את רגעי הלידה השלישית שלה איילה לא תשכח. מהפראמדיק שהגיע בדיוק בזמן, דרך האח הגניקולוג שסייע מרחוק, ועד לרופאים שהצילו את חייו של שחר הקטן: "היה לנו הרבה מזל ואנשים טובים שכל אחד עשה את הכי טוב שאפשר"
איילה הייתה בחודש התשיעי של הריון תקין, ואחרי שתי לידות טבעיות ותקינות היא לא דמיינה שכך תיראה הלידה השלישית שלה: סיפור של נס גדול, הרבה מזל ופארמדיק שהגיע בדיוק בזמן.
לפני כשמונה חודשים, כשהתחילו הצירים בשבוע ה-40 להריונה, איילה בת ה-33 מקריית טבעון, ביקשה מבעלה שיבדוק עם השכנים אם מישהו יכול לשמור על הילדות בשעה שהם ייסעו ללידה ("הייתי מאוד רגועה, זו לידה שלישית, אחרי הריון תקין"). אבל הדברים התפתחו אחרת.
"אחרי שעה של צירים, התחילה לידה וחבל הטבור יצא החוצה", היא משחזרת. "התקשרנו מהר לרופאה שאנחנו מכירים שיילדה אותי בלידה הקודמת, והיא אמרה לנו דחוף להזמין ניידת טיפול נמרץ של מד"א ולא סתם ניידת רגילה, וזה היה חשוב שהיא ציינה את זה. במקביל היינו על הקו עם מוקדנית מד"א שנתנה לנו הנחיות מאוד מדויקות. היא אמרה לי להיות בתנוחה שמעכבת צירים ודי מהר הניידת הגיעה".
בתוך זמן קצר הגיעו למקום שתי ניידות. בני הזוג לא הסתפקו בזה והתקשרו לאחיה של איילה – גיניקולוג במקצועו – שסייע מרחוק: "הבנו שצריך להגיע כמה שיותר דחוף לבית חולים לניתוח", היא מספרת.
בעצם את עולה על הניידת כשהלידה בסכנה.
"ברגע שעליתי לניידת של הטיפול הנמרץ הפראמדיק עשה הכל כדי לדחוף את הראש של התינוק כדי שהראש לא ילחץ את חבל הטבור וחלילה לא יגיע חמצן – שזאת בעצם הסכנה. אח שלי היה איתו על הקו אבל הוא ידע מה לעשות גם בלי זה".
באותן דקות מתוחות – הפראמדיק ואחיה של איילה התקשרו לבית החולים כדי לוודא שיכניסו אותה לניתוח מיד כשתגיע. "אני זוכרת שהפארמדיק אמר לי שיש דופק וטסנו לבית חולים, ברגע שהגענו לרמב"ם – תוך חמש דקות הוא היה בחוץ".
אבל גם אחרי הדרמה שחוו – הסיפור לא הסתיים ושחר, בנם שרק נולד, היה בסכנת חיים: "אחרי הניתוח הקיסרי ניגשו לבעלי ואמרו לו 'הילד שלכם היה צריך לעבור החייאה כי כמעט שלא שמעו דופק'. אחרי ההחייאה הוא נכנס לשישה ימים של טיפול מסוים בטיפול נמרץ, בהם הוא היה מחובר לכל צינור אפשרי כדי שיחזיקו אותו בחיים. היו חמישה ימים שהרגיש שהוא לא הולך לצאת מזה".
את התאוששת מהניתוח בזמן הזה?
"אני אחרי ניתוח קיסרי ולקח זמן עד שיכולתי בכלל ללכת לראות אותו, לא יכולתי להרים אותו, לא יכולתי להחזיק אותו. כשיצאנו הביתה אחרי חמישה ימים יצאנו בתחושה שאנחנו יוצאים אבל אנחנו לקראת תהליך של פרידה ממנו".
לא חשבתם שהוא יתאושש?
"הוא היה מאוד חלש, הסברנו לילדות שלא בטוח שהוא יחזור הביתה. למחרת באנו בבוקר, אני לא יודעת איך זה קרה, התחילו להוריד ממנו את כל המערכות. שאלו אם אני רוצה להניק אותו וכל יום הוא הלך והשתפר, ואחרי 12 ימים יצאנו הביתה".
"היה לנו הרבה מזל. גם מד"א שהגיעו מאוד מהר, גם פראמדיק שידע מה לעשות, גם שזה קרה בלילה ולא הייתה הרבה תנועה, גם רופאים בכירים שהיו שם כי הזעיקו אותם למקרים קודמים – אז כבר היה שם גם מנתח וגם רופא ילדים מאוד בכירים. היה לנו הרבה מזל בלידה של שחר והרבה ידיים של אנשים טובים שכל אחד עשה את הכי טוב שאפשר. בכל התהליך הזה אין תחושה שהיה מישהו לא בסדר", מסכמת איילה ומבקשת להודות במיוחד לצוות הפגייה של רמב"ם.
"זו הרגשה מספקת להציל חיים"
ניב בן ברוך, פארמדיק המתנדב במד"א כבר שמונה שנים, מאז שהיה בן 16, הספיק לטפל בהרבה מקרים אבל ולא במקרה נדיר כמו הלידה של שחר. בחודש אפריל האחרון הוא הוזעק לביתה של איילה שכרעה ללדת. "כשהגענו אליה הבנו שהיא עם איזה שהוא סיבוך בלידה, סיבוך לא כל כך נפוץ ברמת השטח, שדורש פתרון מיידי. זה מצב שמסכן את העובר ואת היולדת, שאנחנו לא נתקלים בו בדרך כלל", הוא משחזר.
"עשינו את כל מה שהיינו צריכים, השתמשנו בכל הפעולות שהיינו יכולים לעשות כדי לנסות ולהביא את היולדת ואת העובר במצב הטוב ביותר, ואז הגענו לרמב"ם, שם ניתחו אותה. כעבור בערך עשרה ימים קיבלתי טלפון מהיולדת שהם שוחררו הביתה, שהוא חי והכל בסדר", הוא מספר בהתרגשות.
היה לך ניסיון עם לידות לפני כן?
"לידות כן, פעם-פעמיים, אבל בסיבוך בלידה, ובפרט בסיבוך כזה, שהאמת שהוא מאוד נדיר, לא היה לי. זה ממש מקרה שלא כל כך אחד רואה. זו הרגשה מספקת להציל חיים", הוא מסכם.
