"אני ממשיכה עד שאחרון החיילים בבית ובסוף ארקוד ריקודי בטן": החמ"לים האזרחיים לא עוצרים

דינה ביטון מלול, פנסיונרית מנהריה, מפעילה יחד עם אחותה ליליאן ביטון אזולאי וכל המשפחה חמ”ל התנדבותי מהגינה הפרטית שלה בעיר, שמטרתו להשביע ולסייע לחיילים שנמצאים בשטחי הלחימה ובאזור. “פתחתי את החמ”ל ב-8 באוקטובר", מספרת ביטון מלול. "אני ואחותי הקמנו אותו יחד עם בעלה, שהוא שף. יאמר לזכות עם ישראל שהצטרפו המון מתנדבים. יש לנו גם תורם שעוזר בכל מה שאנחנו צריכים, חוץ מחשבונות המים והחשמל הוא נותן הכל ביד רחבה". 

ההחלטה לפתוח את החמ"ל נולדה בעקבות החרדות שתקפו אותה במהלך אירועי השבת השחורה. "הבת שלי בת 24 גרה בעוטף עזה, והייתי בהיסטריה נוראית. אמרתי לקדוש ברוך הוא שאם הוא יעזור לי, אני אפתח את החמ"ל הזה לחיילים עד סוף המלחמה".

"עשיתי הסכם עם בורא עולם. 'אתה תציל את הבת שלי ואני אבשל לחיילים'"

לאחרונה חוותה ביטון מלול טרגדיה אישית, כאשר הנכד של אחיה נהרג במהלך הקרבות. "הנכד של אחי, יואב דניאל מנהריה, נהרג לפני שבוע וחצי בקרב בדרום לבנון, קרב בו נפלו שישה חיילים מגדוד 51. השבוע נסענו לגדוד שלו כדי לעודד אותם. הבאנו להם כובעים, חם צוואר ותנורי חימום ועשינו על האש. חייבים לשמור על המורל", היא אומרת ומציינת שהחמ״ל עבד ללא הפסקה. כל עוד צריכים אותה, היא תמשיך לבשל ולפנק את החיילים.  

החמ"ל מתנהל על פי לוח צרכים שמנוהל בקשר עם הרס"פים (רב סמל פלוגתי; ב"ג) של הגדודים. "כולם יודעים שהחמ"ל של ביטון יהיה שם עבורם", היא אומרת. החמ”ל פועל גם במהלך השבוע, ובמיוחד בסופי שבוע, כאשר הוא מספק ארוחות חמות לחיילים שיוצאים מלבנון. "השבוע נסענו לרמת הגולן ועשינו להם על האש", היא מספרת.  

לצד המנות המגוונות הכוללות דגים, עוף, שניצלים, מוקפץ, ממולאים ושלל מעדנים, החמ"ל מספק גם מנות כשרות למהדרין עבור חיילים עם דרישות מיוחדות. את פעילות החמ”ל מאפשרים מתנדבים רבים שמגיעים מדי יום לעזור בבישול, בסידור ובחלוקת המנות. כל הפעילות ממומנת מתרומות, עם זאת, ביטון מלול מתמודדת עם קשיים טכניים, כמו תנורים תעשייתיים שהפסיקו לפעול, והיא מקווה למצוא תורם שיסייע לה בהחלפתם. 

לדבריה, כל הפעילות נובעת מהבטחה אישית שלה. "עשיתי הסכם עם בורא עולם. 'אתה תציל את הבת שלי ואני אבשל לחיילים' – התחלתי עם 100 מנות, וזה צמח ל-400 ומהר מאוד זה גדל והתרחב". היא מתארת איך זה עובד: "את המנות אנחנו מוציאים קבוע לשבת ובאמצע שבוע אנחנו כאן עבור חיילים שיורדים מלבנון. כשהחיילים יוצאים הם צריכים ארוחות חמות אז הם יודעים למי לפנות. החמ״ל שלנו עובד מאוד קשה באהבה ובשמחה. לפני שלושה שבועות נפצעו קבוצה של חיילים והם אוכלים אוכל בהכשר מיוחד שיש לי, כל הבית שלי כשר מהדרין ברמה הכי גבוהה. אז מיד הכנו להם אוכל".

