מתחם בית יוסף בעתלית משמש במשך שנים כמרכז פעילות קהילתי לילדים ונוער, אך החל משנת הלימודים הקרובה המבנה צפוי לשמש כמשכנם החדש של שני בתי ספר ממלכתיים-חרדיים, מהלך המעורר התנגדות בקרב הורים לתלמידים חילונים וחלק מחברי הוועד המקומי. המועצה מציגה את בית יוסף כפתרון מקצועי שנבחר לאחר בחינת חלופות ובשיתוף משרד החינוך. מנגד, המתנגדים טוענים כי הם לא זכו להשפעה אמיתית בתהליך קבלת ההחלטות
במשך שנים שימש בית יוסף ברחוב הלוחמים 2 בעתלית כאחד ממבני הציבור הבודדים ביישוב: מרכז ילדים ונוער, מרכז מוזיקה ומרחב לפעילות בלתי פורמלית שבו ילדים למדו בו פסנתר, גיטרה ותופים, בני נוער השתתפו בפעילויות אחר הצהריים, ומסגרות קהילתיות מצאו בו מקום בתוך יישוב שגדל במהירות, אך מתקשה להדביק את הפערים בתשתיות החינוך והקהילה.
בשבועות האחרונים הפך המבנה למוקד של מאבק ציבורי. ברקע עומדת הכוונה להעביר אליו את בתי הספר הממלכתיים חרדיים אהלי יוסף ובית חנה, המזוהים עם חב"ד ופעלו בשנים האחרונות בכפר סיטרין.
מצד אחד, הורי בית הספר והמועצה האזורית חוף הכרמל טוענים כי מדובר במוסדות חינוך רשמיים ותיקים, שהחלו את דרכם בעתלית, הועברו לסיטרין כפתרון זמני וכעת נדרשים למבנה חלופי. מצד שני, הנהגת ההורים היישובית, חברי ועד ותושבים טוענים כי הפתרון שנבחר בא על חשבון מרכז הנוער והמוזיקה של עתלית.
במכתב מיצוי הליכים שנשלח למועצה ולמשרד החינוך באמצעות עו"ד גלעד ברנע, נטען כי ההחלטה מקודמת ללא שקיפות מספקת, ללא שיתוף ציבור אמיתי וללא בחינה ראויה של חלופות. במטה המאבק אף הזהירו מפנייה לערכאות. ברקע עומדת גם שאלת היפרדותה האפשרית של עתלית מהמועצה האזורית חוף הכרמל, שמעצימה את המחלוקת סביב השליטה במבני הציבור של היישוב.
עינת חכים, יו"ר הנהגת ההורים היישובית, מה הבעיה המרכזית במהלך?
"העמדה שלנו היא מאוד פשוטה. בעתלית כמעט שאין מבני קהילה. אין לנוער ולילדים שלנו מקום להתפתח, ללמוד ולהעביר את הזמן מעבר לשעות הלימודים. המאבק שלנו הוא לא נגד ההורים, לא נגד הורים חרדים ולא נגד הורי חב"ד. אין כאן עניין של הורה מול הורה. זה ספין מבחינתי".
המחלוקת אינה על הצורך למצוא פתרון לתלמידי בתי הספר, אלא על הבחירה דווקא בבית יוסף, "יש לנו מרכז נוער, ילדים ומוזיקה אחד. לא ייתכן שיפגעו במרכז מתפקד כדי להפוך אותו לבית ספר על אזורי. אין לי שום בעיה שיבנו בית ספר לחב"ד, בית ספר חרדי־ממלכתי או בית ספר ממלכתי־דתי. עתלית מתפתחת ויהיו כאן בתי ספר לכל הזרמים. אבל צריך לעשות את זה בצורה מסודרת, משותפת עם ועד היישוב ובתכנון ארוך טווח, לא בפתרונות אד־הוק".
גם סביב מספר התלמידים קיימת מחלוקת. הנהגת ההורים ומטה המאבק טוענים כי רק 58 מתלמידי שני בתי הספר הם תושבי עתלית. מנגד, המועצה מסרה כי בשנת הלימודים הנוכחית לומדים במוסדות 144 תלמידים ותלמידות, מהם 86 תושבי חוף הכרמל, וכי הקבוצה הגדולה ביותר היא תושבי עתלית.
