כמעט 90 שנה אחרי שנבנה, המבנה ההיסטורי בנורדאו 2 פינת בלפור, עובר שיפוץ נוסף. תיק הבניין חושף את גלגוליו המפתיעים – מקפה נורדאו ומלון מצפה, דרך מועדון לחיילים בריטים, בית החייל, מחסנים, מכללה וישיבה – ועד הניסיון להשיב לו את תפקידו המקורי: מקום חי של מפגש, בילוי ואירוח
קשה לדמיין זאת היום מול החלונות האטומים וחזית האבן שהתכהתה עם השנים, אבל המבנה בנורדאו פינת בלפור היה פעם ממוקדי האירוח והבילוי של הדר. בין קומותיו פעל מלון, בקומת הרחוב ישבו הבוהמיינים של העיר ושתו קפה ובתקופת המנדט, חיילים בריטים צבאו על דלתות המועדון הצבאי שפעל במקום.
גם מבחינה אדריכלית, פרי עבודתם של האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר, קשה להתעלם ממנו: חזית אבן מעוגלת, מרפסות הנשענות על עמודים, פתחים רחבים הצופים אל חצרות המבנה והרחוב. כמעט 90 שנה לאחר בנייתו, נורדאו 2 עובר בימים אלה שיפוץ נוסף. מאחורי הגדר, בין שקי המלט, פסולת הבניין והעובדים שנכנסים ויוצאים, מתוכננים בר קוקטיילים, דירות airbnb, גן ילדים ו"מוסד תרבות שיבואו אליו מכל הארץ", כהגדרת היזם, שמעדיף להישאר אנונימי.
אם התוכניות יושלמו כמתוכנן, זה לא יהיה ניסיון להמציא למבנה תפקיד חדש, אלא להחזיר את התפקיד שמילא מראשית דרכו: מקום של אירוח, בילוי ומפגש, כזה שמתכתב עם הרחוב ולא נחבא בתוכו. עיון בתיק הבניין מגלה כיצד לאורך תשעה עשורים המבנה עבר בין שימושים – מלון וחדרי אירוח, בית קפה, מועדון צבאי בריטי, בית החייל, מחסנים, מכללה, גלריה ובגלגולו האחרון ישיבה חרדית.
גלגול ראשון: קפה נורדאו
המסמכים המוקדמים ביותר שנמצאו בתיק הבניין מחזירים את הסיפור לשנת 1935. היתר הבנייה המקורי ניתן למר פ. שפירא, והמבנה תוכנן כאמור על ידי האדריכלים אוראל וזוהר. בהיתר מופיע במפורש כי המבנה מיועד לשמש כמלון. במסמכים אחרים מאותה תקופה מתואר השימוש כחדרי לינה וחנויות. כלומר, נורדאו 2 לא נולד כבניין מגורים רגיל, אלא כמבנה אירוח ומסחר: לינה מעל, פעילות מסחרית בקומת הרחוב.
שנתיים בלבד לאחר מכן, בסוף 1937, מופיע השם שיהפוך לחלק מהמיתולוגיה המקומית של המקום: קפה נורדאו. במכתב של מהנדס העיר מ־20 בדצמבר 1937 נכתב: Moving of Café Nordau to Nordau Street 2. המשמעות: העברת קפה נורדאו לכתובת נורדאו 2. ימים לאחר מכן ניתן היתר להסבת קומת הקרקע לבית קפה, וב־4 במרץ 1938 ניתן לשפירא אישור אכלוס רשמי עבור Ground Floor – Conversion into a Cafe. בהערה שבמסמך נכתב כי האישור תקף להסבה לבית קפה בלבד.
כך נוצרה כבר בשנות ה־30 התמונה הבסיסית של המבנה: מלון קטן או חדרי לינה, קומת קרקע מסחרית, ובית קפה שפנה לרחוב. במונחים של היום, זה בדיוק מה שמתכננים עירוניים מחפשים והיזם הנוכחי מתכנן בניין שאינו סגור לעצמו, אלא כזה שמכניס אליו את הרחוב.
גלגול שני: Army Garrison Club
בשנות ה־40 נכנסת לתמונה משפחת קפלן. במסמכים מ־1941 מופיעים האחים קפלן ובהמשך רק שמו של מאיר קפלן, כבעלי זיקה מרכזית לנכס. אחד המסמכים הדרמטיים ביותר בתיק הוא הוראה של שלטונות המנדט הבריטי להקים במקום מקלט נגד תקיפות אוויריות כתגובה לנעשה במלחמת העולם השנייה וכתוב שהמקלט צריך להיות מוכן להכיל לפחות 150 איש.
הדרישה הזו אינה מקרית. במכתב של האחים קפלן מ־7 באוגוסט 1941 הם מסבירים לשלטונות כי באותו בניין פועל מועדון צבאי ששכר חדרים נוספים ומתכוון לשכור את כל הקומה הראשונה, וכי המלון שתפס חלק מהקומה הראשונה עשוי לעבור לקומה השנייה. לכן הם מבקשים דחייה לצורך תכנון מקלט גדול יותר, שיתאים ל-Army Club, Hotel and Coffee House (לפי המסמך המקורי). במשפט אחד מופיעים שלושת השימושים המרכזיים של הבניין באותה תקופה: מועדון צבאי, מלון ובית קפה.