ביטון מלול מסורה למשימה וכל הזמן חושבת איך ניתן לשפר עבור החיילים, "הייתי רוצה לעשות הפנינג בתוך החמ"ל אבל אני באבל, אז אני לא יכולה עם מוזיקה", היא אומרת. במהלך השנה האחרונה היא איבדה את בעלה שנפטר, אבל לא הפסיקה בפעילות למעט בשבוע של השבעה והיא נחושה להמשיך עד הניצחון.  

"היינו עכשיו בצפון וכל כך קר שם, התחננתי לבורא עולם, תן לי לעזור לחיילים האלה ובאמת הצלחתי להשיג תרומות לקנות להם צעיפים וכובעים, תנורים, חם צוואר וכפפות. כשאת עושה משהו מהלב שלך זה עובד". 

ומה עכשיו כשיש הפסקת אש?  

"אני ממשיכה עד שאחרון החיילים בבית ובסוף ארקוד ריקודי בטן".  

בימים אלה עומלים על מבצע עוטף חורף בו עוטפים את החיילים באהבה

מאז ה-8 באוקטובר פועל חמ"ל ייחודי בקרית טבעון, שמנהלת רותי לוי, והוא מספק מענה לחיילים בצרכים מגוונים.  בתחילת פעילותו נוהל החמ״ל על ידי צוות אחר שהתמקד בעיקר באספקת מזון וטואלטיקה, תוך שיתוף פעולה עם קבוצת מבשלות מהאזור. בהמשך הוקם צוות חדש בראשות לוי ובשיתוף אסתי ימיני, גלי ספיר, גלי טלר אזולאי ומתנדבות נוספות. החמ"ל ממוקם במועדון הנוער בקרית טבעון, שהועמד לרשותן על ידי המועצה המקומית. 

לדברי לוי, בגרעין הן שלוש נשים, לעיתים מצטרפות עוד שתיים, וכולן נעזרות במתנדבות רבות. החמ"ל מחובר לרשת קבוצות ווטסאפ של פעילים, חמ״לים ורס"פים בכל רחבי הארץ. “כשאני שמה מודעה שאנחנו אוספות משהו, תוך זמן קצר אני מוצפת בפניות. רס"פים מגיעים אלינו לחמ״ל, ואסתי, שותפתי לפרויקט, פוגשת חלק מהם במרכז הארץ", מספרת לוי שחוץ מלנהל חמ״ל  היא מרצה לסטטיסטיקה, שמאמינה שהרצון הוא המשאב העיקרי לשנות דברים.  

בימים אלה הן עומלות על מבצע עוטף חורף בו עוטפים את החיילים באהבה, ״אנחנו שולחות שמיכות ומצעים, כפפות וכובעי צמר, חם צוואר, גופיות וגרביים. את השמיכות והמצעים אספנו מאנשים מטבעון והסביבה, אנחנו מבקשות שזה יגיע מכובס. אם לא, אנחנו מכבסות״, היא מסבירה את המנגנון, ״את הכובעים השגנו מחיבור עם סורגות בטורנטו שבקנדה, הן סורגות ובכל כובע הן שמות מכתב אישי. הן שלחו בין כבר כ-1,500 כובעים. בנוסף יש לנו סורגות מהארץ. חם צוואר וגרביים אנחנו משיגות מכלבו בטבעון שנותן לנו פחות ממחיר עלות. גם גופיות ותחתונים אנחנו משיגים מתורמים אחרים". 

איך אנשים יודעים למי ומה לתרום? 

