לפני פחות מ-100 שנה הונפו בשד' בן גוריון – לא בברלין או דרזדן הרחוקות – דגלי צלב קרס, הקרינו סרטי תעמולה, נערכו טקסים במטה הרשמי של המפלגה ונוער היטלראי האזין לשידורי רדיו עם מסרים נאציים. אמיר בר־און, מורה דרך, מעביר במושבה הגרמנית סיורים היסטוריים שישאירו אתכם פעורי פה על פעילות המפלגה הנאצית בחיפה
מי שמסתובב היום בשד' בן גוריון בחיפה רואה בדרך כלל תמונה כזו: בתי קפה עמוסים, מסעדות, נוף לגנים הבהאיים ואחת השדרות המצולמות בישראל. אבל לפני פחות מ-100 שנה, באותו רחוב בדיוק, הונפו דגלי צלב קרס, נערכו טקסים נאציים ופעלה מפלגה נאצית מסודרת עם מטה מקומי, נוער היטלראי ותעמולה פוליטית. בדיוק פה, בלב המושבה הגרמנית.
"כל מה שאנחנו מכירים מגרמניה הנאצית, אנחנו מוצאים גם בחיפה", אומר אמיר בר־און, מורה הדרך ועובד אוניברסיטת חיפה במכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו, שמעביר בשנים האחרונות סיורים היסטוריים על פעילות המפלגה הנאצית במושבות הטמפלריות בארץ ישראל. "הרצאות, סרטי תעמולה, טקסים מרשימים, עיתוני מפלגה, פמפלטים, שידורי רדיו, ספרים וכמובן דגלים. כל התעמולה הנאצית על כל גווניה הייתה כאן בזמן שהבריטים שולטים בארץ ויהודים חיים במושבה הגרמנית ועובדים שם. זה מה שמטלטל אנשים, שהם מבינים שזה לא קרה רק בברלין או במינכן. זה היה פה, מתחת לאף".
במהלך הסיור בר־און מסתובב במושבה עם קלסר עמוס מסמכים ותצלומים היסטוריים. רגע אחד הוא מציג חותמת רשמית של הסניף החיפאי של המפלגה הנאצית, וברגע הבא תמונה של מבנה מוכר בשד' בן גוריון כשמעליו מתנוסס דגל צלב קרס, "פתאום אתה עומד מול בית שאתה מכיר, ואז אני שולף צילום שלו משנות ה-30 עם דגל נאצי עליו", הוא אומר, "זה רגע שאנשים פשוט נעצרים בו".
המושבה הגרמנית בחיפה נוסדה עוד במאה ה־19 על ידי הטמפלרים, קהילה פרוטסטנטית גרמנית שהגיעה לארץ ישראל מתוך אמונה דתית. הטמפלרים נחשבו לחלוצים בתחומי החקלאות, הבנייה והתכנון העירוני והיו חלק משמעותי בהתפתחותה של חיפה המודרנית. אלא שבשנות ה־30, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, חלקים מהקהילה הטמפלרית בארץ החלו להזדהות עם המשטר החדש.
איך הגיע הנאציזם לחיפה?
"האיש המרכזי שהביא את המפלגה הנאצית לחיפה היה קארל רוף, בן למשפחת טמפלרים ממייסדי המושבה. הוא נסע ללמוד בגרמניה, נחשף שם לרעיונות הנאציים וב־1931 חזר לחיפה ופנה למפלגה הנאצית בבקשה להצטרף", הוא מספר, "המפלגה בגרמניה מתחילה להתעניין בגרמנים שחיים בארץ והוא הופך לאחראי הארצי של המפלגה הנאצית בארץ ישראל".
באותה תקופה חיו בחיפה כ־650 גרמנים ומתוכם, לפי המחקרים שעליהם מתבסס הסיור, כ־180 עד 200 הצטרפו לגופי המפלגה הנאצית השונים כמו ארגון המורים, תנועת נוער ומסגרות קהילתיות, "זה בערך שליש מהקהילה", אומר בר־און, "אבל צריך להבין שגם מי שלא היה חבר מפלגה, עדיין חי בתוך מערכת שהייתה כפופה להוראות שהגיעו מגרמניה".
"ההיסטוריה עדיין פה, מול העיניים"
אחת התחנות המרכזיות בסיור היא ביתו של פרידריך וגנר, מנהל מפעל הגזוז והיין במושבה הגרמנית וראש הסניף החיפאי של המפלגה הנאצית. המבנה ברחוב הגנים 48 שעומד עד היום בלב המושבה ומשמש כמלון, נראה מבחוץ כמו עוד בית טמפלרי מטופח עם תריסים ירוקים וקירות אבן חיפאית, "זה בדיוק העניין. ההיסטוריה הזו עדיין עומדת פה מול העיניים, אבל רוב האנשים בכלל לא יודעים מה היה בתוך המבנים האלה".
