"לשכוח הוא הפחד הכי גדול של הורים שכולים"

סרן ניר לקריף, שגדל בחיפה ובקרית אתא, נפל בט"ו באב תש"ע 26.7.2010 בפעילות מבצעית. שבוע לפני כן הוא יצא כחלוץ לארגן אימון ברומניה מבחינה לוגיסטית, במסגרת שיתוף פעולה בין חילות האוויר הישראלי והרומני.

ביום 25.7.2010 הגיעו אנשי הצוות וניר הצטרף אליהם לאימונים. למחרת, במהלך האימון, התרסק מסוק היסעור שבו היה ניר, בעת טיסה במזג אוויר ערפילי בהרי הקרפטים שבדרום מערב רומניה. המסוק נכנס לאזור עם עננות גבוהה מאוד ופגע בצלע ההר.

באירוע הטרגי נפלו ניר ועוד שישה חיילים שהיו במסוק: אלוף משנה דניאל שיפנבאור, סגן אלוף אבנר גולדמן, רב סרן יהל קשת, רב סרן ליאור שי, רב סמל ראשון אורן כהן, והמשקיף הרומני – קפטן סטפן קלאדיו דרגנה.

בחר את השם של ביתו שלא זכה להכיר

במותו, ניר היה בן 26 והוא הותיר אחריו אישה בהריון, מגי. הוא נהרג בטרם נודע לו שמשאלתו מתגשמת ושבבטנה של רעייתו גדלה בת. אותה הבת נולדה בדיוק חצי שנה אחרי נפילתו, בט"ו בשבט תשע"א. במחשב הנייד שלו שהוחזר מרומניה נמצאה רשימת שמות שאהב ומשם נבחר שמה של ביתו.

"ניר היה נשוי לאישה מדהימה בשם מגי, שהייתה בהריון כשהוא נפטר", משחזר אביו, יובל. "לילדה שלהם קוראים ירין שזה היפוך אותיות של ניר, וזה גם השם שניר בחר עוד כשהיה בחיים. לאחר שניר נהרג היא (מגי, ב"ג) חזרה מתל נוף, שם הם גרו, לקריית שמונה, ליד המשפחה שלה. שם היא הכירה בחור מקסים בשם אסף, תושב קריית שמונה, רווק. קסם של בחור. הם התחתנו ויש להם עוד שתי בנות. הוא בחור מדהים שעושה לי המון כבוד, הוא מכיל אותנו ודואג שיקראו לי סבא".

"היינו חברים טובים"

קצת אחרי שנפל, אביו של ניר, יובל, שעובד בחברת אלביט כבר 12 שנה, עבר לעבודה בחמישים אחוז משרה מאז הקורונה. הוא כמדריך נהיגה בטייטל אך מסביר: "בפועל אני מעביר הרצאות בכל רחבי אלביט ועושה הרבה מאוד מיזמים". ובחמישים אחוז הנותרים הוא עסוק בהצנחת בנו בשלל אמצעים.

ספר לי על ניר.

"לספר עליו בכמה דקות זה קשה. ניר נולד כשאני הייתי בן 21. היינו חברים מאוד טובים, היינו אנשי סוד אחד של השני, הוא היה מספר לי המון דברים ואני הייתי מספר לו. הוא היה גבר יפה, הוא היה ילד יפה, הוא היה ילד מרתק. אני מדבר וכואב לי.

"הוא היה בטכני במגמת מסוקים, למד להיות מכונאי מסוקים, וזה היה טבעי ללכת משם לחיל האוויר. הוא הגיע לבסיס תל נוף, צוות 118, ושם הוא התפתח כמו מטאור: הלך לקורס מכונאי מטוסים – שלהתקבל אליו זה רק המובחרים, אחר כך הלך לקורס קצינים ועבר את הכל בהצטיינות. הוא עשה המון דברים בתקופה מאוד קצרה".

איך הצלחת להתרומם מהקושי ולהעביר הרצאות בנושא?

"תראי, בעצם ככה התחיל שינוי בחיים שלי. לפני שניר נהרג, העברתי המון הרצאות בנושא של העצמה ותקשורת בין אישית, שפת גוף, מכירות. הייתי עומד מול קהל הרבה שנים, ואחרי שניר נהרג אני מוצא את עצמי לא מסוגל לעמוד מול אף אחד, בטח שלא לספר כלום.

