חודש לאחר השבת השחורה החל אלון פנצל לאסוף עדויות ממקור ראשון של מתנדבי זק"א, שורדי מסיבת הנובה וראש המכון לרפואה משפטית, למען הדורות הבאים. למרות התיאורים הקשים והמפורטים הוא לא חשב לעדן אותם: ״חשוב היה לי לא לטשטש, אלא לתאר את הדברים כפי שהתרחשו במציאות"
אלון פנצל (23) הוא פעיל חברתי מקריית ביאליק שבזמן שירותו הצבאי היה דובר מתאם הפעולות בשטחים לתקשורת הזרה. כשקרה טבח ה-7 באוקטובר הוא הבין שאינו יכול לשבת בשקט והחליט שהוא חייב לתעד ולהעלות את העדויות על הכתב. הוא אסף עשרות עדויות מאתו יום נוראי וקיבץ אותן לספר אחד בשם ״עדויות ללא גבולות – 07/10/23״.
שלושה פרקי עדויות יש בספר: הראשון – עדויות של מתנדבי זק״א המתארים בשמם את הזוועות, בתיאורים גרפיים קשים, בדיוק כפי שהתרחש במציאות. התיאורים מאוד מפורטים, אם זה ציון איברים שנפגעו, גופות שהתפוצצו, עבירות מין ועוד.
"אני שוכב בבור ונופלות עליי גופות מלמעלה – זה היה מטווח ואנשים נפלו כמו ברווזים. יצאנו מהבורות והתחלנו לרוץ… לאחר בערך 500 מטרים שמענו שקט שאותו פירשנו כהפוגה, או כמוות של המחבלים" | יונתן
״העדויות קשות אבל הספר בנוי כך שאם קשה לכם נושא מסוים אפשר לעבור לכותרת הבאה״, מסביר פנצל.
איך הגעת לאיסוף העדויות?
״חודש אחרי ה-7 באוקטובר עלה לי הרעיון לעשות ספר ולהנציח את האירועים ממקום לאומי בעיקר, וגם ממקום פרטי. רציתי לתעל את האבל למקום חיובי של הנצחת האירועים כדי שישארו איתנו גם ל-50 השנים הבאות. בהתחלה פניתי לדוברים של משרד הבריאות, דוברות זק״א והתחלתי לראיין אנשים פיזית או בזום״.
איזה אנשים ראיינת?
״מתנדבי זק״א, ד״ר חן קוגל ראש המכון לרפואה משפטית, שורדי הנובה. בין 70-60 אנשים נתנו עדויות בספר שעובר על כל זירה וסצינה אפשרית מאותו יום ארור – בין אם מדובר בכבישים, בקיבוצים, במסיבה. ראיינתי קשישים וילדים ובחלק של שורדי הנובה הסיפורים מקבלים פן אישי, של אנשים שאיבדו את הקרובים להם״.
אנשים מדברים בשמם?
״כל העדויות בשמם המלא, התעקשתי על זה. כל העדויות מצולמות ומתועדות, יש עדויות שלא נחשפו לציבור כמו פגיעה מינית קשה בגברים ועוד דברים שלא שמענו עליהם. זה ספר ייחודי ויוצא דופן, אני רואה בו נכס הסברתי. נשיא המדינה יצחק הרצוג קרא ונתן את דבר הנשיא עבור הספר, נפגשתי עם יואב גלנט ועם עמיחי שקלי. זה הספר הראשון שיצא בעולם עם עדויות מה-07 באוקטובר, הוא יצא בחודש מרץ ואחריו יצאו נוספים״.
אנשים לא היו חשדניים, למה הם הסכימו להתראיין לבחור צעיר בלי ניסיון?
״לא כולם הסכימו, מי שהסכים עדותו נמצאת בספר. הרוב היו חיוביים לעניין והבינו את חשיבות נושא ההנצחה, כולל הסובלים מפוסט טראומה ומתנדבי זק״א שהיה להם קשה, אבל כולם הבינו את החשיבות וחשפו בפניי דברים מאוד מאוד קשים. את העדויות התחלתי לאסוף חודש אחרי השבת השחורה, הכל היה עדיין טרי״.
מה זה עושה לנפש להיחשף לכאלו עדויות קשות?
״לנפש שלי? זה תהליך מאוד מורכב. עבדתי על זה בצורה בלעדית, אז גם ראיתי וגם שמעתי וזה לא פשוט בכלל. ראיתי דברים שלא ראיתי בחיים. ראיתי גופה של ילדה שראשה כרות ועוד הרבה דברים קשים מאוד. עברתי תהליך נפשי מאוד מורכב אבל הייתי ואני עדיין מאוד נחוש שזה יהיה נכס הסברתי למדינת ישראל. הסיפור הוא מדינת ישראל, כמו הקורבנות והחטופים״.
