אפי נצר ויהורם גאון נענו לבקשת מפקד חטיבת גולני והגיעו השבוע לרצועת עזה כדי לרומם את רוחם של הלוחמים. "באנו להרים את המורל של הלוחמים ויצאנו מורמים", מספר נצר בהתרגשות, "איזה ילדים מתוקים שבא לך לנשק אותם. באיזו התלהבות הם שרים את השיר, הם צועקים את צמד המילים 'גולני שלי' ומשתגעים מזה, נטרפים"
מאות השירים שכתב והלחין אפי נצר, 91, הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. רובם הפכו ללהיטים וחלקם אף הפכו לחלק מהקאנון של המוזיקה הישראלית. שיר אחד, במיוחד לאחר אסון ה-7 באוקטובר, קיבל משמעות מצמררת, יום בו איבדה חטיבת גולני 73 חיילים ומפקדים: בנחל עוז, בכיסופים, במוצב פגה, במעבר ארז, ובכל מקום אחר שבו עצרו בגופם נחשולי נוח'בה.
המילים של בתים החמישי והשישי, למרות שהן מדברות על מבצע צוק איתן, מספרות את כל הסיפור של חטיבת הלוחמים הזו, "וכשמדרום נפתחה הרעה, גולני שלי שוב בראש השורה, והמחיר לא קטן אבל הוא צוק איתן, הלוחם באויב ממולי. גולני עם כל הפיקוד הבכיר, לוחמיה הרי משלמים את המחיר, אך מיד ממשיכים, מטרות להגשים, זו מורשת גולני שלי".
השיר "גולני שלי", אותו הלחין נצר למילותיו של עמוס אטינגר, נכתב בשנת 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים, לקראת כנס של חטיבת גולני שנערך בבנייני האומה בירושלים. המח"ט אורי שמחוני פנה לשניים והשיר נכתב והולחן בתוך דקות ספורו וכששמעו מג"דים מהחטיבה את גרסתו הראשונה הם התלהבו מהתוצאה. גם לנצר היתה בקשה, שהזמר יהורם גאון יבצע את השיר ובכנס עצמו, ישירו איתו 200–300 חיילים בליווי תזמורת צה"ל. הבקשות התקבלו, גאון שר אותו 3 פעמים באותו הערב, והשיר הפך להמנון החטיבה.
השבוע, נענו נצר וגאון לבקשת מפקד החטיבה הנוכחי ועשו את כל הדרך לרצועת עזה כדי לפגוש את הלוחמים ולשיר ביחד. "באנו להרים את המורל של הלוחמים ויצאנו מורמים", מספר נצר בהתרגשות, "איזה ילדים מתוקים שבא לך לנשק אותם. באיזו התלהבות הם שרים את השיר, הם צועקים את צמד המילים 'גולני שלי' ומשתגעים מזה, נטרפים".
יחד עם גאון ונצר, הגיעו גם דב איכנולד שהוא מו"ל הוצאת ידיעות ספרים והעיתונאית חן קוטס אשר מלווה את גולני כבר 35 שנה והוציאה לאחרונה את הספר "גולני שלי", אשר מביא את סיפורה של החטיבה דרך עיניהם של 18 מבין המח"טים שפיקדו עליה לאורך השנים, כולל עדות נדירה של מח"ט גולני ב-7 באוקטובר. כולם טיפסו בסולם הדרגות, חלקם הפכו לאלופים, רמטכ"לים, ושרים. אבל כל אחד מהם, כל אחד בדרכו, נשאר גולנצ'יק. לתמיד.
"הגולנצ'יקים קיבלו את הספר החדש והם עמדו בתור שנחתום להם על הספרים. המח"ט החדש הגיע במיוחד לחבק אותי וחזר למלחמה. בערב ראיתי אותו מתראיין בטלוויזיה. איזה חיים יש לנו", מסכם נצר את החוויה.