המועצה מבטיחה פתרון חלופי למרכז הנוער והמוזיקה. למה זה לא מספק אתכם?
"מדובר במבנים יבילים", אומרת חכים, "זה לא תכנון של בנייה ארוכת טווח. מדובר באזור עמוס ומסוכן מבחינה תחבורתית, עם בתי ספר, ילדים שהולכים ברגל, רכבים, ובהמשך גם שכונת מגורים גדולה".
לטענת חכים, ניסיון העבר מעורר חוסר אמון, "תלמידים לומדים כבר 3 שנים במבנה יביל בגלי עתלית, כי אין מקום בבית הספר. כל פעם אומרים לנו שיבנה משהו והמבנים יתפנו, ובינתיים הילדים עדיין שם. אם המבנים היבילים האלה יגיעו, לעולם לא יהיה מבנה ראוי לנוער ולילדים שלנו. זה לא פתרון, זה להנציח את הבעיה".
ההתנגדות למהלך אינה נשענת רק על הנהגת ההורים. לדברי משה בן סימון, חבר ועד עתלית ויו"ר הוועד לשעבר, רוב חברי הוועד מתנגדים להעברת בתי הספר לבית יוסף. המועצה, מנגד, טוענת כי ביקשה בתחילת הדרך שהוועד המקומי ידון בסוגיה, אך הוועד בחר שלא לקיים דיון ולכן הנושא הועבר להכרעת המועצה.
משה בן סימון, מהי עמדת הוועד המקומי?
"יש 11 חברי ועד, שמונה נגד המהלך ושלושה בעד. זו לא מחלוקת שולית. יש כאן עמדה ברורה של רוב חברי הוועד, והמועצה עוקפת את עמדת היישוב".
בן סימון טוען כי זו אינה הפעם הראשונה שבה עולה האפשרות להעביר את בתי הספר החרדים לעתלית, "הנושא הזה עלה כבר לפני כמה שנים. כשהייתי יו"ר ועד, יו"ר המועצה אסיף איזק קרא לי לפגישה ואמר לי: 'בוא נכניס את בית הספר'. אמרתי לו שזה לא יקרה. גם יושבי ראש קודמים התנגדו. עכשיו זה חוזר שוב, רגע לפני ההיפרדות מהמועצה".
לדבריו, ההתנגדות קשורה גם לעיתוי, "עתלית נמצאת עכשיו בוועדה גיאוגרפית מול המועצה על היפרדות. כל מהלך על מבנה ציבור או על התחייבות כלכלית משפיע על עתיד הישוב. בית יוסף הוא אחד ממבני הציבור היחידים של הנוער, עם חדרים אקוסטיים ופעילות שהושקע בה כסף רב".
כנשאל בן סימון לגבי החלופה שהוועד מציע, הוא מצביע על מתחם העומר שנבנה עבור תלמידים שפונו מבתיהם בתקופת המלחמה. לדבריו, במסמך של משרד החינוך הוצב המתחם כחלופה הראשונה; פתרון אזורי עם טירת כרמל כחלופה שנייה; ורק לאחר מכן עתלית, "זה בית ספר שנבנה עבור המפונים, הושקעו בו מיליוני שקלים והוא עומד ריק", הוא אומר ,"אז למה לא לתת להם אותו? למה לקחת את מרכז הנוער והמוזיקה של עתלית?".
המועצה דוחה את התיאור הזה. לאורך התקופה נבחנה שורה ארוכה של חלופות בתוך חוף הכרמל ומחוצה לה, ובהם מבנים קיימים, אפשרויות שכירות ופתרונות נוספים. לאחר תהליך משותף עם משרד החינוך, מחוז חיפה והמחוז החרדי, נקבע לטענתה כי בית יוסף הוא "החלופה המתאימה והמועדפת מבחינה מקצועית, פדגוגית ותפעולית".
האם ההתנגדות קשורה לחשש משינוי בצביון הישוב?