"בדיעבד, המחבלים רצחו את כולם ולכן לא נשמעו יריות לכמה דקות. השארנו את הבנות להתחבא והלכתי עם יניב לכיוון הכביש על מנת להביא את הרכב… היינו היחידים שם, ירו עלינו כמו ברווזים" | יונתן
הפרק השני הוא המפגש עם ד״ר חן קוגל מהמכון לרפואה משפטית וחשיפת מצב הגופות. גם כאן התיאורים גרפיים. ״הוא עוסק בגופות שמצבם לא נחשף לציבור, אם זה גופת אדם שרופה שמתברר שבסוף זה שלושה אנשים שונים ועוד דברים קשים״, הוא אומר ומדגיש כי אם אינך יכול לקרוא על ילדים או על אונס, כדאי שתעבור לנושא הבא.
״הפרק השלישי בספר עוסק בשורדי הנובה", מספר פנצל, "גם הוא כולל זוועות כי מה לעשות היו זוועות, אבל הוא גם מאוד אישי ומאוד מרגש. הוא מדבר על דברים שקרו במסיבה מכל מיני זוויות. קיבלתי פניות ממשפחות של אנשים שנרצחו בנובה שהן לא יודעות מה קרה להן, הן רוצות לדעת יותר״.
התלבטת איך לנסח את הדברים?
״חשוב לי לא לנסות לטשטש או לכתוב בצורה ספרותית, אלא לתאר את הדברים כפי שהיו. אם שורד נובה אומר לי 'ירו לה בראש מטווח אפס וראיתי את הראש שלה מתפוצץ', אז בחרתי לכתוב את זה ככה, בדיוק כפי שהעדות נאמרה. וכששורד נובה אחר אומר לי שהוא ראה גברים שחתכו להם את איבר המין זה לא תיאור שאנסה לטשטש״.
אולי עדיף היה לרכך קצת את התיאורים?
״חשבתי על השאלה הזאת עם עצמי הרבה פעמים במהלך הכתיבה והגעתי למסקנה שאין לי את הזכות לרכך את מה שהאנשים האלה עברו, את הזוועות הנוראיות האלו. זאת המציאות שלנו ונכון, יהיה קצת יותר קשה להחדיר את זה, אבל אני לא יכול לעוות ולעדן דברים שאנשים ראו ועברו. זה צריך להיות אותנטי. אני מתאר בספר את האינטראקציה שלי עם המרואיינים, ואת הקשיים במהלך השיחות, וככה אתה מקבל פנים ושמות לכל סיפור״.
"אנחנו רצים, שוכבים, קמים, נופלים, מתחבאים עד שהגענו למכוניות. המראות היו מחרידים, כולם היו מתים. השוטרים היו מתים, כך גם חיילי צה"ל וכוחות הביטחון המעטים. גם החוגגים במסיבה היו מתים, בתוך ומחוץ לרכבים. זה היה כאוס מוחלט" | יונתן
איך אתה מפיץ את הספר?
״בכל דרך אפשרית. מתראיין בתקשורת, נפגש עם פוליטיקאים ואנשי מפתח שיעזרו לי להפיץ אותו. עובד עם ארגון ישראליז שזו עמותת הסברה ישראלית שמאוד התלהבה מהספר וביקשה לעשות איתי שיתוף פעולה. אנחנו מתכוונים לצאת במשלחות לחו״ל – אוסטרליה, ארה״ב ומדינות נוספות, נתרגם את הספר לאנגלית וכמובן לשפות נוספות. אני נמצא בתהליך של שיתוף פעולה עם משרד החוץ על מנת לקדם את הספר בעולם״.
מאיפה המימון לספר?
״אני מימנתי אותו וההכנסות הולכות לתרגום ולהפצת הספר בשפות שונות. קיבלתי כמה תרומות מיזמים, אבל את הרוב אני מימנתי״.
מה אומרים ההורים?
״רואים בזה שליחות, אני חושב שבדיוק כמו כל בנאדם אחר. אני מקבל הרבה תגובות מאנשים שכותבים לי שאני עושה שליחות עבור מדינת ישראל. אני מאושר שאנשים תופסים את זה ככה ומבינים את חשיבות ההנצחה. חשוב מאוד שאנשים ירכשו את הספר. אפשר לקנות גם עותק דיגיטלי".
מה אתה אומר על ההסברה שלנו?
״הוצאתי את הספר כדי שלא ישכחו את הדברים בעוד 50 שנה. אני רואה שכבר עכשיו שוכחים וזה לא ייאמן. אני מצפה מהמדינה וממוסדותיה להפיץ אותו ולממן את הפצתו. אני מצפה ממשרדים ממשלתיים – חינוך, חוץ - כולם צריכים להפיץ אותו. אני חושב שבתיכון, בכיתה י״ב כבר יכולים להתמודד עם זה וכבר קיבלתי פניות ממורים בתיכון״.