"בכל שבוע אני מוציאה הודעה בקבוצות באזור שמי שרוצה יכול לתרום לנו או לעמותת מעומק הלב, עמותה שמסייעת  לאוכלוסיה במצוקה ועוזרת לנו באיסוף התרומות. מודעה כזאת יכולה להביא בערך 5,000 שקל. אנחנו מרגישים שאפשר לסמוך על האוכלוסייה בטבעון". 

"אני תמיד אומרת שאני בת 68 וכל היום יש מסביבי בחורים צעירים"

החמ״ל מתנהל בכל יום בשבוע בדיוק כפי שהחיילים הם פעילים בכל יום בשבוע, לא רק בסופי שבוע, "חיילים יכולים לבוא לתיאום גם ב-19:00 בערב, אז הם באים אליי הביתה ואוספים אותי. אני תמיד אומרת שאני בת 68 וכל היום יש מסביבי בחורים צעירים. הם לוקחים את מה שמחכה להם ומחזירים אותי הביתה".

החמ"ל נגיש לחיילים 24/7? 

"כן, עבור החיילים הוא נגיש 24/7. בכל שעה שהם צריכים. היה לנו מקרה של חייל שרצה לקבל כיפות אבל הוא יכול לעבור בטבעון רק ב-3:00 לפנות בוקר, אז השארנו לו את זה מחוץ לדלת בשקית. אחרי כמה זמן קיבלנו תמונות של חיילים עם כיפות על הראש". 

איך התארגנתם עם אוכל כשר? 

״היו קבוצת מבשלות שגם בישלו כשר למהדרין. הייתי צריכה להרכיב את המשלוח והיה בזה המון רעש והמון בזבוז אנרגיה, אז אמרתי לחברות שבשבילי לבשל קילו אורז או כוס אורז זה בדיוק אותו זמן, רק שלבשל אורז לוקח לי הרבה פחות תיאומים עם נשים שונות. עם הזמן עברנו לשיטה אחרת, אנחנו מבקשות רק עוגות". עוגות, אגב, הם מקבלים גם כתרומות מכפר הנוער בכפר חסידים ומתושבי כפר תקווה שאופים עבורם עוגיות שהחיילים זוללים.  

עד מתי? 

"עד הניצחון. אני עושה עם החיילים הסכם מאוד פשוט, אני נותנת לכם שוקולד אתם נותנים לי מדינה. אני באמת חושבת שהם נותנים לנו מדינה, שבזכותם אנחנו כאן". 

את לא מתעייפת לפעמים? 

"לא, אני לא מתעייפת. הייתה פעם שהרגשתי שחוקה ולקחתי כמה ימי מנוחה. הבן שלי שאל אותי אם אני לא מתעייפת אמרתי לו שיותר מפחיד אותי שהמילואימניקים יתעייפו, מה יהיה אם הם יתעייפו? מזה צריך לדאוג".  

ומה עכשיו, הפסקת אש, תפנו את הכוחות למטרות אחרות או חוזרת לחיים הפרטיים?  

"אני עוד לא יודעת אם יש הפסקת אש. בשבוע הבא אנחנו נכנסות למבצע גדול של מארזי שי לחנוכה. לחיילות וחיילים, סדיר ומילואים". 

"התרגשתי לראות הרבה לוחמות, היה פה גדוד של תותחנים והיו בו יותר לוחמות מלוחמים"

יותר מ-130,000 לוחמים בסדיר ובמילואים הגיעו מאז פתיחת המלחמה לקאנטרי חוף התמרים בעכו שהפך למוקד פעילות הפגה מרכזי עבור חיילים בסדיר ומילואימניקים. בכל יום מגיעים מאות חיילים שנהנים מבריכות שחייה, ג'קוזי, מסאז׳ים, הופעות, טיפולים ברפואה משלימה ואם ירצו – יש גם גלידת סאפ. זה מנגנון משומן עם עשרות מתנדבים שמכינים לחיילים ארוחה מפנקת, בדרך כלל על האש.  