"יום אחד הזמינו אותי להרצאה ביום הזיכרון בבית ספר לנוער בסיכון. הגעתי וסיפרתי וראיתי שאנשים יוצאים עם המון תובנות ושזה עושה לי טוב. הבנתי מתוך ההרצאות שאני מעביר שלושה דברים: אחד, אני נשאר שפוי. שתיים, אנשים מקבלים הרבה תובנות. שלוש, הבנתי שניר לא יחזור.

"יש תמיד את ההכחשה של הורים שכולים שאולי הוא יחזור. הבנתי שמתוך המשבר הנורא אני יכול להעצים הרבה אנשים אחרים, וזה מה שאני עושה כבר 12 שנה – נמצא בבית ספר לפיקוד ומנהיגות בירושלים של קצינים בתחילת דרכם ומספר את הסיפור עם המון השראה והמון תובנות".

הרצאה נוספת שהוא מעביר, נוגעת לתחום העיסוק שלו: "מכיוון שאני מרצה לנהיגה מונעת הרבה שנים, שדרגתי את ההרצאה, שקודם כל אני מספר על התאונה שוב ואז אני לוקח את זה למקומות של נהיגה, למה אנשים נוהגים כמו שהם נוהגים".

וזו לא פעילות ההנצחה היחידה שאתה עושה למען ניר.

"נכון. פעם בשנה אנחנו טסים לרומניה, השנה נהיה 50 איש שחלקם בכלל לא הכירו את ניר, אנשים שהחליטו שהם טסים לרומניה ויטפסו איתנו על ההר המאוד ארור. שם אנחנו עושים טקס הנצחה מאוד מרגש, מגיעים החברים של ניר ואנשים שעושים טיול בר מצווה ורוצים להטמיע ערכים. זה טיפוס מאוד מרגש שבסופו אנחנו יורדים למטה לאנדרטה".

איך המסע הזה בשבילך?

"פיזית זה קשה, נפשית – ההר מושך אותי אליו. זה נורא מחבר ועושה דברים שקשה להסביר. תמיד כששואלים אותי אם זה לא קשה אני נותן את הדוגמא של משה רבנו, שקיבל את לוחות הברית".

"יש צוואה לא כתובה שאני חייב לעשות"

פעילות הנצחה נוספת שעוסק בה יובל, היא אירוע הטסת טיסנים לזכרו של ניר. "פעם בשנה אני עושה אירוע של הטסת טיסנים לזכרו", מסביר יובל. "ניר מאוד אהב טיסני רדיו ומדובר באירוע שאני משקיע בו כמו חברת הפקות מיומנת. זה אירוע שעולה לי סדר גודל של בערך 200 אלף שקל.

"כל שנה אני מצליח לגייס מחברות שונות פרטיות וציבוריות, והרבה חברים ואנשים שתורמים. זה פשוט מחמם את הלב לראות את רוחב ליבם של אנשים אחרי כל כך הרבה שנים. באירוע האחרון היו 4,000 איש. האירוע הבא יהיה ככל הנראה בחול המועד בסוכות. נגבש תאריך בימים הקרובים".

יש גם ספר שכתבה אשתך.

"עדנה אשתי היא אשתי הנוכחית. אנחנו נשואים מעל 26 שנה, יש לנו בת משותפת, קוראים לה מיתר. מיתר, בת 25, היא סרן בחיל האוויר, עושה דברים נהדרים לטובת המדינה. עדנה נורא אהבה את ניר והייתה לו כמו אמא. היא כתבה ספר בשם 'הטיסן העקשן', ספר מאוד עוצמתי לילדים.

"הטיסן מלמד אותם איך לשאוף למצוינות, איך לא לוותר ועוד. הוא יצא לפני חודש וכבר תפס תאוצה וזה מרגש. אנחנו נעמיד דוכן ביום העצמאות בבסיס תל נוף ובסיס רמת דוד, לזכר ניר".

כל פעולות ההנצחה האלה דורשות כוח מיוחד. בעצם האבל הוא לא רק שלך אלא של כולם

"זה נכון אבל אני מסתכל עלי ואני אומר רונה רמון ז"ל – זה מה שהיא עשתה. מתוך המשבר שלה נולדו הרבה הזדמנויות, וגם מתוך המשבר שלי נולדו המון הזדמנויות. אני חושב שיש לי איזו צוואה לא כתובה שאני חייב לעשות אותה הכי טוב שאני יכול.

"אני תמיד חושב מה ניר היה רוצה, ואני אגיד לך משהו שהוא מאוד כואב: אנחנו ההורים, עושים בשביל הילדים שלנו כל חייהם ולצערי גם במותם. וזה מה שאני עושה. הפחד מלשכוח הוא הפחד הכי גדול של הורים שכולים".