בעידן שבו בעלי קבוצות כדורגל בישראל באים ועוזבים, ראשי מכבי והפועל חיפה צועדים בגאון בראש הרשימה של בעלי הקבוצות הוותיקים והיציבים בישראל. מיוחד לראש השנה
על הישגים אפשר להתווכח, אבל על יציבות מקצועית וכלכלית קצת פחות. תאהבו אותם, תשנאו אותם, תזכרו להם את העבר, או תתאכזבו מהעתיד, תסכימו עם שיטת הניהול או שלא, יענקל'ה שחר ויואב כץ הם מהבעלים הוותיקים והיציבים מבין בעלי קבוצות ליגת העל בכדורגל. שניהם אנשי עסקים מצליחים שיכלו להרשות לעצמם לערבב בין עסקים לפלז'ר ולרכוש קבוצת כדורגל, כאשר הראשון החל את דרכו כשחקן כדורגל בעירוני נס ציונה בשנות ה-50 לפני שפרש לעסקים, והשני חיפאי משלנו שבכלל נמשך לענף הכדורסל.
מיוחד לראש השנה: איך ראשי הקבוצות החיפאיות הפכו לעמודי התווך של הכדורגל החיפאי?
אם תדברו על כדורגל עם אוהדים של קבוצות אחרות שאינן מכבי חיפה, סביר להניח שמתישהו בשיחה יעלה לו המשפט, "תודו כל יום שיש לכם את יעקב שחר". מי מאוהדי מכבי חיפה לא שמע את המשפט הזה כמה פעמים בחייו? ובצדק. תשאלו את אוהדי בית"ר ירושלים שחיפשו בעלים רציני קרוב לעשור, את אוהדי מכבי תל אביב שגוועו עד שהגיע מיץ' גולדהאר, וכמובן את אוהדי הפועל תל אביב שמדשדשים כבר שנים בין מפרק לעו"ד, בין בעלים זמני לבין מחזיקים בתיק. כולם יחזרו על אותו משפט: "תודו כל יום שיש לכם את יעקב שחר".
יענקל'ה שחר הוא הבעלים היחיד והבלעדי של מכבי חיפה מאז שנת 1992, והאמת שהוא הבעלים הפרטי הראשון והיחיד בהיסטוריה של המועדון כיוון שרכש אותה מידי האגודה ששלטה בקבוצה עד אותה נקודה. עד אז שימש שחר ספונסר ראשי לקבוצה מזה שנים ארוכות. ומה עשה איש העסקים? התחיל להזרים תקציבים ובנה את מערך הניהול כמו שראה באירופה. לא נבצע סקירה היסטורית לעבודתו של שחר (לכך תידרש כתבה נפרדת); אבל כן נציין שורה של הישגים יוצאי דופן בקנה מידה ישראלי שכוללים עונת אליפות היסטורית ללא הפסדים, שליטה אבסולוטית בליגה הישראלית והתבצרות בחלק העליון של הטבלה כל עונה ועונה, קמפיינים אירופיים ראשונים לקבוצה ישראלית בליגה האירופית ובליגת האלופות, וכן, הם גם ניצחו את מנצ'סטר יונייטד האימתנית 3:0 במה שהרבה יטענו אחר כך כאחד הניצחונות הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
שחר הוא אי של יציבות. מעבר להישגים המקצועיים יוצאי הדופן, אומרים עליו קרוביו שהוא אשף כלכלי מבריק, והוא אכן ידע להביא את היכולות הללו מהעסקים הפרטיים למכבי חיפה. חפשו בעיתון ידיעה שמדברת על עיכוב במשכורות לשחקנים או מאמנים, חפשו ידיעות על אי ודאות כלכלית וקיצוצי עובדים, ואם יישאר לכם זמן חפשו גם ידיעות צהובות על בעלים שאינו יודע להתוות דרך. כנראה שלא תמצאו. יענקל'ה שחר מוביל בגאון את מכבי חיפה לשגשוג כלכלי מרשים כבר יותר מ-25 שנה, ובגיל 78 לא נראה שהכוח שלו אוזל. ההפך. לא פלא שהמצלמות ישר מתמקמות על פרצופו ברגע שמכבי חיפה מבקיעה גול. אימת הפוקר פייס המפורסמת שלא אומרת כלום אבל אומרת הכל. שלא נדבר על ספיגת שער. האיש חי את המשחק בגיל שבו אנשים הולכים לשחות בקאנטרי וטסים לטיולים מאורגנים בחו"ל עם חברי ילדות. לא כזה יענקל'ה. שחר הוא אקשן מן, ווינר, שאוהב לשתוק ולצעוק ולהיות מעורב בכל מהלך של המשחק. אולי זה הסוד שלו.
מה שבטוח, ברמת המקרו, מכבי חיפה חייבת לא מעט לאיש הזה. דווקא בשנים פחות טובות מקצועית, יש לאוהדי מכבי חיפה על מה להישען ולאן לקוות לחזור. מה הם היו עושים אם גם את העבר לא היה להם? ואולי חלק גדול מהאוהדים הירוקים התאהבו אי שם בעבר בקבוצה בגלל ובזכות יעקב שחר?
