מאז נפילתו של סמל ירון זהר ז"ל בשבעה באוקטובר, משפחתו פועלת רבות להנצחתו באמצעות עמוד טיקטוק שפתחו, ובו הם משתפים סרטונים שלו: "זה מה שאנחנו עושים כל היום. הבנו שזו הדרך להשאיר אותו בתודעה"
סמל ירון זהר מקריית אתא, לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, נפל בקרב ב-7 באוקטובר, והוא בן 19 בלבד בנפלו. הוריו ואחיותיו החליטו להנציח אותו באמצעות ערוץ טיקטוק, בו הם מעלים סרטונים של ירון ז"ל, תמונות והתכתבויות. הערוץ צבר כבר עשרות אלפי צפיות ולייקים מאנשים שהחיוך הכובש של ירון נכנס להם ללב.
את הערוץ הקים האב, עמי זהר, שכמו אשתו ליהיא והבנות עופרי וגיא, מתקשה להסתגל לחיים בלעדיו ויצירת הסרטונים האלה ופרסומם מאפשרת לו מעט הקלה: "אני מרגיש שאני מדבר איתו, שאני פורק", הוא מספר, "אני יושב בלילות ומדבר איתו, בכל סרטון כזה אני פורק ומקווה שגם אנשים יכירו אותו. אני מקבל אלפי תגובות ואלפי צפיות". ליהיא מסכימה שהערוץ הזה נותן להם אפשרות "להחיות אותו, להשאיר אותו בתודעה".
ליהיא, ספרי לי על ירון.
"הוא היה ילד מאוד טוב, ילד עדין ושקט. באיזה שהוא שלב הוא החליט שהוא רוצה לשחק כדורגל והוא שיחק בהפועל חיפה עד גיל 17 הוא היה מגן שמאלי. ואז הוא החליט שהוא עוזב הכל, אחרי שהקריב עשר שנים בשביל הכדורגל, החליט שהוא רוצה להיות לוחם והתאמן לכל הסיירות. ראיתי שהוא רציני והחליף את האימונים של הכדורגל באימונים לקרבי. הבנתי שהוא רוצה להיות לוחם. מצד אחד פחדתי, מצד שני אנחנו בית של שירות משמעותי, גם הגדולה שלי (עופרי) הייתה לוחמת. הוא עשה גיבושים לסיירות ובסוף התגייס לגולני, כאילו מלמעלה כיוונו אותו להיכנס לגולני".
הוא התאכזב שלא נכנס לסיירות?
"בהתחלה כן אבל תוך שלושה ימים הוא הפך למורעל גולני. הוא קיבל הצטיינות כמה פעמים, רבו ארבעה מי יעניק לו כומתה, רצו שהוא ייצא לפיקוד אבל הוא אמר שהוא קודם יסגור קו ורק אחרי קורס. הוא היה אמור להתחיל בנובמבר. היה לי ברור שמשם הוא גם ימשיך לקצונה הוא מאוד אהב את המערכת.
"המפקד שלו אמר לי שהוא עזר להרבה חיילים לסיים את המסלול, הוא היה קם ומתאמן עם חייל שקשה לו לעבוד בוחן מסלול, הוא עודד ודחף והכל בשקט ובצניעות. המפקד שלו אמר שהוא חומר להיות מפקדים. מה שהיה זה שהוא המשיך בקו ואמר שמשעמם לו, הוא חיכה לאקשן, והיו להם הפרעות סדר שהם טיפלו בהם. ואז הגיעה אותה שבת".
מתי דיברתם איתו בפעם האחרונה?
"העירו אותנו בשבע וחצי בבוקר כדי שנפתח חדשות ונבדוק מה קורה עם ירון, ואז התקשרנו אליו והוא לא ענה, בשמונה וחצי בבוקר הוא כתב לנו שהכל בסדר ושהוא לא כל כך יכול לדבר. כתבנו לו 'שמור על עצמך ותהיה עירני'. היום אני יודעת מה קרה – מחבלים לא הצליחו להיכנס למוצב הזה, החיילים מנעו את החדירה למוצב הזה שסמוך לקיבוץ ארז, זה שלוש שעות שהם נלחמו מאוד אינטנסיבי, כשכל הזמן הזה לנו הוא כתב שהכל בסדר".
