ברחוב בר גיורא 21 בשכונת הדר ניצבת יצירת מופת אדריכלית שתוכננה בשנת 1939 על ידי האדריכל תיאודור מנקס כבית דירות לפקידים רווקים בצבא הבריטי. לבני זכוכית הרכיבו את הקירות החיצוניים של 14 הדירות בבניין והשטחים הציבוריים כללו בריכת שחייה בחצר ומגרש בדמינגטון על הגג. עשרה מיליון שקל והוא שלכם
"הבניין, שנבנה בסגנון הבאוהאוס נחשב ליצירה אדריכלית ייחודית ומקורית בארץ. תכנונו החדשני כלל שימוש בלבני זכוכית להחדרת אור בהיר וטבעי וכן שטחים לשימוש משותף: בריכת שחייה בחצר ומגרש טניס על הגג", מסביר באופן לקוני השלט הכחול שניצב בקדמת המבנה ברחוב בר גיורא 21 בהדר על יצירת המופת האדריכלית שתוכננה בשנת 1939 על ידי האדריכל תיאודור מנקס.
ליד השלט הכחול נוסף לאחרונה שלט חדש – למכירה. "ברגע שראיתי שהבעלים של בית הזכוכית מעוניין למכור קפצתי על ההזדמנות, כי אני יודע שזאת אחת מהפנינות היפות בשכונה", אומר שחר קורן, שותף בסוכנות הנדל"ן אנריק גרופ, "אין אחד שנכנס לבניין הזה ולא אומר 'וואו', למרות שכרגע המצב שלו די מוזנח – בריכת השחייה מולאה באדמה והפכה לערוגה, לבני הזכוכית בחזית הדירות הוחלפו, הזכוכיות שעטפו את חדר המדרגות הוסרו, מרפסת השמש הגדולה כבר לא בשימוש ומגרש הבדמינגטון שהיה על הגג נמחק לחלוטין".
אז למה בכל זאת בחרת לשווק את הבניין?
"כי אני מבין את הפוטנציאל שלו ואדע להעביר אותו הלאה למשקיעים", הוא משיב, "חוץ מזה יש שם דברים שלא ראיתי בחיים בבניינים אחרים: אדניות מובנות לאורך כל המרפסות, תשתיות אוויר וחימום מים משותפות וצורת בנייה ייחודית שכנראה בזמנו הייתה מאוד יוקרתית".
"האדריכל חשב לתומו שאין לאיש כאן במה להתבייש, גם לא לצללית ערומה"
שטח המגרש הוא 636 מ"ר עליו נבנה הבניין בו 14 דירות בשטח של 53 מ"ר בממוצע כל אחת שיועד עבור בעלי תפקידים בריטים. אדר' מיכאל יעקובסון, בעל הבלוג "חלון אחורי" כתב ברשימתו על ייחודיות דירותיו של בית הזכוכית: "השימוש בלבני זכוכית הוסיף והעניק לבניין את המראה הייחודי. בלילה, כשהחשיכה ירדה על העיר ובלילות דלקה התאורה, הפך קיר הזכוכית לגוף תאורה המאיר את המסדרון והחצר. הדירות הורכבו מחדר רחצה, מטבח וחדר אחד מרווח שנועד לכל הצרכים של הדייר. המטבח וחדר הרחצה פנו אל המסדרון, כשבעת השימוש בהם ניתן היה לראות במעומם מבעד ללבני הזכוכית את הפעולות השונות המתבצעות מאחוריהן. היות ומדובר היה בבית דירות שכל דייריו היו גברים רווקים אז האדריכל חשב לתומו שאין לאיש כאן במה להתבייש, גם לא לצללית ערומה. אולי בגלל רווקותם היתה מבשלת קבועה שבישלה לכל הדיירים בבניין".
הבניין תוכנן כך שהוא ניצב במאונך לרחוב והכניסה אליו היא דרך גרם מדרגות, משם יכלו הדיירים להמשיך פנימה אל עומק המגרש לעבר בריכת השחייה או לעלות במדרגות בדרכם אל הדירות, או אל המרפסת המשותפת בגחח הבניין. האדריכל מנקס עיצב את גרם המדרגות כמגדל עצמאי ובכך הפך אלמנט בנייני שנחשב בדרך כלל לבנאלי וכבד למעין מונומנט הממסגר את הנוף, מתוכו יצא תורן ארוך שמתנשא למעלה ונמצא שם עד היום.
מנקס עבד בשיתוף פעולה עם היזם החיפאי ממוצא דרום אפריקאי, מקס לוין, שזיהה את הצורך בדירות איכותיות להשכרה והאמין כי יצליח לקבל תשואה גדולה יותר על השקעתו בבניין אם יתקין בו תשתיות מודרניות ומשום כך הונחה מערכת הסקה מרכזית, פיר אשפה, בריכה שחייה, ומגרש בדמינגטון על הגג שהוקף על ידי רשת למניעת זליגת כדורי הנוצה לרחוב. בעיתון "פלסטיין פוסט" משנת 1938 פרסם לוין מודעה שבה נכתב: "להשכרה, דירות עם מים חמים, הסקה מרכזית בבית מקס לוין בהר הכרמל. קרוב לסניף הדואר ודקה הליכה מתחנת אוטובוס".
שחר, מה המחיר המבוקש עבור המבנה?
"מחיר השיווק הוא 10 מיליון שקל", הוא אומר ומונה את יתרונות הרכישה, "לכל הדירות יש מרפסות, בכולן יש מטבח עם חיפוי זכוכית והחלוקה ליחידות דיור נוחה מאד למשקיעים. מי שיקנה את בית הזכוכית זה משקיע שמבין את הערך ההיסטורי של המבנה ומבין את הפוטנציאל הכלכלי של שימור והשבחתו. זה אשכרה כמו לרכוש מוזיאון או להחזיק בידיים בחלק מההיסטוריה האדריכלית של חיפה. יש בשכונה הזו מבנים שלמים מדהימים מבחינת הפוטנציאל שלהם שבעלי הדירות שלהם בכלל לא מודעים לערכם ומתייחסים אליהם בצורת שלא מכבדת את הייחודיות האדריכלית, כמו סגירת מרפסות במבני באוהאוס או פשוט לא לבצע עבודת שימור כמו שצריך. אני מקווה שבמקרה הזה יגיע משקיע שיוציא מבית הזכוכית את הטוב ביותר שלו".
מי שהבינו את הטוב ביותר שידע בית הזכוכית להציע הם האדריכלים עדה כרמי-מלמד ודן פרייס שבספרם "אדריכלות בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי" התייחסו למבנה וכתבו: "גלריות הגישה, יחידות המגורים, האבטיפוסיות והמתקנים המשותפים מציעים חזון מודרניסטי של חיי שיתוף המוכר לנו מטיפוס הבניין של מעונות העובדים אך שונה במהותו בכך שהוא מציע פתרון אדריכלי בממד באנכי של מגרש עירוני טיפוסי. מעטים הבניינים באדריכלות המודרנית שתוחמים מקום בקנה מידה הציבורי, כזה ששייך לבניין אך נפתח אל העיר".