"ב-8 באוקטובר 2023 התקשרתי לבוס שלי והבנו שצריך לחשוב על רעיון", מספר מורן לריח מנכ״ל הקאנטרי, "הצעתי להתחיל לארח חיילים. בשבוע הראשון אירחנו 1,800 חיילים שתפסו פה את הגזרה. הבוס כל כך התרגש וביקש שנמשיך בכל הכוח. כמובן שיש לזה גיבוי כספי ויש חיבור לקהילה ברמה מטורפת ומלא אנשים טובים מעורבים בזה. הכל כמובן בחינם עבור החיילים, הם מקבלים עיסויים, טיפולים, אוכל, יש לנו עשרות פיזיותרפיסטים, מסאז'יסטים, תקליטנים, ספרים, שפים, זמרים וכולם נותנים מהנשמה. אבל את כל הציוד, העובדים, המקום, העלויות, הכל על הבוס שהשקיע מעל 2 מיליון שקל".  

איך נראה יום אצלכם? 

"העבודה הקשה היא בלילות כי התיאומים עם הרס"פים הם בלילה, אז הלו"ז הרגיל הוא מאוד פשוט. יש דף אירוע ופועלים לפיו. פותחים את הבוקר סביב החיילים וכולם סביבם, מבוקר עד לילה. לפעמים מתקשרים אליי באמצע הלילה, אז מטפלים בהם מתי שהכי נוח להם לדבר. יש לי אירועים קדימה, לא כולם יכולים לצאת בכל רגע נתון. מעבר לזה כל חייל יכול להיכנס לקאנטרי בחינם, ליהנות ממה שיש כאן בחינם". 

המקום פתוח מתחילת המלחמה ולמעט 40 יום שנאלצו לסגור מטעמים ביטחוניים, המקום בתפוסה מלאה עד סוף דצמבר. לריח שנפצע בשירותו הצבאי במהלך קרב לא יכול להצטרף למילואים ומבחינתו מה שהוא עושה עכשיו זה סוג של מילואים. ״עושים מה שאפשר לעשות״, הוא אומר.  

בעלי המלון, איל ההון הארגנטינאי זאב דייגו מרינברג, שעלה ארצה לפני 8 שנים ומתגורר כעת בירושלים, העניק חופש פעולה מלא לאירוח החיילים. "הוא נולד בארגנטינה ולא עשה צבא, אבל מאוד רוצה לתת את חלקו וכל עוד יש מלחמה לא לעצור, הוא פועל מאהבת מולדת אמיתית", מספר לריח, "זה פרויקט שהבוס שלי מממן אבל חתומים עליו כל כך הרבה מתנדבים. עם ישראל כולו במילואים, אנשים זהב. קיבלנו שיעור להתאחד". 

אנשים לא פחדו להתנדב בעכו שספגה גם טילים? 

"היינו סגורים ל-40 יום והיה קשה, אבל חוץ מזה אין לנו בעיה של התנדבות בגלל המצב, אולי יותר קשה בגלל בעיות המרחק מהמרכז אבל מהמצב אנשים לא מפחדים". 

מה האירוע הכי מרגש שהיה אצלך? 

"אולי זה שעשינו לסיירת גולני. מאוד התרגשתי שהמ"פ שלהם שלח לי הודעה ב-4:00 לפנות בוקר, 'שהייתה היתקלות, אבל בזכותכם באנו עם כוחות חזקים, באנו מתודלקים'. התרגשתי גם לראות הרבה בנות לוחמות, היה פה גדוד של תותחנים והיו בו יותר לוחמות מלוחמים. אבל כל חייל מרגש אותי בגדול. רגע, נזכרתי, היו לוחמים שיצאו מעזה וכל הקאנטרי ממש חיכה להם עם מחיאות כפיים. זה היה מרגש עד דמעות". 

ועכשיו כשהפסקת האש נכנסה לתוקף? 

"אנחנו מלאים גם לחודש הבא ונמשיך בכל הכוח, ככל שיצטרכו אותנו".