הוא לא רצה להדאיג אתכם.
"כן. אחר כך ראיתי שהוא כתב לחבר שהם באירוע רציני מאוד ושהוא יעדכן אותו כשזה יסתיים, לנו הוא לא אמר את זה. הוא נפצע בראש מרסיס פצמ"ר, ואנחנו לא יודעים מה היה קורה אילו היו מפנים אותו בזמן, היה שם מאוד קשה לצאת, וניסו להגיע לנקודת מד"א. הוא פונה לאחר שעתיים.
"יש דברים שעמי החליט שהוא חוקר לבד, יצר קשרים, עבר את המסלול שהוא עבר. לא רצינו לחכות, כי כולם עכשיו עסוקים במלחמה. המג"ד רצה לדבר איתנו ואמרנו לו שקודם יחזור בשלום. שמענו עליו דברים שזו לא קלישאה, הוא היה ילד טוב. אני ידעתי את זה אבל אני שמחה שראו אותו, הוא פרח שם וקיבל המון ביטחון".
גם האחיות לוקחות חלק בהנצחתו.
"גיא היא האחות הקטנה, בת 13, והיא מתעסקת רק בו – הולכת לבית ספר וחוזרת ורק בו. גם עופרי בת ה-23. היה ביניהם קשר מדהים והכל זה הוא, הוא היה המרכז. הם היו בקשר הדוק. תראי, לא לי ולא לעמי היו רשתות חברתיות לפני זה. מהרגע שזה קרה הבנו שזאת הדרך להחיות אותו, להשאיר אותו בתודעה – אז מה שאנחנו עושים כל היום. הוא גם לא היה ילד של רשתות חברתיות".
"רוצים שידעו שהוא היה גיבור ואמיץ"
אביו של זהר ז"ל לא רצה לחכות עד שיקבל תשובות וחיפש לדעת מה קרה לו. הוא המתין עד לסיום השלושים והחל בבדיקה עצמאית. "גם אם זה דברים לא נעימים", הוא מסביר, "הייתי חייב לדעת. אז עשיתי את כל המסלול שהוא עשה, נכנסתי למוצב שלו, פגשתי אנשים, פגשתי חיילים שהיו איתו, נסעתי לקיבוץ, תחקרתי מי פינה אותו, כי אזרח פינה אותו בסוף. אני עשיתי את הדרך מהמוצב לבית חולים ב-27 דקות. הוא הגיע אחרי שעתיים כשהוא מורדם ומונשם ושם זה נגמר".
איך הייתם רוצים שיזכרו אותו?
ליהיא: "אני הייתי רוצה שיידעו שהוא היה גיבור ואמיץ וילד טוב, מצחיק, איש שיחה מדהים. הוא היה מאוד דומיננטי בבית, ברוגע והוא מאוד חסר לנו".
עמי: "כמה שיותר לדבר עליו, זה ילד שהיה מקבל מאה במתמטיקה ואנגלית ומשאיר את זה בתיק. אני יודע שהוא מסתכל עליי מלמעלה ולא הכי אוהב את זה כי הוא היה צנוע אבל אני רוצה שכולם יידעו מי זה ירון זוהר. ירון זוהר הוא ילד טהור, ילד שאני כאבא ליוויתי אותו בכדורגל מגיל חמש ומעולם לא הפסדתי אימון, בחורף בגשם בשמש".
"היה לנו קשר מאוד מיוחד וקרוב", מסכם עמי. "ראינו משחקים יחד, היה לנו מנוי למכבי חיפה, נסענו לראות משחקים בעולם, ובכלל הייתה לנו מערכת יחסים מטורפת, אף פעם לא רבתי איתו. הוא חסר לנו. איך אמרתי לו בסרטון האחרון? זה גדול עלינו. חשבתי שאני יכול אבל זה גדול עלינו".
לערוץ הטיקטוק לזכר סמל ירון זהר ז"ל >>> לחצו כאן