"אנשים לא אנטי דת בעתלית", אומר בן סימון, "אם הייתי חושב שזה אנטי דת, לא הייתי נכנס לזה. אני בא מבית מסורתי ואשתי באה מבית דתי. אמרתי להם: אתם רוצים את העומר? אני אעזור לכם. אתם רוצים שאסיף יפנה לכם שטח? אני אעזור לכם למצוא שטח. אבל לא יהיה מצב שילד יוציא ילד אחר. לזה אני לא מוכן לתת יד".
"אנחנו תושבי עתלית כבר 19 שנה"
בוועד הורי בתי הספר החרדים דוחים את הטענה שמדובר במוסד חיצוני שמגיע לעתלית, "אנחנו תושבי עתלית כבר 19 שנה", אומר נציג ועד ההורים, "אנחנו הקמנו את בית הספר הזה בעתלית. במשך 5 שנים היינו בכל פעם במקום אחר, בחנויות ובחללים פתוחים. אחרי שלא נמצא מקום מסודר, המועצה שכרה עבורנו מבנה בכפר סיטרין עד שימצא מבנה קבע בעתלית. המקור שלו הוא עתלית. זה מה שהובטח לנו".
לדבריו, הנהלת כפר סיטרין אינה מאפשרת עוד את המשך הפעילות במבנה הפרטי שבו פעלו בתי הספר. הוא מוסיף כי בית יוסף שימש במשך שנים כמבנה חינוכי דתי, "זה מבנה של בית ספר. בשנים האחרונות השתמשו בו לחוגים, וזה בסדר, אבל עכשיו יש בית ספר שאין לו איפה ללמוד".
בהנהגת ההורים טוענים שהמהלך סוגר את מרכז המוזיקה.
"אומרים שסוגרים את מרכז המוזיקה, זה שקר", הוא אומר, "העבירו אותו למקום אחר והמועצה מקצה תקציב למרכז חדש. אם היו סוגרים את המוזיקה, אני אישית הייתי נגד המעבר. יש לנו שני גני חב"ד שפועלים כאן כבר כמעט 20 שנה. אנחנו לא ציבור זר. ההורים כאן משרתים, מתנדבים ועושים צבא. אנחנו חלק מעתלית".
המועצה מחזקת את גרסתו. בתגובתם נמסר כי פעילות הנוער והמוזיקה אינה נסגרת ואינה מבוטלת, אלא צפויה להימשך במבנים חלופיים ייעודיים בקרית החינוך בשכונת השדות, בשיתוף ובסיוע משרד החינוך, "איש אינו נדרש לבחור בין החינוך הפורמלי לבין החינוך הבלתי־פורמלי והמועצה מחויבת להמשך קיומם וחיזוקם של שני התחומים גם יחד".
המועצה גם דוחה את הטענה שתלמידי החינוך הממלכתי־חרדי זכאים לפחות מתלמידים אחרים. לדבריה, תושבי עתלית שבחרו במסגרת הזו הם תושבים שווי זכויות, ועל המועצה לספק מענה לכל התלמידים מכל הזרמים. לקראת שנת הלימודים הקרובה החליטה המועצה שלא לקלוט תלמידי חוץ לכיתות א', כך שכל התלמידים החדשים יהיו תושבי חוף הכרמל.
התגובה המפורטת של המועצה אינה מסיימת את המחלוקת, אלא מחדדת אותה. המועצה מציגה את בית יוסף כפתרון מקצועי שנבחר לאחר בחינת חלופות ובשיתוף משרד החינוך. מנגד, מתנגדי המהלך טוענים כי הוועד והתושבים לא זכו להשפעה אמיתית, וכי מרכז ציבורי קבוע מוחלף שוב בהבטחה למבנים זמניים.
כך הפך בית יוסף משאלה נקודתית של כתובת לשני בתי ספר, לוויכוח רחב יותר: מי קובע את סדרי העדיפויות בעתלית, מה משקלו של הוועד המקומי, ואיך מבטיחים שהפתרון למצוקה של קבוצת ילדים אחת לא ייצור מצוקה חדשה עבור ילדים אחרים.