אם הראשון נחשב פחות או יותר לקונצנזוס, הרי שבצד האדום של חיפה הדעות חלוקות. חלק גדול אוהב ומעריך את יואב כץ על הישגיו בהפועל חיפה, וחלק נוסף, שמספרו לא מבוטל, קורא לו כבר שנים ארוכות לעזוב את הקבוצה. אבל את יואב כץ, איש העסקים עם המבטא האמריקאי המפורסם מעניין רק דבר אחד – הצלחת הפועל חיפה. והוא עושה זאת בגדול.
הוא חיפאי משלנו, אחד מבין שלושה אחים, שבכלל החל את הקריירה המקצועית כשחקן כדורסל, קריירה שלא החזיקה הרבה זמן והוחלפה בקריירה בתחום הנדל"ן אי שם בארצות הברית, שם השתקע מתחילת העשור השני לחייו. בשנת 2004, כאשר הפועל חיפה מתנדנדת בין תורם כזה לאחר, חבולה ממותו הטרגי של הבעלים הקודם, רובי שפירא האהוב, וכשהיא נעה בין אמצע הטבלה בליגה הראשונה לירידות תכופות לליגה השנייה, הגיע כץ ולקח את הקבוצה תחת ידיו ללא תשלום ומכוונה להתחיל ולייצב את המערכת.
יואב כץ הוא מראה לדמותו של יעקב שחר הירוק. איש מתון, מחושב מאוד, עם יכולות כלכליות נחותות מזה של שחר, ושיש שיגידו אפילו "קמצן". אדיש בהתנהגותו ושאינו ממהר לצאת מגדרו, אינו מקיף עצמו ביועצים וחברים ונוטה להקשיב בעיקר לעצמו. הוא אינו אשף תקשורתי גדול, והוא סולד מהמנטליות הישראלית ה"ברברית" וה"רועשת". עם זאת, טקטיקת הניהול הסופר מחושבת שלו היא זו שהביאה את הפועל חיפה לאן שהגיעה מאז שהוא עומד בראשה.
לפני שהביא כדורגל להפועל של חיפה, יואב כץ הביא עניין. לא זכורה לנו התעניינות תקשורתית ברמה בה מסוקרת הפועל חיפה ב-15 השנים בהן כץ מנהל את ההצגה. האם זו הדמות המיוחדת שמשכה את התקשורת לחיפה? אולי. העובדה שהאופי האמריקאי בשורשיו ושהוא אדם שאינו נוטה להשתמש במכבסת מילים ומדבר דוגרי, נותנת לתקשורת את המזון שהיא מחפשת כשהיא מראיינת אותו. אז לפני הסיקור של ההישגים המקצועיים, כץ מצליח להביא איתו הרבה מאוד רעש תקשורתי במובן החיובי והוא מצליח לשים את אור הזרקורים על קבוצה שלא באמת עניינה מישהו ברמת התקשורת הארצית.
ברמת ההישגים המקצועיים לא תמצאו אליפות מרשימה, אלא רק גביע מדינה אחד ותארים משניים כמו אלוף האלופים וגביע הטוטו. אבל אם אתם אוהדים אדומים ותיקים ודאי תזכרו שהדרך של כץ לא היתה קלה בשנים הראשונות. הפועל חיפה הכינה לכץ קבלת פנים נעימה בדמות ירידת ליגה שם היא גם נשארה ארבע עונות ברצף. אך מאז עונת 2008/09? עשור נהדר לאדומים מקרית חיים שמצליחים להתמקם בליגה הבכירה, לקטוף תארים ולהסיר את עננת ה"קבוצת תחתית". נכון, היו גם עונות לא פשוטות בהן הפועל חיפה ניצלה מירידה במחזורים האחרונים, אך משם ידעה להתרומם ולא להיכנס לסחרור מקצועי חסר תקנה, שזה אגב ההישג הגדול ביותר של כץ בהפועל חיפה. תקראו לו קמצן, תקראו לו מחושב יתר על המידה, תשנאו אותו על שיטת הניהול, ואת כל הבדיחות על המים החמים והתשלום במנהרות כולנו מכירים. את היציבות שכץ הביא להפועל אי אפשר לקחת ממנו. תשאלו את אוהדי מכבי חיפה שכבר לא מחבבים את משחק הדרבי, את השחקנים הגדולים שעוזבים אותה ואז חוזרים לחממה של כץ, ואת הילדים שהוא מגדל בתקציב אפס ומראה להם שיש פה קבוצה שלא צריך למהר ולברוח ממנה כשעולים לגיל בוגרים.
אז הוא לא נוצץ, התקציב לא בשמיים ואפשר לתת לו טיפ או שניים ביחסי אנוש. עדיין, יואב כץ מצליח להחזיק קבוצת כדורגל מזה 15 שנים והוא לא חייב שקל לאיש. ואם תשמעו פה ושם ידיעות על כך שויתר על חוזה עם כוכב כדורגל בגלל שני שקלים תדעו שהכוכב ההוא לא היה צריך באמת להגיע להפועל חיפה. כי מי שמגיע להפועל, קודם כל צריך לדעת להסתדר עם יואב.