בשנת 1944 כבר מופיע השם המפורש Army Garrison Club ובמסמך של קצין רווחה מ־H.Q. 15 Area נכתב כי המועדון הקיים אינו מספיק למספר החיילים שעליו לשרת, ולכן נדרשת הרחבה. מהנדס העיר מציין באותה שנה כי ניתן להוסיף כ־70 מ"ר, אך מבקש לוודא שהתוספת תתאים גם לשימוש אזרחי בעתיד, כאשר כבר לא יהיה צורך בה כמועדון צבאי.
לפי זיכרון מקומי של אחד מכותבי התגובות לכתבה שפורסמה בעבר בנושא, המבנה היה מוכר בתקופת המנדט וסביב קום המדינה גם כמלון מצפה, עם כניסה מרחוב בלפור. בקומה התחתונה, כך לפי אחת העדויות, פעל אולם משחקים עם מכונות וז’יטונים ששימש ככל הנראה אנשי צבא בריטים.
גלגול שלישי: ממקום חי לאחסון סחורה
אחרי קום המדינה המשיך המבנה להחליף תפקידים. בשנות ה־50 מופיעים בתיק הבניין מסמכים של משפחת קפלן, ובהם בקשות לשינויים פנימיים ואף ניסיון להפוך את בית הקפה לבית דירות. בשנות ה־60 משתנה הרוח לחלוטין: חברת פלסטיקור מבקשת בשנת 1963 לאשר שינויים בקומה שנייה, "על מנת להפוך את בית המלון למחסנים". בהמשך אותה שנה עיריית חיפה דנה בבקשה, "להפיכת בית מלון למחסנים ברחוב נורדאו 2", וממליצה לאשר אותה בתנאים.
התחנה הזו מספרת לא רק את סיפורו של בניין אחד, אלא משהו רחב יותר על הדר. מבנה שנולד כמלון, בית קפה ומקום מפגש עירוני, הופך בהדרגה לשטח אחסון. מה שהיה חזית עירונית פעילה מתחיל להתכנס פנימה, להיסגר, לאבד את הקשר הישיר עם הרחוב.
אבל גם אחרי השנים האלו, הרעיון של קפה נורדאו לא נעלם לגמרי. ב־1984 מופיע בתיק ניסיון נוסף להחיות את המקום. שמעון אלול, באמצעות עורך דינו, פונה לעירייה ומבקש לפתוח מחדש את המקום המוכר כבית קפה נורדאו. במכתב נטען כי ראש העיר דאז, אריה גוראל, הציע לו לפתוח את המקום וכי הכוונה היא ליצור פרויקט תיירותי: דלפק, קפה, עוגות, גלידה, גדר עץ דקורטיבית ושיפור חזות המבנה. זו לא רק בקשה עסקית, זו קריאה להחזיר לבניין את התפקיד שהיה לו מלכתחילה – מקום שאנשים מגיעים אליו, יושבים בו, עוברים דרכו.
לצד הגלגול הזה, הזיכרון המקומי משמר גם תחנה יותר ציבורית: בית החייל שפעל במבנה והציע ארוחות זולות לחיילים ולתושבי האזור. אחרי המלון, בית הקפה והמועדון הצבאי, נוסף לו גם פרק של שימוש ציבורי יומיומי, פחות נוצץ אולי, אבל כזה שנחרט היטב בזיכרון של מי שהכיר את הדר של אותן שנים.
גלגול רביעי: מכללה, גלריה, ישיבה
בשנת 1999 מופיע גלגול נוסף: בקשה לשינוי ייעוד מבית קפה למכללה ללימודים, לצד גלריה. באותו שלב גם היחידה לשימור אתרים בעירייה מתערבת ומעלה דרישות הנוגעות לחזיתות, סגירת מרפסות, פרופיל בלגי, גוון האבן והסרת תוספות שאינן מתאימות למבנה.
בשנים האחרונות נכנס למבנה גם גלגול חינוכי דתי: ישיבת בניה. לפי פרסומים על הישיבות התיכוניות החרדיות, הישיבה הוקמה בחיפה בשנת הלימודים תשע"ז, כלומר 2016–2017, ביוזמת הרב איסר שפריי, כמסגרת לתלמידים מאזור חיפה. גם התחנה הזו מוסיפה לבניין עוד שכבה: אחרי מלון, קפה, מועדון צבאי, מחסנים, ניסיון תיירותי ומכללה, גם מוסד חינוכי דתי.
כעת, כמעט 90 שנה אחרי שהוקם כמלון, נורדאו 2 עומד לפני גלגול נוסף. גן ילדים, בר קוקטיילים, דירות פנאי להשכרה, ושימושים נוספים נשמעים אולי כמו שילוב חדש, אך דווקא תיק הבניין מראה שזהו לא רעיון זר למקום, להפך: הבניין הזה היה מאז ומתמיד מבנה של כמה שימושים במקביל – מלון וקפה, קפה ומועדון צבאי, חנויות וחדרי לינה, מוסדות לימוד וגלריה.
הסיפור של נורדאו 2 אינו רק סיפור אדריכלי. הוא סיפור על הדר עצמה: שכונה שבה מבנים החליפו חיים, נסגרו, נפתחו, נשחקו, ולפעמים חיכו עשרות שנים עד שמישהו ינסה להחזיר אותם לרחוב. אם השיפוץ הנוכחי יצליח, הוא לא רק יוסיף עוד בר או עוד גן ילדים, הוא עשוי להחזיר לפינת נורדאו ובלפור את מה שהיה בה כבר בשנות ה־30: בניין חי, פתוח, כזה שהעיר עוברת דרכו ולא רק חולפת על פניו.
