכולות של אוהדים, כדי להזכיר שאנחנו משפחה אחת גדולה ולתת להם תחושה שהם אף פעם לא יהיו לבד, שקהילת האוהדים לא מתחילה ונגמרת ביציע, שכשאנחנו אומרים 'עד המוות' – אנחנו מתכוונים לכך".

מי יזם את פינת ההנצחה מחוץ לאצטדיון?

"בחור מהוועד המנהל שפשוט הרגיש שהוא חייב לעשות משהו ולתת לאוהדים לבוא מקום להתייחד, להדליק נר, להתפלל ולפרוק את מה שיושב על כולנו".

יפתח, כמו רבים אחרים, מלווה את הקבוצה שנים רבות, משחקי בית וחוץ, בארץ ומחוצה לה. "מכבי חיפה זה יותר גדול מהכל", הוא אומר. "הדבר הזה הוא נצחי. לקהל של מכבי חיפה אין תאריך תפוגה, אם אחד הולך לעולמו האחר ממשיך את המורשת שלו. כשאנחנו באים להלוויה ומניחים כובע או דגל על קבר זה בשביל שיבינו שהוא אחד מאתנו, גם במוות, זה מה שעומד בבסיס הקהילה ובבסיס ההנצחה שלנו".

"תהליך אהדת הקבוצה יכול להתחיל עוד לפני שאדם נולד"

"יש סתירה מאד גדולה בין אהדה ובין הנצחה", מסבירה תמר רפופורט, פרופסור לסוציולוגיה של התרבות מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת הומבולדט בברלין אשר חוקרת את התחום. "אהדה מסמלת חיוניות, פעילות, שמחת חיים והנצחה מבוססת כולה על פאסיביות, היעלמות, חוסר קיום. אז איך קורה שאוהדים מעורבים באופן כל כך ישיר בהנצחת אוהדיה?"

התשובה לשאלה טמונה בעומק ובעוצמת הקשר בין האוהדים למועדון ובין האוהדים לעצמם. "באנגלית קוראים לזה BROTHERHOOD. הרבה אוהדים שראיינתי מספרים על תחושה שאוהדים אחרים הם אחים שלהם, שהקבוצה היא כמו משפחה שהם בחרו להיות חלק ממנה. זה צפוי שאוהדים שעוברים חוויות משותפות רבות ביחד, ילוו אחד את השני גם בדרכם האחרונה".

למה להיות אוהד משחק תפקיד כל כך גדול בזהות של אדם?

"כדי להבין את זה, צריך להבין את המושג 'התאהדות' – על איך ילד הופך להיות אוהד שנשאר לאהוד את אותה הקבוצה במשך כל חייו. עניין האהדה יכול להתחיל עוד לפני שילד נולד, כאשר ההורים מקשטים את החדר בצבעי הקבוצה, כך שנוצרת הטמעה של הצבע, אחר כך של מילות שירים שנלמדות על ידי ההורים ובהמשך כשהילד מגיע לאצטדיון ובאמצעות פרקטיקות גופניות וחיקוי הילד לומד לקפוץ, לשמוח, לנופף בדגל עד שהוא מתבגר ויכול ללכת לבד למשחקים. בדרך כלל הוא ילך לאולטראס, לגרעין הקשה של האוהדים, שם הוא לומד על ערבות הדדית וסולידריות חברתית. להתאהד זה תהליך שלא נגמר, שרוב הפעמים מתחיל בחיים ונגמר במוות".

"המשפחה שלנו חסרה 65 אוהדים"

"כבר בשביעי לאוקטובר המועדון הפך דיסקט והפך להיות ארגון אזרחי שמתפרש על כמה סקטורים", מסביר דובר מכבי חיפה, דודו בזק, את פעולות הסיוע וההנצחה שנקט המועדון. "גייסנו אוהדים והשתמשנו בעובדי המועדון כדי לגייס תרומות. לאחר מכן, שהתחלנו להבין את גודל הזוועות, גילינו שבין הנרצחים יש גם 65 אוהדי הקבוצה, פקדנו את הלוויות והשבעות שלהם והבאנו להם מגן עם תמונה של האוהד והכיתוב 'נזכור אותך תמיד'.

"כשאנחנו נכנסים אליהם הביתה ואומרים שאנחנו ממכבי חיפה, הם לא מאמינים. הם לא מבינים שהמועדון והאוהדים זה ישות אחת, משפחה אחת. כשפוגשים את המשפחות, מבינים עד כמה חשוב להם שיזכרו אותם, עד כמה חשובה ההנצחה וגם לנו חשוב שהם יבינו שאנחנו קהילה. מעבר לכל רצון לזכות באליפות, בגביע, יותר חשוב לנו שהמשפחה שלנו תישאר ביחד. בטוב וברע".

מעבר לזה, הקים המועדון אתר הנצחה שבו כתובים שמותיהם וסיפוריהם של אוהדי הקבוצה שנרצחו. "זה מעבר לכדורגל, מכבי חיפה הייתה המכנה המשותף לכולם. לא משנה מאיפה אתה מגיע, מה הדת שלך, מה המגדר שלך, לכולם יש אהבה אחת וזו מכבי חיפה".

השירים שהאוהדים שרים בכל שבוע פתאום מקבלים משמעות מוחשית.

"חד משמעית! הם שרים את זה בכל שבוע באצטדיון כמין שבועה שלהם לאהוב את מכבי עד סוף ימיהם, אז מכבי לא תזכור אותם?! גם רובם – החיים שלהם היו כל כך קצרים. מחלק מהמשפחות שמענו שילדיהם הלכו למשחקים ממש לפני הכניסה למלחמה, יכול להיות שזו הייתה החוויה האחרונה שהייתה להם בחיים".

וכמו שיפתח שוע הזכיר – כשאחד הולך – השני ממשיך את מורשתו. "חשוב שזה שמחליף בכיסא את האוהד שנרצח, שיכיר אותו, שיזכור, שידע שפה בכיסא ישב אוהד של מכבי שנתן את כולו עד היום האחרון", מסכם בזק.

לזכרם של 65 האוהדים שנפלו ונרצחו בטרם עת ב-7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל.