נצ"מ אתי מאירסון, שהיתה סגניתה של תנ"צ אהובה תומר ז"ל, על שני הפכים שהשלימו זו את זו

מערכת רדיו חיפה פרסום: 10:45 - 02/12/20
אהובה תומר ז"ל ואתי מאירסון | צילום: סנ"צ משה ויצמן
אהובה תומר ז"ל ואתי מאירסון | צילום: סנ"צ משה ויצמן

בפעם הראשונה בהיסטוריה, שתי נשים מפקדות על תחנת המשטרה הגדולה בארץ. משלימות האחת את השנייה, אבל כל כך שונות: אהובה משכימת קום, ערנית וחדה – ואני פשוט לא טיפוס של בוקר, חייבת קפה. אהובה עסוקה במבצעים – ואני בניהול האנשים. אהובה תקרא ספר – ואני אכתוב שירה. והמסר הוא לא לדבר, לעשות; במחויבות לקידומן והתפתחותן של נשים בארגון.

ולמרות השונות, יש גם שותפות ורעות. היא תדע לזוז הצדה ולתת מקום וביטוי ממקום של ביטחון עצמי ביכולותיה ובמקצועיותה. היא תוביל ביד רמה וללא מעצור עד שתגיע למקום חפצה כלביאה. אודם בוהק על שפתותיה וחיוך על פניה, כמעט תמיד.

אהובה, עשור לאסון. כמעט יבשו הדמעות, אבל קיימים אינסוף סיפורים וזיכרונות, על טיול במדבר מלא פשפשים, ביומולדת בהפתעה עטור בלונים. כשבחרנו לך שעון במתנה, האם שיערנו שלא נוכל לעצור את הזמן, או להחזירו לאחור?

מפקדת אחת ויחידה, את חסרה. נשארתי סגניתך לנצח, גם כשהפכתי בכירה. מתגעגעת אליך, אהובה, כמו כל שוטרי תחנת חיפה.

עשור לאסון, בסימן געגוע.