תחנה נוספת היא ביתו של פאול שטרובה, מנהל מפעל הסבונים המשפחתי וראש הנוער ההיטלראי בחיפה שכיום משמש כבית הרופאים, "אנשים מסתכלים על הבתים האלה היום ורואים מלונות, מסעדות או בנייני מגורים", אומר בר־און, "אבל בשנות ה־30 פעלה כאן מערכת נאצית לכל דבר עם נוער היטלראי, טקסים, תעמולה ומנגנון מפלגתי מסודר".
בין המסמכים שמציג בר־און למשתתפים נמצאת גם הזמנה רשמית שנשלחה באפריל 1939 מטעם הסניף החיפאי של המפלגה הנאצית לחגיגת יום הולדתו ה־50 של אדולף היטלר באולם אגודת הספורט הגרמנית בחיפה. ההזמנה כוללת מוזיקה, שירה, התרמה מיוחדת עבור הפיהרר, ומסתיימת במילים הייל היטלר. מסמך נוסף הוא מחברת פרוטוקולים רשמית של הנוער ההיטלראי חיפה משנת 1938,עדות לכך שגם תנועת הנוער של המפלגה הנאצית פעלה באופן מסודר בתוך המושבה הגרמנית בעיר.
איך נראתה בפועל הפעילות הנאצית בחיפה?
"אם היית מסתובב במושבה בשנות ה־30, היית רואה דגלי צלב קרס מונפים. היו טקסים, אירועים, חגיגות, הרצאות. זה לא היה משהו מחתרתי. כשיש חג גרמני או אירוע של המפלגה, הדגלים עולים".
"יהודים שבורחים מגרמניה, רואים תמונות של היטלר בחיפה"
אלא שהמציאות בחיפה הייתה מורכבת בהרבה מהתמונה האידיאולוגית. באותן שנים הגיעו לעיר גם יהודים רבים שברחו מגרמניה הנאצית. חלקם התיישבו דווקא במושבה הגרמנית, דיברו גרמנית, עבדו עם גרמנים ולעיתים אף נאלצו להגיע לקונסוליה הגרמנית לצורך הארכת דרכונים וטיפול במסמכים.
"יש פה דיסוננס מטורף", אומר בר־און, "יהודים שבורחים מגרמניה מגיעים לחיפה ורואים פתאום תמונות של היטלר על הקיר ודגלים נאציים. מצד אחד יש קריאות להחרים את הגרמנים, מצד שני יש את הסכם ההעברה ואת העלייה של יהודי גרמניה, כאשר עליה זו מותנית בקניית סחורות מגרמניה. גם המציאות הכלכלית הכריחה אנשים לעבוד אחד עם השני".
במהלך מלחמת העולם השנייה עצרו הבריטים רבים מהגרמנים בארץ והעבירו אותם למחנות מעצר במושבות טמפלריות אחרות, בהן שרונה, וילהלמה ובית לחם הגלילית. במהלך המלחמה ולאחריה, מגורשים גרמני חיפה על ידי הבריטים, או עוזבים מרצונם את הארץ. לאחר הקמת המדינה גורשו עוד כמה עשרות טמפלרים מישראל, אך הסיפור לא הסתיים שם. במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה המערבית בשנות ה־50, שילמה מדינת ישראל פיצויים לגרמנים שאדמותיהם ונכסיהם הופקעו בארץ, כולל לכאלו שהיו פעילים במפלגה הנאצית.
למה לדעתך כמעט לא מדברים על כך שהמפלגה הנאצית פעלה בחיפה?
"פשוט לא מלמדים את זה. אין כמעט שילוט במושבה הגרמנית שמספר מה קרה כאן בשנות ה־30. אנשים מסתובבים פה, יושבים במסעדות, ולא יודעים שפעלה פה מפלגה נאצית לכל דבר".
ובכל זאת, הוא משתדל להיזהר מהסתכלות שטחית על התקופה, "חשוב להגיד שלא כולם היו נאצים, ולא כל מי שהיה חבר מפלגה היה אנטישמי קיצוני", הוא מסייג, "אבל מה שמעניין פה זה להבין איך אידיאולוגיה כזאת הצליחה להיכנס לתוך חיי היומיום של מקום כמו חיפה. הלקח הכי גדול מבחינתי הוא שהמציאות יותר חזקה מהאידיאולוגיה. בסוף אנשים היו צריכים לחיות יחד, לעבוד יחד ולהסתדר אחד עם השני, גם בתוך תקופה מטורפת כמו אז".
