מריה פייגין וגאיה בלורי, בנות 34 מחיפה, בעלות סטודיו ירנטק, נבחרו להשתתף ביריד צבע טרי לאמנות ולעיצוב שיתקיים בתאריכים 29-24 ביוני במרכז הטכני קרמניצקי בתל-אביב. יריד צבע טרי הוא אירוע האמנות והעיצוב השנתי המרכזי במדינה
האמניות החיפאיות, מריה פייגין וגאיה בלורי, בעלות סטודיו ירנטק (Yarnatak) לאמנות טאפטינג ועיצוב טקסטיל, נבחרו להשתתף ביריד צבע טרי לאמנות ולעיצוב – אירוע האמנות והעיצוב השנתי המרכזי של ישראל.
פייגין ובלורי, שתיהן בנות 34, הכירו בשנת 2015 כשעבדו יחד בבר בחיפה אליה הגיעו בעקבות הלימודים האקדמאיים. פייגין שנולדה בקזחסטן וגדלה בצפת היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בויצו ובלורי הירושלמית היא בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה.
הדיאלוג האמנותי בין השתיים החל עוד במהלך הלימודים. פייגין התמקדה במחקר חומרי ופרויקטים בעלי אמירה אמנותית ואישית. פרויקט הגמר שלה שעסק בטקסטיל ובחוויות ילדות דרך תפירה ידנית של כ-100 דובונים ועבודת וידאו-ארט, סימן את הזיקה העמוקה שלה למדיום הרך ולחיבור שבין חומר לנרטיב. בלורי נחשפה בלימודיה למורכבות נפש האדם ולגישות חקירה מגוונות. הרקע התיאורטי והמחקרי שהיא הביאה איתה הווה את העוגן המושגי של הסטודיו, ואפשר לתרגם תהליכים נפשיים וקונפליקטים פנימיים לכדי שפה ויזואלית.
שיתוף הפעולה ביניהן התהדק סביב חילופי מחשבות על תהליכי יצירה פיזיים, והבשיל לכדי הקמת הסטודיו ב-2021, בשלהי תקופת הקורונה. הסטודיו נולד מתוך רצון משותף ליצור באופן עצמאי ולעבוד עם מדיום פיזי ומוחשי. עם החשיפה לטכניקת הטאפטינג (Tufting), זיהו השתיים את הפוטנציאל הגלום בוורסטיליות של המדיום ואת האופן שבו הוא מאפשר לחבר בין עולם העיצוב, הטקסטיל והאמנות הפלסטית. העשייה בסטודיו התפתחה בתהליך של מלמטה למעלה (Bottom-up). בשנים הראשונות לפעילותו הן התמקדו במחקר חומרי אינטנסיבי – התנסות בסיבים, דבקים וטכניקות ייצור שונות עד לזיקוק שפה ויזואלית משלהן. תהליך זה, שנותר דינמי ומתפתח עד היום, היווה את התשתית הטכנית שאפשרה להן להתקדם ליצירת גופי עבודה מורכבים.
השתיים החליטו להישאר בחיפה מכיוון שהתאהבו בעיר, בנוחות והמגוון שהיא מאפשרת, את תרבות השוליים שמתקיימת בה ואת זה שהיא אנדרדוג יחסית לתל אביב וירושלים. והן גם התאהבו אחת בשנייה ולאחר 11 שנים ביחד אף מיסדו את הקשר והתחתנו.
הפרויקט שיציגו ביריד צבע טרי: סדרת עבודות טקסטיל רחבות היקף בטאפטינג מחוטי כותנה ואקריליק, שעברו מניפולציה חומרית של בעירה יזומה. תהליך העבודה התגבש מתוך מחקר חומרי ממושך שכלל ניסויים בהרכבי חוטים שונים ובחינת השפעת האש בחללים סגורים אל מול האוויר הפתוח. ביישום האש על גבי העבודות השתמשנו במבערים, כלי מתכת ועזרים שונים שאיפשרו להן לנוע על הציר שבין שליטה מוחלטת לבין התמסרות, החל משימוש ממוקד באש ככלי רישומי לדיוק דימויים ספציפיים, ועד לאיפשור של שריפה חופשית וספונטנית המכלה את החומר עד לכיבויה העצמאי. פעולה זו מותירה אחריה דימויים אבסטרקטיים, הנושאים את עקבות המפגש בין רכות הטקסטיל ללהבה.
הרעיון לעיסוק באש נולד בעקבות השריפה שפרצה בהרי ירושלים בערב יום העצמאות 2025, אירוע שהוליד עיסוק במשמעויות הסותרות של האש ככוח מחריב ופוטנציאל להתחדשות. הרעיון נשען על מקורות השראה מגוונים: החל ממיתוס עוף החול הנולד מתוך אפרו ועד לתיאוריית ההתפוררות החיובית של קאז'ימייז' דברובסקי, המושג עידן האש של ההיסטוריון סטפן ג. פיין ובהשראת פרויד.
בניגוד למלאכות טקסטיל ידניות ומדיטטיביות, תהליך היצירה בטאפטינג הוא רועש, רוטט ופיזי. המכונה, שנועדה במקור להאיץ תהליכי ייצור תעשייתיים במאה ה-20, הופכת תחת ידן לכלי ביטוי אמנותי, דרכו הן מבקשות לאתגר את הגבולות המסורתיים של המדיום. בעוד ששטיח נתפס בדרך כלל כמוצר פרקטי וביתי, הן מבצעות עליו מניפולציות המפקיעות ממנו את השימושיות שלו, ובכך מעבירות אותו מהרצפה אל הקיר ומהמרחב העיצובי אל המרחב האמנותי. הן עוסקות במושגים כמו צל, שבר, שייכות, בית ובעירה, להם אין ייצוג פיזי מוגדר ונושאים מטען רגשי מורכב שלא תמיד נתפס כאופטימי. השאיפה שלהן היא להציג את שני הצדדים, למצוא את היופי בתוך השבר ואת ההתחדשות בתוך השריפה. ההשראה שלהן מגיעה בין היתר מההיסטוריה העשירה של השטיח בתרבויות שונות, שם הוא שימש כאובייקט הנושא ערכים ואמונות.
יריד צבע טרי לאמנות ולעיצוב יתקיים בתאריכים 29-24 ביוני במרכז הטכני קרמניצקי בתל אביב.
