קובי שגב, שנעצר אמש בהפגנה במת״מ, בראיון ב״אמא עצבנית״ עם ענבר דותן, כואב את כאבתן של משפחות החטופים: ״כל יום שעובר עוד חיילת נאנסת ועוד חייל נרצח, מה מצפים שהם ישבו בשקט?!״, מבקר את התנהלות חברי הממשלה: ״הם עסוקים, יש להם פגרה על הראש״ וקורא לציבור: ״כולם צריכים לצאת ולבקש, תחזירו לנו את הילדים!״
עצרת למען החטופים במת"מ | צילום: מחאת העם חיפה
קובי שגב, ממחאת ההייטק, נעצר אמש בהפגנה במת"מ ע"י שוטרי טירת כרמל. בראיון לענבר דותן ב'אמא עצבנית' סיפר על מה שעובר עליו ועל צער משפחות החטופים שלא מניח לו. "אני אתמול יצאתי לצומת מת"מ לזעוק את זעקת משפחות החטופים". סיפר שגב. "שלחנו את הילדים שלנו להגן על המדינה, בזמן שאנחנו חגגנו את החג. הילדים שלנו נרצחו בבסיסים שלהם, זעקו לעזרה ואף אחד לא בא. הילדים, ההורים, הסבים והסבתות של כולנו נחטפו לעזה, וכולנו מתעלמים מהם. כל יום שעובר, עוד חיילת נאנסת בשבי, עוד חייל נרצח בשבי. כל יום עוד חטוף וחטופה נרצחים ואנחנו כולנו ממשיכים בשגרת יומינו. כל יום שהם שם, זה עוד יום שאנחנו מפקירים אותם".
"179 ימים שהממשלה והעם ממשיכים להפקיר אותם. לראש הממשלה לקח 176 ימים להיפגש עם הורי החיילים החטופים. שרים לא מגיעים לוועדות בהשתתפות המשפחות של החטופים. הם לא הקשיבו לשירה אלבג זועקת שהבת שלה קוראת לה להציל אותה, שהיא לא יכולה להמשיך להיות בשבי, שהיא רוצה כבר למות. השרים וראש הממשלה שלנו לא הקשיבו לעמית סוסנה ולמורן סטלה ינאי, איך שאנסו אותן בשבי".
על הראיון שמצמרר של עמית סוסנה אמר: "קוראים לזה בצורה עדינה – הטרדה מינית. עמית הלכה להתראיין בניו יורק טיימס כדי שיקשיבו לסיפור שלה. שום גורם ממשלתי ורישמי לא ביקר את החטופים והחטופות שחזרו מהשבי. הם עסוקים, יש פגרה על הראש. ומה אנחנו רוצים ממשפחות החטופים שחצי שנה חיכו בשקט, ממש התנפלו עליהם כשהם ביקשו שיחזירו להם את הילדים. הפכו אותם לכלי פוליטי. מי שייצא לרחוב וידרוש את החזרת החטופים, מתייגים אותו כאויב העם והממשל. האם הם עושים הכל להחזיר את החטופים? לא בטוח. אפילו חלק ממשפחות החטופים אומרים את זה. ואם מסתכלים קצת על המלחמה בעזה, רואים שכבר חודשיים היא בעצימות נמוכה, חודשיים שלא מגיעים לעסקה, לא לוחצים צבאית. אז מה אנחנו מבקשים ממשפחות החטופים? שישבו בשקט? כמו המשפחות של רון ארד, הדר גולדין, אורון שאול, שעדיין מחכים שיחזירו להם את הילדים?".
"להורים שהבן או שהבת שלהם נרצחו לא מגיע שיחזירו להם אפילו חלק מהבן או הבת שלהם, לא מגיע להם קבר ללכת אליו? כשכולם יעצרו לרגע וישימו את עצמם רק לרגע במקום המשפחות של החטופים. שכל אמא שמקשיבה שתשים את עצמה לרגע במקום האמא של לירי אלבג, או של מתן צנגאוקר. מה היית עושה? איך היית ישנה בלילה, איך היית קמה בבוקר? שכחנו כבר את הערבות ההדדית שלנו בעם שלנו. חינכו אותנו בצבא שלא משאירים אף אחד מאחור, גם את המתים. "ואהבת לרעך כמוך", לאן זה הלך?".
"אנשים עברו וקיללו אותי, תייגו את דעתי הפוליטית, שייכו אותי לעדה וכל זה בגלל שניסיתי להזכיר להם את מה שהם רוצים לשכוח – את החטופים. איך ממשיכים מפה?. אני קיבלתי תגובות מאנשים שעברו בצומת וקיללו וגידפו אותי. אנשים שהלכו וחזרו וקיללו ואני לא רוצה להגיד בכלל מה אמרו. הטוויטר מלא באלפי תגובות. מלא. כולם יודעים מי אני, כולם יודעים איפה גדלתי, מאיזו עדה אני, הכל הם יודעים עלי, הכל. עשו אותי אויב העם. ועל מה עצרו אותי? רק בגלל שאני בפנים מזכיר להם את מה שכולם מנסים לשכוח. הרי נוח שכל נושא החטופים יעלם. אז מה נעשה, נשב בשקט? אני אישית כבר לא מסוגל לשבת בשקט, כל יום שעובר, כל סיפור שאני שומע, כל אמא שאני מקשיב לה – עוד חתיכה מהלב שלי נקרעת".
"אני חינכתי את הילדים שלי לציונות. יש לי בת ששירתה בעזה בתחילת המלחמה ועכשיו משרתת ביהודה ושומרון. עשתה שנת שירות, משרתת שירות בנים. יש לי בן חולה שלא מגייסים אותו לצבא, אבל עכשיו הוא עושה שנת שירות ואנחנו עובדים על ההתנדבות שלו. וכל זה למה אתה שואל את עצמך. אם יחטפו לך את הילד, מי יבוא לעזור לך?, למה אנחנו עושים את זה והתשובה: כי ככה גדלנו ואנחנו אוהבים את המדינה שלנו, רוצים לתת הכל למדינה, אבל אנחנו חייבים גם לסמוך על הממשלה שלנו, אי אפשר להמשיך בצורה הזו. כל האנשים שמקללים ברחובות זה לא פוליטי, אין פה שום דבר פוליטי וכל מי שלוקח את זה לכיוון פוליטי, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, הוא טועה. החטופים זה של כולנו – זה האחים והאחיות שלנו, זה הילדים והילדות שלנו, מחר זה יכול להיות אנחנו. אני לא יודע איך להמשיך מפה, באמת שאני לא יודע".
